קדימונים לתוכניות טלוויזיה יכולים להוות גם הם לשון הרע - כך עולה מפסיקת בית משפט השלום בתל-אביב שניתנה היום (ב') כנגד אמנון לוי וזכיינית ערוץ 2 לשעבר טלעד, ששידרה אז את תוכניתו "שומר מסך".
בפסק דין תקדימי חייבה סגנית נשיא בית המשפט, השופטת שושנה אלמגור, את לוי וטלעד בסכום של 150 אלף שקל, בשל לשון הרע בעשרות פרומואים שקידמו תחקיר ששודר בתוכנית "שומר מסך" בשנת 2004.
התחקיר עסק באדם בשם הוד דדון, שהוצג כנוכל בעל קשרים בבית המשפט לתעבורה, שנהג להעניק שירותים שונים בבתי המשפט לתעבורה לאלה שרישיונם נשלל מינהלית על-ידי משטרת ישראל.
דדון לא תבע בגין התחקיר עצמו, אלא רק בגין הקדימונים ששודרו לקראת התוכנית. על-פי התביעה, ההבטחה לתוכנית לא עמדה בקנה אחד עם תוצאות התחקיר, ממנו עלה כי דדון לא עשה כל פעולה אסורה.
בפסק דינה קובעת השופטת אלמגור כי הקדימון לתוכנית כמוהו "ככותרתה". לדבריה, "הנתבעים ידעו כי לא בנוכל עסקינן, כי אם ב'מאכער' לכל היותר. אי-לכך, שידור 38 קדימונים שבהם מצולם התובע מזוויות שונות, בלוויית קריינות המציגה אותו כמי שעושה מעשי 'עוקץ' ורומזת למתן שוחד, חורג מתחום הסביר בנסיבות העניין".
השופטת הוסיפה כי "נוסף על כן עומדת לחובת הנתבעים חזקת היעדר תום-הלב, הואיל והדבר שפורסם לא היה אמת, והם לא נקטו אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לאו לפני שפרסמו אותו".
עורכי הדין שלומי כהן ואפי מיכאלי, שייצגו את דדון, אמרו כי "הפרומו הוא בפועל תשדיר פרסומת הנועד למשוך את קהל הצופים לצפות בתוכנית המקודמת באמצעותו. מטבע אופיו, תשדיר פרסומת הוא קצר, קליט, חד, ברור ולעיתים מזעזע. ואולם, הפרומו, לעומת הפרסומת, הוא תשדיר שמטרתו למכור לצופים את העניין שבתוכנית המקודמת.
"כאשר צופה מיומן רואה תשדיר פרסומת הוא מבין את המניע העומד מאחוריו, אך הדבר אינו נכון באשר לשידורי הפרומו. כאשר נאמר לצופה כי הוא עומד לצפות ב'חשיפה מרעישה' במסגרת תוכנית תחקיר, הוא מאמין כי אכן צפוי זעזוע. הדברים מתחזקים כאשר מדובר בתוכניות תחקיר כגון התוכנית 'שומר מסך'".
אמנון לוי טרם הגיב לדברים.
(ת"א (תל-אביב-יפו) 18862-08 הוד דדון נ' אמנון לוי ואח').
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
