ביניש על השופט שמואל ברוך ז"ל: "הוא נאבק מאבק הרואי לחיים"

אתמול (ג') אחר-הצהריים הובא למנוחות שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שמואל ברוך, לאחר מאבק במחלת הסרטן שבה חלה אשתקד. ברוך, 52, השאיר אחריו אישה ו-3 ילדים.

ברוך נחשב לשופט נון-קונפורמיסט, שלא היסס למתוח ביקורת על הרשויות, על הצדדים ואף על עורכי דינם, אם היה צורך להעמידם במקומם. עורכי דין וחברים לכס השיפוט הגדירו אותו כשופט חרוץ, ענייני, יעיל - וגם "צבעוני" ו"קצת אחר".

נשיאת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופטת דבורה ברלינר, סיפרה ל"גלובס" על ייחודיותו כשופט. "השופט ברוך היה אחד ומיוחד. שופט עצמאי בדעותיו, שלא נכנע לתכתיבים. הוא עסק בתחומי משפט מגוונים, התחום הפלילי והאזרחי, בין כשופט יחיד ובין כחבר הרכב, לרבות ערעורים. בכל התחומים השמיע קול צלול וייחודי, תפיסה חדה, הבנה לעומק של הדברים ומחשבה משפטית מקורית".

גם נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב לשעבר, השופט (בדימ') אורי גורן, מתאר שופט יוצא דופן. "הוא היה שופט אמיץ, חדשן, ואפילו מעט חריג במובן של החלטות עצמאיות, שלא היו תמיד על דעת ערכאות גבוהות יותר. בזה הוא התבלט בכהונתו כסגן נשיא בבית המשפט ברמלה".

גורן מספר איך בחר להאמין ביכולותיו של האיש חרף ההתנגדויות: "למרות הדעות החלוקות עליו, ולמרות שהיו עוררים על כך מכל כיוון, משום שהיה שופט עצמאי ודעתן, הבאתי את ברוך לבית המשפט שלנו, והוא מונה לרשם בית המשפט המחוזי.

הספק עבודה נדיר

עורכי דין לא תמיד העדיפו להופיע בפניו. הסיבה היא יעילותו יוצאת הדופן והעובדה שאהב "לחתוך עניינים". בנוסף הוגדר על-ידי עורכי דין לא מעטים כ"חם-מזג" וכ"איש הכי לא צפוי במערכת".

עו"ד אילן בומבך, שהופיע בפני ברוך פעמים רבות, כן אהב להופיע בפניו. "שמואל ברוך היה משפטן מצוין. היתה לו בקיאות רבה הן בתחום המשפט האזרחי והן בתחום המשפט הפלילי, והוא גם היה בקיא בתחומי המשפט המנהלי וזכויות האזרח. הידענות המופלגת שלו באה לידי ביטוי בדיונים".

ההסבר שלו לכך שעורכי הדין נרתעו מלהופיע בפניו היתה יעילותו יוצאת הדופן. "לא היתה לו סבלנות לבזבוזי זמן. הוא הכיר את התיק על בוריו, תמיד קרא את התיק לפני הדיון, והיתה לו דעה מגובשת, אך לא נחרצת, על התיק. דעתו לא היתה נעולה, אפשר היה לשכנע אותו, אבל הוא הגיע לדיון כשהוא היה מפנה שאלות ממוקדות לבאי-כוח הצדדים, ובכך ייעל את הדיונים.

"הוא היה אדם יעיל מאוד, בעל הספק עבודה נדיר. הוא גם דרש מעורכי הדין להגיע בזמן ותמיד התחיל בזמן את הדיונים. לא היו אצלו איחורים בשום דבר. מצד שני, הוא גם היה אדם רגיש. הוא היה רגיש למצוקתו של האיש הקטן, וכשהיתה עוולה הוא לא היסס לכתוב מילים קשות ונוקבות נגד רשות שלטונית".

התכונות הללו באו לידי ביטוי גם בכתיבת פסקי הדין. "הוא היה כותב פסקי דין מנוסחים לעילא, ובנויים היטב, בתוך פרק זמן קצר. הוא שנא עינויי דין והשתהות בכתיבת החלטות", מספר בומבך.

ברוך החל את הקריירה המשפטית כעורך דין עצמאי בשנת 1987. אל מערכת השיפוט הגיע ב-1994, כ-8 לשופט בית משפט שלום במחוז מרכז. כעבור 5 שנים, ב-1999, מונה לסגן נשיא בית משפט השלום ברמלה וטיפל בעיקר בתיקים פליליים. ב-2004 מונה לרשם בבית המשפט המחוזי בתל-אביב וטיפל במשך כשנתיים בתיקים אזרחיים; במקביל, מונה לכהונת שופט בפועל וצורף להרכב פלילי.

ברוך היה אחד מ-16 השופטים שהתמודדו אשתקד על תפקיד נשיא בית משפט השלום בתל-אביב, במקומה של הנשיאה שפרשה עדנה בקנשטיין. לתפקיד נבחרה בסופו של דבר השופטת זיוה הדסי-הרמן.

במארס השנה, עת שהוא היה שרוי בעיצומו של המאבק במחלה, הפך המינוי בפועל למינוי של קבע כשופט בית המשפט המחוזי. לטקס השבעתו לבית המשפט המחוזי הגיע היישר מבית-החולים, כשהוא מחובר למכשירים. בתקופה האחרונה, מספרים חבריו, עקב החרפת מחלתו לא התאפשר לו להמשיך לעבוד.

מכור לספרות

ברוך בלט לא רק כשופט יוצא דופן. גם כאדם התאפיין ברוך בייחודיות שכבשה את הסובבים אותו. הוא שמר בקנאות על כושר, השתתף במרתונים, הבין את דרכו בעולם האינטרנט והמחשבים, ואף היה בעל מומחיות גדולה בעניין, ואהב מוזיקה מכל הסוגים, גם "של צעירים", אומרים מכריו.

"השופט ברוך היה אחד האנשים הצבעוניים שהכרתי", אומרת הנשיאה ברלינר. "לצד עיסוקו המשפטי היה מכור לספרות, השתתף בסדנאות לכתיבה יוצרת, ותמיד היה אפשר להחליף אתו דעות על ספר טוב". בנוסף, עסק ברוך בצילום כתחביב. "סמוך לאחר פריצת המחלה הציג תערוכת צילומים יפהפייה שצולמה על ידו במקומות שונים בעולם".

לדברי בומבך, "הוא היה צעיר בנשמתו וברוחו, ועד שהמחלה אכלה בו למרבה הצער והכאב גם היה צעיר בגופו. המחזה שאתה רואה אותו רץ ברחובות כשלגופו גופייה ומכנסיים קצרים היה חיזיון נפוץ, כיוון שהוא היה משתתף במרתונים. היה לו מנוי למכון כושר ליד בית המשפט, והרבה פעמים הוא היה מגיע לדיונים ישר אחרי אימון".

הנשיא לשעבר גורן נזכר איך בנסיעה משותפת שלהם לוועידה בינלאומית בסיאטל, נעלם לו ברוך מדי יום. "הוא היה נעלם לי לשעות כאשר הוא רץ בגנים של בוסטון ושורף קילומטרים. בנסיעה הזו הכרתי אותו יותר אישית, ואת אהבתו למוזיקה ולג'ז במיוחד, ולספורט. קשה להאמין שאדם כה חזק מבחינת כושר גופני הוכרע על-ידי תא בודד אלים של מחלה מנוולת".

ברלינר מסכמת את האובדן. "הוא היה חבר טוב ומסור, שהיה ידוע שיילחם את מלחמתם של חבריו כמו את מלחמתו שלו. האובדן הוא בלתי נתפס וקשה לעיכול. נרגיש את חסרונו כאדם, כחבר וכשופט, ובכל פעם מחדש בהקשרים שונים ניזכר בו, באמירותיו, בדרך התנהלותו ובחותם שהטביע".

דורית ביניש: עצוב לכולנו

דברי הספד של נשיאת בית המשפט העליון לשופט שמואל ברוך:

"שמוליק איננו; עצוב - עצוב למשפחה, עצוב לחברים, עצוב לכולנו.

"שמוליק נאבק מאבק הרואי לחיים, ועם קבלת הבשורה המרה בדבר מחלתו התמודד בגבורה, נלחם על חייו וניסה לשדר לנו עסקים כרגיל. כולנו נפגשנו בתערוכה המופלאה של הצילומים שצילם במסעותיו בעולם, והתערוכה הזו שצפינו בה בעין דומעת שיקפה חלק מאישיותו יוצאת הדופן.

"שמוליק היה אדם אוהב חיים, אדם אוהב ספרות, אדם בעל חוש ליופי ובעיקר אדם אוהב אדם ושופט שאינו הולך בתלם, לא בחייו המקצועיים ולא בחייו הפרטיים; הוא היה מאד החלטי, עמד על כך שעליו ללכת בדרכו שלו עם רצון לחדש ולשנות, גם אם לא תמיד קיבלנו את גישתו.

"פגשתי את שמוליק לראשונה בוועדת ההיגוי לדוברות שקיימנו לפני מספר שנים, ועדה שהיתה נפגשת באופן עיתי. היו בה נציגי בתי המשפט השונים, ושמוליק היה בה חבר פעיל במיוחד, בעל רעיונות מקוריים. דרכו הייחודית והצבעונית משכה תשומת-לב.

"מדי פעם, לא לעתים קרובות, כשהיה לו עניין מיוחד, בעיקר בקשר לעלון השופטים המקוון שהוא קידם כפרויקט של איש אחד, היה מתקשר ומבקש שנמריץ את העוזרים המשפטיים לתת לו חומרים ועדכונים, מבקש ממני לפרסם ברכה לחג - רק כשנדם קולו נדם העלון.

"נדהמתי כששמעתי ששמוליק יצא למסע רגלי ממושך, ארוך ותובעני בהרים בספרד, אבל לא התפלאתי כיוון שזה היה הוא. לאחר מכן נחתה המחלה. בתחילה היה מטלפן, מעדכן ודיבר בעת ובעונה אחת בפיקחון ובלי אשליות, אבל כאילו לא מדובר בו. באותן הזדמנויות ניסיתי לעודד את רוח הלחימה שגילה.

"שיחתנו האחרונה היתה לפני שבוע. שמוליק התקשר, וחזרתי אליו. ניכר בקולו שהוא מתאמץ לדבר ומשתדל להישמע כרגיל. ניסיתי באופן לא משכנע לעודד אותו. אמרתי לו: 'תמשיך להילחם', והוא אמר לי: 'נותרו לי ימים ספורים'. ביקש את הסכמתי להגיע לכנס השופטים שיתקיים בשבוע הבא ולדבר שם. הבנתי שביקש להיפרד במעמד זה. לא יכולתי לסרב - הסכמתי, אבל פקפקתי אם יעמוד לו כוחו.

"מרגשת ביותר היתה השיחה כשסיפר לי בכמה מסירות ואהבה המשפחה מטפלת בו ועוזרת, וכמה הוא שמח לגלות שיש לו הרבה ידידים דואגים. הוא חזר ואמר שהדבר הטוב בתקופה הזו היה לגלות את כל זאת, את אשתו ואת בניו הנפלאים. נפרדנו בכך שעוד נשוב ונדבר לפני הכנס, ואולי הוא בכלל יגיע לבקר אותי בעזרת הבנים. במובן מסוים הידיעה על מותו היתה מפתיעה - מוות בטרם עת.

"אין לי מילות תנחומים למשפחה. חני והבנים, ההורים והאחים, תנצרו בלבכם רק את הזיכרונות היפים, אלה יתנו לכם כוח.

"יהי זכרו ברוך".