אולי זה בגלל החגים, אך בשקט ובלי לקבל יותר מדי תשומת-לב ציבורית, התפרסם בשבוע שעבר פסק דין של בג"ץ, שבימים כתיקונם היה מעורר "עליהום" חרדי בכל כלי התקשורת. פסק הדין חושף לאור יום הסדר שהתקיים עד כה במחשכים, במסגרתו משלמים בתי הדין הרבניים כספים לבעלים ונשים סרבני גט עקשניים במיוחד, כדי לשחרר את בני-זוגם, העגונים והעגונות, מכבלי הנישואים.
מפסק הדין עולה כי במקרים בהם לא נמצא מקל ארוך מספיק שישכנע בעלים סרבנים לתת לנשותיהם גט, שולפים בתי הדין הרבניים אחד משני גזרים: גט תמורת מחיקת חובות המזונות בביטוח הלאומי, לבעלים אשר בנוסף להיותם סרבני גט הם גם משתמטים מתשלום מזונות; או לחילופין גט תמורת תשלום כסף מזומן ממש.
על-פי הנתונים שנמסרו לבג"ץ, בשנים 2004 עד 2007 הועברו לכיס 54 סרבני גט (15 מתוכם נשים), 314,700 שקל, 205,700 שקל מתוכם נלקחו מתקציב המדינה, ועוד 109,000 שקל מתרומה אישית של נדיב אנונימי. 24 סרבני גט נוספים זכו בפרס - מחיקת חובותיהם לביטוח הלאומי אשר שילם במקומם את מזונות ילדיהם.
אמת כי בפועל המספרים הם אפסיים, שכן 78 סרבני גט מתוך כ-40 אלף תיקי גירושים שנדונו באותן שנים הם פחות מ-0.2%, ואף-על-פי-כן קשה שלא להתקומם כנגד העיוות הנורא שיוצר ההסדר, במסגרתו זה שמחזיק את בן-זוגו כבן-ערובה על אף שחויב בגט, מקבל תגמול כספי.
הדבר מקומם שבעתיים כשהתשלום נעשה מהקופה הציבורית, ועוד מאחורי גבו של הציבור, אשר כלל לא ידע על השימוש שנעשה בכספיו לשיחוד סרבני גט.
התוצאה המפתיעה של העתירה לבג"ץ כנגד ההסדר היתה למעשה אישורו של בג"ץ להמשך קיומו של ההסדר, אם כי נקבעו נוהלים וקריטריונים ברורים יותר לתשלום הכופר.
לכן האינסטינקט הראשוני למקרא פסק הדין הוא לפלבל בעיניים, לרקוע ברגליים, למחות בזעם, ולשאול: "איך ייתכן הסדר כזה במדינה מתוקנת?", אך במחשבה שנייה עולה השאלה הפרקטית: אם לא הסדר זה, אז מה כן?
הבעיה היא לא בהסדר, אלא בשיטה שהביאה לקיומו. כל עוד לא מתקיימים נישואים וגרושים אזרחיים בישראל, והגירושים בין יהודים מתבצעים על-פי ההלכה היהודית בלבד, לא ניתן לקבל גט ללא הסכמת בן-הזוג. אמנם לבית הדין הרבני ניתנה הסמכות להפעיל על סרבן הגט לחץ כבד באמצעות סנקציות שונות, בינהן שלילת רישיון נהיגה, שלילת דרכון ואפילו מאסר בפועל, אך סנקציות אלה אינן אפקטיביות לגבי חלק מסרבני הגט, בינהם אסירים המרצים ממילא תקופות מאסר ממושכות או אנשים שחיים בחו"ל.
כמובן שהיינו שמחים לפתרון יצירתי יותר, בדומה ליצירתיות ההלכתית הרואה בהסכמה למתן גט לאחר עונש מאסר "גט מרצון", אך בינתיים זה מה שיש.
לכן לדוגמה כשמבקשים לשחרר אישה עגונה מנישואיה לעבריין מין מורשע, נדמה שניתן למצוא הצדקה לתשלום של כמה אלפי שקלים, וקל וחומר למחיקת חוב של כמה אלפי שקלים לביטוח הלאומי - טיפה בים בהתחשב בעובדה שהחובות הכלליים על אי-תשלום מזונות עומדים כיום על כ-3 מיליארד שקל.
למרבה האירוניה, יתרונו הגדול של ההסדר היה דווקא בחשאיותו, מאחר שהוא מיועד למקרים קיצוניים ביותר וחריגים בלבד, והמטרה היא לא להפוך את סרבנות הגט למקור הכנסה ציבורי.
השאלה הקשה היא האם חשיפתו כעת של ההסדר לציבור לא תביא יותר נזק מתועלת, כשהחשש הוא כמובן שהידיעה על קיומה של קופה ציבורית המוכנה לשלם כופר תמורת גט, תביא לריבוי מקרי סרבנות גט וניסיונות סחטנות. מבחינה זאת מגישי העתירה לבג"ץ עלולים לגלות שהם באו לברך - אך בפועל נמצאו מקללים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
