עד נשמה

"אילו בנו מהנדסים גשרים על סמך השיטה שעל-פיה מסיק בית המשפט ממצאים עובדתיים", כתב ד"ר יעקב וינרוט במאמר על "אמת משפטית" שפורסם באחרונה, "לא היה נמצא גשר שלא היה קורס. אף-על-פי כן, בית המשפט לא היה מהסס להעמיד לדין את בוני הגשר שהשתמשו בשיטותיו שלו". זה מה שחושב המשפטן וינרוט, אינדיבידואליסט, חמום-מוח, מרדני על-פי עדותו שלו, על תהליך קביעת העובדות בעולם המשפט.

התזה הזו עומדת, במובן מסוים, גם בבסיס עדות ההגנה במשפטו, שוינרוט החל להשמיע היום (א'). במקרה הזה, וינרוט מתקומם לא כנגד תהליך גיבוש העובדות על-ידי בית המשפט - שאותו הוא עדיין מנסה לשכנע - אלא על-ידי הפרקליטות.

הטיעון שעומד בבסיס אישום השוחד נגד וינרוט הוא שהעניק ייצוג משפטי לאיש רשות המסים שוקי ויטה בשכר-טרחה נמוך עד אפסי, מתוך אינטרס מושחת לקבל ממנו הטבות.

ההשוואה בין גובה שכר-הטרחה שגביתי מוויטה, טוען וינרוט, לא צריכה להיות ללקוחות בעלי ממון כמו מיכאל צ'רנוי, ארקדי גאידמק וישראל פרי, אלא ביחס ל"תיקי הנשמה" שוינרוט מעניק להם ייצוג ללא תשלום או בתשלום מזערי. "אין אצלנו תעריפון של שכר-טרחה", הוא סיכם את הפן הטכני של טיעונו.

תחילת עדותו של וינרוט באולם של השופט גלעד נויטל היתה מרטיטה. הוא עצמו רעד מהתרגשות, כשמצא עצמו מספר, בגרון חנוק, על חייו האישיים, המקצועיים, ועל תפישת העולם המניעה אותו, הנעה על התפר שבין עולם התורה, הקריירה המפוספסת כרופא, המוטיבציות המרקסיסטיות ותפישת החסד המניעה אותו בטיפול בלקוחות שהם עובדי ציבור.

על ספסל הסנגוריה ובאולם עצמו יצאו לא מעט משפטנים בעלי-שם, שהתחנכו תחת שרביטו של וינרוט, ובהם נבות תל-צור, אלון רון והפרופסורים ברק מדינה ועמרי ידלין.

ספק אם אי-פעם שיווה וינרוט בנפשו סיטואציה, שבה הוא מכתיב לפרוטוקול רשמי את קווי המתאר של אישיותו.

סנגורו, פרופ' דוד ליבאי, מילא את חלקו במחזה באופן מושלם - ניכר כי תפקידיהם של השואל והעד נלמדו היטב. "מדוע בחרת לעשות הדוקטורט בישראל ולא בחו"ל", שאל ליבאי; "הרב רוזובסקי, שעמו התייעצתי, אמר לי לא לנסוע להרווארד", השיב וינרוט, "הוא אמר לי שאתאהב בעולם הדעת ואקבל שם משרת הוראה, ושלא אשוב לארץ".

מקליינט לפציינט

כל-כך הרבה עורכי דין בעולם המשפט הם דמויות שטוחות. וינרוט בוודאי איננו כזה, הוא דמות עגולה. את הקונפליקטים המובנים, שבהם הוא מנהל את חייו, מכירים כל אנשי הקהילה המשפטית. ובכל זאת, בעדותו היום ביקש פרקליט הצמרת להכניס את בית המשפט לנבכי חייו, לצייר את התמונה המקצועית של עולמו דרך משקפיו שלו. "לא חשבתי שאצטרך אי פעם להגיע לחשיפה כזאת", אמר.

כמו בדרמה טובה, כל אמירה ניתן היה להבין במספר רבדים. "סנגוריה היא לא טיעון אינטלקטואלי", הוא אמר כשדיבר על לקוחותיו, שהופכים אצלו מקליינטים לפציינטים, "אלא כניסה לנבכי נשמתו של הלקוח, לצלול לעומקים, לצקת את המצוקה שלו לדפוס אינטלקטואלי כך שמצב הצבירה יחדור גם למוח וגם ללב".

האם דיבר על המצורעים, עלובי-הנפש, שבאים לבקש את עזרתו? האם דיבר על שוקי ויטה? או שמא דיבר על עצמו, המלוהק כעת לתפקיד נאשם במשפט פלילי?