צרה ביולוגית

הגיעה העת לזעזע את קדושת קשרי הדם ולהפעיל שיקולים אחרים בהחלטות משמורת

מה יותר חשוב: לגדול בקרב המשפחה הביולוגית גם בתנאים קשים - או שמא מוטב לילד לגדול בקרב זרים, אך כאלה שיוכלו להעניק לו תנאי מחיה הולמים?

ב-1988 סערה המדינה מפרשת "ברונה קרולין", ילדה ברזילאית שאומצה על-ידי הורים ישראלים, שהשפיעו עליה כל טוב - אך נאלצו להשיבה להוריה הביולוגיים, לאחר שנטען כי היא נמסרה ללא הסכמתם.

לבית המשפט העליון, ששלח את הילדה בחזרה לברזיל, לא היה ספק כי תנאי המחייה שתקבל הילדה בברזיל לא ישוו לתנאים שתקבל בישראל, אך פסק כי קשר הדם עולה על כל שיקול אחר.

16 שנה מאוחר יותר התברר כי מציאות חייה אכן היתה קשה. קרולין ברחה מהוריה הביולוגיים, ובגיל 17 כבר היתה אם חד-הורית לשני ילדים.

לפני כ-5 שנים שוב עלה לכותרות מאבק בין הורים מאמצים לביולוגיים, כאשר אם שמסרה תינוק לאימוץ ללא ידיעת האב התחרטה כעבור חודשיים, וביקשה יחד עם האב הביולוגי לקבל את התינוק חזרה.

שופטת העליון אילה פרוקצ'יה חזרה על ההלכה לפיה הקשר הביולוגי הוא שיקול-על הגובר על יתר השיקולים, אך היא נותרה בדעת מיעוט. שופטי הרוב החליטו הפעם לטובת ההורים המאמצים, והנימוק העיקרי היה מורת-רוחם מהתנהגות האב, שהתמהמה מאז שנודע לו על האימוץ ועד שפנה לבית המשפט.

מסירות ההורים

בשבוע שעבר חזר בית המשפט העליון על חשיבותו העליונה של קשר הדם, כשפסק - בניגוד לחוות-הדעת הפסיכולוגיות - על העברתה של תינוקת למשמורת סבתה, הסובלת מפיגור קל, במקום גידולה בידי משפחה אומנת.

שני הוריה של התינוקת, הסובלים מפיגור שכלי קל עד בינוני, הוכרזו כחסויים, והסבתא ביקשה להיכנס בנעליהם, אך חוות-דעת מקצועיות הטילו ספק רב באשר ליכולתה לגדל את התינוקת.

העליון עצמו הסכים עם ההנחה כי משפחה אומנת תספק לתינוקת תנאים טובים יותר, אך התרשם מרצונה העז של הסבתא לגדל את התינוקת, ומאהבתה הטבעית אליה, שלטעמו של בית המשפט יש בהן כדי לקזז את החסרונות האינטלקטואליים מהם היא סובלת.

נראה כי ההבדל בין ההכרעות שניתנו לטובת ההורים הביולוגיים לאלה שניתנו לטובת ההורים המאמצים, סובב בעיקר סביב התרשמותו של בית המשפט ממסירותם של ההורים הביולוגיים למאבק לגידולו של הילד בידיהם.

העליון הדגיש כי החלטתו האחרונה ניתנה לאחר התלבטויות רבות, ואכן ניכר מפסק הדין כי היא לא ניתנה בלב שלם, ובצדק. העובדה שסבתה של התינוקת, שני הוריה ואף אחותה הגדולה סובלים מרמות שונות של פיגור, מעמידה גם את התינוקת בקבוצת סיכון גבוהה - ולכן גידולה בידי אישה מוגבלת, גם אם תיתן לה חום ואהבה, עלולה להתברר כפוגעת בעתידה.

אימוץ פתוח

כדי להימנע ממצב שבו בעוד כמה שנים נגלה כי התינוקת הפכה להיות ברונה קרולין בגירסה הישראלית, בית המשפט העליון קבע פיקוח ומעקב מתמיד של רשויות הרווחה אחר גידולה של הילדה.

אך האם יש בכך די? האמנם יש ביכולתן של רשויות הרווחה, הכורעות גם כך תחת העומס, לוודא כי הילדה תקבל את הגירויים המתאימים וההשקעה הנכונה כדי להבטיח את עתידה?

ייתכן כי הפתרון האידיאלי למקרים כאלה הוא מבנה אימוץ פתוח, המאפשר לילד לגדול במשפחה יציבה שיכולה לספק לו תנאים טובים יותר, תוך שמירת קשר עם הסבתא וקביעת הסדרי ראייה, שיאפשרו לו ליהנות גם מהקשר החם שיכולה לספק לו קרבת הדם.

הבעיה היא כמובן שמרבית המשפחות המאמצות אינן מעוניינות בשיתוף משפחת המקור בחייו של הילד, ואימוץ פתוח מתקיים בארץ במקרים נדירים בלבד.

* עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי היא מומחית לדיני משפחה וירושה.