תורמים, אבל לא מספיק

המנהלים יכלו למנוע את עליהום השכר- אם רק היו טורחים לגלות קצת רגישות ולתרום יותר

גם מי שלא מסכים להצעת החוק של ח"כ שלי יחימוביץ' להגבלת שכר המנהלים הבכירים חייב להודות כי היא שינתה את פני הדיון הציבורי בסוגיה רגישה זאת.

טוב עשתה הממשלה, חרף כל הביקורת, שהקימה ועדת שרים מצומצמת לבדיקת העניין לעומק ולהגשת הצעות לפתרון. הצורך לקיים דיון שקול ולהציג פתרון מוסכם ומאוזן הוא הכרחי ומחויב המציאות, אך הצרה היא שכמו במקרים אחרים הממשלה נגררה אחרי הדיון הציבורי-תקשורתי במקום להוביל אותו.

אחרי שאמרנו כל זאת אין מנוס מלקבוע שהדיון בשאלת שכר הבכירים נגוע בפופוליזם ובשטחיות. יש הרבה אמוציות באוויר ומעט גישה עניינית. הדיון הציבורי מנקז אליו דעות רבות ונתונים סותרים, אך הוא מצביע על כך ששאלת הפערים הכלכליים בחברה הישראלית הפכה לסוגיה התובעת טיפול. במובן זה שכר הבכירים הוא רק נגזרת של דיון רחב יותר ויסודי יותר, שטרם מוצה.

שכר הבכירים כלשעצמו הוא עניין מורכב שתובע התייחסות שקולה. מצד אחד, אין ספק שחלה הפרזה רבתי בשכר הבכירים. מנהלים רבים זוכים לשכר והטבות מפליגות מעבר לראוי. מדובר במשכורות עתק, מנקרות עיניים, שמשקפות זלזול בנורמות ראויות של התנהגות ציבורית. הן מעידות, יותר מכל, על המעבר של החברה הישראלית מחברה חלוצית-סגפנית לחברה נהנתנית חסרת מעצורים. העובדה שבחלק מהמקרים המשכורות הגבוהות מנותקות לגמרי מהתוצאות העסקיות היא חמורה שבעתיים, משום שהיא מעמידה בסכנה את איתנותם הפיננסית של התאגידים. מצד שני, אין ספק ששכר הולם הוא גורם מוטיבציוני חשוב ועידוד מנהלים מוכשרים להצלחה בסקטור העסקי הוא מפתח חיוני לשגשוג החברות. באותה מידה, התערבות חקיקתית היא גרועה כלשעצמה ובוודאי בעניין זה. שוק ההון כבר רווי ברגולציה מכבידה, שהולכת ומתהדקת בעקבות המשבר הפיננסי האחרון, ואין צורך ברובד רגולטיבי נוסף. התערבות יתר של הרגולטור בשאלות כלכליות עלולה לפגוע באיזון הדרוש להתנהלותו התקינה של המשק.

בתוך כך, ניתן היה לצפות שהמנהלים הבכירים והאיגודים הפועלים מטעמם יגבשו בעצמם כללי התנהגות מחייבים בנושא השכר, אבל מסיבות שונות הם העדיפו להחריש. במקרים כגון אלה עדיף ריסון עצמי, איפוק וקביעת כללי התנהגות נורמטיביים, אשר בהיעדר כל אלה מזמינים חקיקה אגרסיבית.

המנהלים בעצמם היו יכולים להפיג מעט מן הרגשות הסוערים בציבור, לו נקטו במדיניות נמרצת יותר של אחריות חברתית וסיוע לקהילה בה הם חיים. אמנם המודעות לנושאי אחריות חברתית גברה בשנים האחרונות בקרב תאגידים, אך דומה שלפחות אצל חלק מהחברות מדובר בלא יותר ממס שפתיים. הנתונים מצביעים על כך שישראל עודנה מפגרת בשיעור תרומתם של תאגידים לקהילה ולחברה. זה בוודאי נכון ביחס לתרומתם האישית של המנהלים, שנופלת משיעור התרומה של עמיתיהם בעולם המפותח.

חשוב לציין שלא מדובר רק בתרומה כספית גרידא. מדובר על הירתמות המגזר העסקי למימוש יעדים ממשלתיים בתחומי החברה והכלכלה. ארגון מעלה גיבש בשנה שעברה מסמך מקיף בנושא בו הוצגו יעדים לאומיים שהסקטור העסקי יכול לסייע במימושם. בין השאר מדובר על קידום תעסוקת אוכלוסיות ששיעור השתתפותן בשוק העבודה הוא נמוך, פיתוח הון אנושי בשוק העבודה, קידום עסקים קטנים ובינוניים כמנוף כלכלי, החזרת טובי המוחות לישראל ושימורם, קידום טכנולוגיות חדשניות לשימור יתרונה היחסי של ישראל בעולם, פיתוח כלכלי בפריפריה והאצת שילובה של החברה הערבית בכלכלה הישראלית. מטרות נוספות הן שיפור איכות החינוך, הפורמלי והא-פורמלי, התייעלות סביבתית ושמירה על בריאות הציבור.

מנהלי התאגידים מגלים יוזמה רבה ומבורכת בתחומי עיסוקם. רבים מהם הביאו את החברות שהם מנהלים לשגשוג והצלחה. כעת מוטלת עליהם החובה לגלות אחריות חברתיות ורגישות ציבורית כדי להבטיח שותפות אמת בין עולם העסקים והחברה הישראלית, שתמנע גם חקיקה פופוליסטית ומיותרת.

הכותבת היא שותפה-מנהלת בקבוצת לוצאטו ופעילה חברתית. חברת הנהלת עמותת כ"ן - כוח נשים לקידום מנהיגות נשים בישראל