האם "מלחמת המטבעות" תוביל לפגיעה בגלובליזציה ובצמיחה?

למשתתפי הכנס של קרן המטבע ברור כי הכלכלה העולמית בצרות ■ מוחמד אל-אריאן מפימקו מצייר תמונה קודרת, שטיגליץ מודאג משוק העבודה, וב-15 מדינות רואים התערבות במט"ח

אולם ההרצאות של ה-IFC בשדרות פנסילבניה 2121 היה מלא מפה לפה, כל מקומות הישיבה היו תפוסים והאנשים הצטופפו בעמידה לאורך הקירות. האירוע - ההרצאה השנתית של מוסד פר יקובסון, אחד האירועים היוקרתיים בכנס קרן המטבע הבינלאומית. המרצה - מוחמד אל אריאן, מנכ"ל פימקו ומבכירי המשקיעים המוסדיים בעולם. האיש שטבע את הביטוי "הנורמלי החדש" (The new normal) לתיאור מצב הכלכלה אחרי המשבר.

"לפני שנתיים עברה הכלכלה העולמית התקף לב חמור", אמר אל אריאן, "היא נלקחה לטיפול נמרץ. הממשלות והבנקים המרכזיים טיפלו בה היטב וכעת הכלכלה בחדר התאוששות. הצלחנו להימנע מחזרה לשפל הגדול ואז עשינו טעות והכרזנו על ניצחון. אבל ניצחנו במלחמה, לא הבטחנו את השלום".

בבהירות וללא אשליות סקר אל אריאן שורת בעיות קשות שבפניהן עומדת הכלכלה העולמית. "ישנה מתיחות בינלאומית מחריפה והולכת בנוגע לשערי חליפין, מה שמכונה 'מלחמת המטבעות', הצמיחה במערב עצלה (sluggish) ולא מספקת, יש חובות גדולים של מדינות, בארצות המתועשות שיעורי האבטלה גבוהים וישנה מורכבות פוליטית שמקשה, כמעט לא מאפשרת, את הטיפול בכל אלו. הרבה מאוד מאזרחי המדינות המתועשות במערב מתחילים לחשוב שמצבם של בניהם ונכדיהם יהיה פחות טוב מאשר שלהם", אמר אל אריאן.

התמונה הקודרת שמצייר אל אריאן לא נסתרה מעיניהם של המשתתפים בכנס קרן המטבע הבינלאומית (IMF) שנערך השבוע בוושינגטון. מדי ערב נערכו קוקטיילים, וקבלות הפנים היו כרגיל במלונות מפוארים, אבל לכולם ברור - הכלכלה של העולם המתועש בצרות צרורות ובכך עוסקים דיוני הקרן. לב הבעיה הוא שיעור האבטלה שמרקיע שחקים. "הצמיחה לא מספיק גבוהה כדי לייצר עוד מקומות עבודה", אומר הכלכלן וזוכה פרס נובל ג'וזף שטיגליץ באחד הדיונים שהתקיימו במסגרת הכנס.

בארצות-הברית נרשמה החודש אבטלה של 9.6%. נתון מפחיד שמשמעותו: אחד מכל עשרה אנשים שרוצים לעבוד - לא עובד, ואף אחד לא צופה שהמצב ישתפר במהרה. כל זה קורה אחרי שנתיים בהן שפך הממשל, הקודם והנוכחי, מאות מיליארדי דולרים כדי להאיץ את הכלכלה בתוכניות תמריצים שונות ומשונות. גם שאר נתוני המאקרו לא מעודדים, למשל, שיעורי עיקולי הבתים ופיגורי המשכנתאות נמצאים בשיא, פרמטר שממחיש את חולשתו של הצרכן.

פרופסור כריסטינה רומר, עד לאחרונה יו"ר מועצת היועצים הכלכליים של הנשיא ברק אובמה, ניסתה להגן על מדיניות הממשל. "תוכנית התמריצים עבדה. בלעדיה שיעור האבטלה היה גבוה הרבה יותר", אמרה באפולוגטיות באחד הסמינרים שנערכו בכנס. אבל כשהמנחה הזכיר לה כי לפני שנתיים טענה שעד סוף 2010 האבטלה תרד לשיעור של 7%, כל מה שהיה לה לומר היה "אבל ה'חור' בכלכלה פשוט גדול מדי".

הומלסים ליד הבית הלבן

כדי להבין את עומק ה"חור" שנפער בכלכלה האמריקנית, לא צריך לקרוא נתונים יבשים, מספיק להסתובב בערב ברחובות. לא לנסוע בלימוזינות המפוארות של ראשי קרן המטבע והבנקאים, שהתארחו השבוע בוושינגטון, אלא פשוט ללכת ברגל במרכז העיר. ברחוב 12, מרחק 400 מטרים בלבד מהבית הלבן, אי אפשר למצוא ספסל ריק, כולם תפוסים על ידי חסרי בית שמתארגנים לשנת הלילה. כמעט ליד כל כניסה לחנות עומד מקבץ נדבות, והתור לפני בית המחסה של צבא הישע בשדרות פנסילבניה מתפתל ומתארך. תמיד היו כאן הומלסים, אבל מעולם לא היה מספרם רב כל כך.

לאבטלה הגואה ולתחושת חוסר הביטחון יש השפעה ישירה על מצב הרוח הפוליטי ועל סיכויי המועמדים הדמוקרטים בבחירות לקונגרס הצפויות בחודש הבא. בעיני הציבור למצב הכלכלי אחראי הנשיא, ומפלגתו היא שתספוג את הזעם והתסכול של האזרחים. זה לא חדש, כמעט תמיד הפסידה המפלגה שבבית הלבן בבחירות אמצע הקדנציה, אבל הפעם זה נראה רע מתמיד ונראה שהדמוקרטים עשויים לחטוף מכה קשה.

התוצאה הישירה של שליטה רפובליקנית בבית המחוקקים תהיה שיתוק פיסקאלי.

על הפרק תוכנית תמריצים נוספת שיוזם הממשל. "המגזר העסקי אינו חזק מספיק כדי לייצר צמיחה לבדו. לכן יש צורך בתוכנית תמריצים נוספת", מסביר שטיגליץ. אבל הסיכוי שתוכנית כזו תצא לפועל נמוך מאוד. הרפובליקנים לא מתכוונים לסייע לאובמה, מבחינתם ככל שרע יותר כך יהיה מצבם טוב יותר, והם מסתכלים על בחירות 2012.

מי שאינו זקוק לאישור כדי לפעול הוא הפד, ואכן, נגיד הבנק המרכזי בן ברננקי עושה כמיטב יכולתו. הבנק המרכזי השיק כעת תוכנית חדשה להקלה כמותית המכונה (QE2 Quantitative easiness 2). המספר 2 מציין שהייתה כבר תוכנית כזו בעבר, וכנראה שאם היא הייתה משיגה את יעדיה לא הינו נזקקים לעוד אחת. אבל אי אפשר לטפל בבעיות המשק האמריקני רק באמצעות מדיניות מוניטרית, צריך גם מדיניות פיסקאלית. וכשזו הפכה לנושא פוליטי והממשל ללא מומנטום ועוצמה, קשה לראות איך דברים יתחילו לזוז קדימה.

אירופה שמנה ומזדקנת

מעבר לאוקיינוס החדשות אינן יותר טובות. הצמיחה באירופה איטית מאוד, שיעור האבטלה גבוה, הגירעונות התקציביים מרקיעים לשמיים, והיורו רק מתחזק מול הדולר. לא פלא שאחרי "מלחמת המטבעות", הנושא המדובר ביותר בכנס קרן המטבע הוא המדיניות הפיסקאלית והגירעונות ההולכים וגדלים של מדינות אירופה. לכולם ברור שאי אפשר לחיות לאורך זמן עם גירעונות גדולים, אולם כשהכלכלה מקרטעת, קיצוץ רק יחמיר את המצב. יש מדינות שאין להן ברירה, יוון ואירלנד למשל, נאלצות לקצץ בהוצאות ואזרחיהן יספגו ירידה ברמת החיים. אבל המדינות שיש להן ברירה משתדלות לדחות את הטיפול בגירעונות ככל הניתן.

פרופ' אלברטו אלסינה (ALESINA) מהרווארד הוא אחד מהקולות החדשים והרעננים באקדמיה. בסמינר שהוקדש לגירעונות, תחת הכותרת "תמריצים או קיצוצים", טען אלסינה כי למדינות אירופה לא תהיה ברירה אלא לקצץ בתקציביהן כדי להקטין את הגירעון, שכבר מגיע לרמה שבה הוא פוגע בצמיחה: "אירופה תצטרך לקצץ בבריאות, בשירות הציבורי ולערוך רפורמה במערכת הפנסיה". אבל מה קורה בינתיים? כלום. "צרפת לא עושה כלום מבחינה תקציבית, למעט ניסיון לטפל בפנסיה, ואיטליה בכלל לא עושה כלום באף תחום".

מחקר שערך אלסינה ופורסם לאחרונה הראה כי בניגוד לדעה המקובלת, לקיצוץ בתקציב אין בדרך כלל מחיר פוליטי. "הציבור מבין את הצורך בטיפול בבעיה ולא מעניש אוטומטית בקלפי ממשלות שמקצצות בתקציב", תיאר את תוצאות מחקרו. "אני מאוד מקווה שאלסינה צודק", אמר שר האוצר היווני ג'ורג' פפקונסטנטינו, שארצו קיצצה באכזריות בתקציבה, אחרי שלפני כמה חודשים כמעט הגיעה לפשיטת רגל.

קרלו קוטרלי, בכיר בקרן המטבע, אינו אופטימי. להערכתו, גם קיצוצי תקציב לא יספיקו ומדינות אירופה ידרשו להעלאות מיסים. "המגזר הציבורי באירופה שמן ובבריאות ובפנסיה, בגלל הזדקנות האוכלוסייה, אפילו שמירה על רמת ההוצאות הקיימת תהיה בעייתית מאוד", הסביר.

כשכלכלות המערב בסטגנציה, ארצות-הברית בהנגאובר של בועת נדל"ן ואירופה המזדקנת מקרטעת, מתממש השינוי במאזן הכוחות שעליו מדברים כבר חמש שנים - הכוח עובר למזרח. לשווקים המתעוררים ובעיקר לכלכלות הצומחות במהירות של סין, הודו ואינדונזיה. מדינות שצומחות במהירות והופכות לכוח כלכלי משמעותי.

סין מסרבת בנימוס

איך כל זה קשור אלינו? כלכלת ישראל מוטת יצוא ושווקי היצוא העיקריים של ישראל, מדינות המערב, נמצאות במשבר. זאת ועוד, ישראל עברה את המשבר יחסית בקלות וכלכלתה צומחת בקצב מהיר בסטנדרטים מערביים. התוצאה המיידית של עוצמת הכלכלה הישראלית היא התחזקות השקל שפוגעת ביצוא. בתגובה נגיד בנק ישראל סטנלי פישר מתערב בשוק המט"ח ומנסה להאט את ייסוף השקל באמצעות קניית מיליארדי דולרים.

הפתרון שמצא פישר אינו מקורי. לפחות 15 מדינות מנסות להחליש את המטבע על ידי התערבות בשוק המט"ח. משוויץ דרך יפן ועד סין. נגיד בנק ישראל לשעבר, יעקב פרנקל, הסביר את הדינמיקה: "יש משבר אצלי בבית, הביקוש לסחורות שאני מייצר נמוך מדי. איך אני יכול לפתור את ההאטה? להגדיל את הביקושים בבית שזה קשה כשהצרכן חסר ביטחון או לעשות פיחות כדי להגדיל את היצוא. כלומר, לגרום לכך שהזרים יגדילו את הביקוש למוצרים שלי".

שערי מטבעות הם משחק סכום אפס, אם מטבע אחד נחלש השני מתחזק מולו, וההפך. אם מדינה אחת מעניקה יתרון לסחורותיה באמצעות החלשת המטבע שלה, האחרות ניזוקות. אבל התערבות ישראל בשוק המט"ח אינה בעיה מבחינת העולם. הסיפור הוא סין, היצואנית מספר אחת בעולם, שמקפידה לשמור את היואן חלש באופן מלאכותי.

בכנס השבוע הופנו כל הזרקורים כלפי סין. מדינות גוש היורו וארצות-הברית דרשו בנוקשות שסין תאפשר למטבע שלה להתחזק. הסינים הנהנו בנימוס והסבירו שאין להם כוונה לאפשר את ייסוף היואן, לפחות לא בקצב ובעוצמה שהמערב רוצה. פרנקל לא מייעץ למערב לעצור את נשימתו בציפייה. "לסין יש יכולת לעשות שינוי אבל היא לא מוכנה לשתף פעולה ולא תשלם את המחיר עבור העולם, כל עוד זה לא כדאי לה. הממשל הסיני צריך לשרוד וההישענות על היצוא היא קריטית מבחינה פוליטית פנימית".

יש צביעות רבה בטענות המערב כלפי סין. הרי סין לא שומרת על מטבע חלש מאתמול, והתערבותה בשווקי המט"ח היא עניין של שנים. מה קרה עכשיו שבאים אליה בטענות? אבל כשכלכלת המדינות המתועשות מאיטה, נתלים במערב בסין ומסבירים שהתחזקות המטבע בסין תקטין את עודף היצוא ותסייע לצמיחה המבוששת להגיע.

הצביעות האמריקנית ראויה במיוחד לציון. בעודה מטיפה מוסר לסינים, דואגת ארצות-הברית עצמה להחלשת הדולר. לארצות-הברית אין רצון אמיתי לריב עם הסינים, בסופו של דבר, הסינים הם רוכשי האג"ח האמריקני הגדולים ביותר והם אלו שמממנים את הגירעון בארצות-הברית ומקבלים בתמורה ריבית נמוכה במיוחד. אבל לארצות-הברית יש את המכונה החשובה ביותר בעולם - המכונה שמדפיסה דולרים. המדיניות המוניטרית של הפד - ריבית אפסית והקלה כמותית, היא הדפסת כסף שיוצרת אינפלציה ומסייעת להחליש את הדולר. מי שניזוקים הם האירופים. סין ויפן שומרות על המטבע שלהן. ארצות-הברית מדפיסה דולרים והיורו רק מתחזק.

התערבות בשוק המט"ח או הדפסת כסף הוא ביטוי של פרוטקציוניזם. החשש הוא ש"מלחמת המטבעות", ביטוי שזכויות היוצרים לו שמורות לשר האוצר הברזילאי גואידו מנטגה, תוביל למלחמת סחר, שתפגע בגלובליזציה ובצמיחה. מכך מוטרדים מאוד בקרן המטבע, שמנסה לפעול כבורר. הבעיה היא, שאחרי שנים שבהן הקרן פעלה לטובת האינטרסים של המדינות המתועשות היא נתפסת כמוטה לטובתן. כך שראשי הקרן נושאים נאומים נמלצים ומתדרכים עיתונאים בארשת חשיבות, אבל ההחלטות החשובות באמת מתקבלות אצל שרי האוצר ונגידי הבנקים המרכזיים.

בכל מקרה, אחרי שבועיים של הצהרות ולחצים נראה שהרוחות בדרך להירגע. טים גייתנר, שר האוצר האמריקני, כבר הסביר כי "אין סיכון למלחמת מטבעות", ויו"ר קרן המטבע, דומיניק שטראוס קאהן, כבר נשמע אומר ש"המילה מלחמה היא מילה חזקה מדי".

"הפגיעה מתיסוף השקל ביחס לדולר מתונה"

לצד כנס קרן המטבע שבו משתתפים שרי אוצר, נגידים, אנשי אקדמיה וכלכלנים, נערך בוושינגטון כנס מקביל לא פורמלי, התכנסות של בנקאים מכל העולם. כל בנק המכבד את עצמו שולח את בכיריו לוושינגטון. גם הבנקאים הישראלים נמצאים כאן, למעט סמדר ברבר צדיק מנכ"ל הבינלאומי, שביטלה את הגעתה ברגע האחרון עקב סכסוך העבודה בבנק, אפשר היה למצוא כאן את אנשי לאומי, הפועלים, דיסקונט ומזרחי טפחות.

בנקים ישראלים לא נוהגים לערוך קבלות פנים. אבל לפני שנה החליט בנק הפועלים, בהשראתו של היו"ר החדש יאיר סרוסי, לערוך כנס ופתח מסורת שנמשכה גם השנה. הפועלים ערך קבלת פנים במלון ארבע העונות היוקרתי ואירח בנקאים ומשקיעים. סרוסי הציג בפניהם את כלכלת ישראל וכמובן את הבנק.

לרגל האירוע שוחח מנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן עם "גלובס" וסקר את המצב מזווית ראייתו. "הציפייה להמשך הצעדים המרחיבים מצד הבנק המרכזי של ארצות-הברית היא הגורם העיקרי להיחלשות של הדולר שפירושה, כמובן, תיסוף של מטבעות אחרים - למשל היורו והשקל", אמר קינן.

* בנק הפועלים הוא נותן האשראי העסקי הגדול במשק. כמה להערכתך תפגע התחזקות השקל ביצואנים?

"כשהשקל מתחזק טוב שהפיזור הגיאוגרפי של היצוא הישראלי גדול יחסית, כך שהפגיעה כתוצאה מתיסוף השקל ביחס לדולר מתונה הרבה יותר, כשמסתכלים על שער החליפין האפקטיבי. הנפגעים העיקריים מפיחות הדולר הם יצואנים מאזור היורו, וזה פגע בהתאוששות הצמיחה במערב אירופה".

* איך משפיעה על ישראל "מלחמת המטבעות"?

"למאבק בין ארצות-הברית לסין יש השפעה גם על ישראל. התרשמותי היא שמתגבשת הסכמה בדבר הצורך בתיאום רב יותר במדיניות שער החליפין של המדינות והגושים השונים. לכן, לא צריך להתרגש יותר מדי מהטונים הגבוהים של הצדדים. אני מעריך שה'מלחמה' לא תמריא לגבהים מסוכנים מאוד, ובסופו של דבר תימצא פשרה, ולו זמנית".

* מה הערכותיך לגבי המשק הישראלי בשנת 2011?

"ביצועי המשק בשנה הקרובה יהיו תלויים בעיקר במה שיקרה בעולם ופחות בסביבה המקומית. עוד באמצע 2009 הערכנו בבנק כי שנת 2011 תהיה כנראה פחות טובה מ-2010. השנה היה 'ריבאונד' מסוים בפעילות הכלכלית בעולם, שהוא תוצאה של המדיניות המרחיבה וגם עניין טכני של מלאים, וצפינו שהשפעתו תפוג. המשק הישראלי יציב והמצב הטוב של שוק העבודה עם שיעור אבטלה של 6.2% יעמדו לזכותנו בשנת 2011. סקטורים אחרים של המשק צפויים לתרום יותר בשנה הבאה, כמו השקעה בבנייה למגורים וענפי השירותים, לכן להערכתי גם אם נראה את היצוא מתמתן מאוד, עדיין הצמיחה תהיה מעל ל-3.5%".

שטייניץ מדבר, פישר עושה

כמו בארצות-הברית, כך גם בישראל המדיניות המוניטרית היא המובילה את ההתמודדות עם הבעיות הכלכליות הקריטיות, כשהמדיניות הפיסקאלית מאחרת להגיב. בישראל הבעיות שונות, הגירעון לא גבוה וגם הצמיחה גבוהה במונחי המערב. אבל בשני השווקים שבהם יש בעיות - מט"ח ונדל"ן - בנק ישראל מתמודד לגמרי לבדו. הסיבה אינה שיתוק פוליטי כמו בארצות-הברית, אלא חוסר יכולת ביצוע, חוסר משילות וחוסר תיפקוד, שמגלים משרדי הממשלה ובייחוד האוצר.

בשוק הנדל"ן למשל, עסוקים האוצר ומשרד השיכון בעיקר בדיבורים, בהעלאת האשמות ובספינים. עשייה אמיתית אין, כל שכן ניסיון להתמודד עם הבעיה. לא טיפול בביקוש דרך מיסוי, לא טיפול בצד ההיצע דרך הפשרת קרקעות מסיבית או תמרוץ קבלנים לבנות על קרקעות שברשותם, רק דיבורים. בשוק המט"ח פישר עושה כמיטב יכולתו לקנות זמן ליצואנים כדי שיוכלו להסתגל לשקל חזק יותר. שטייניץ מבחינתו עסוק בעיקר למתוח ביקורת על מדיניות בנק ישראל, אך לא מציג חלופות.

כבר לפני שנה טען אלי יונס, מנכ"ל מזרחי טפחות, כי על הממשלה לאמץ מדיניות פיסקאלית שתתמוך ביצוא באופן אקטיבי. "השאלה איננה שער החליפין לכשעצמו, האם הוא 4.5 שקל לדולר או 3.4 שקל לדולר. מה שחשוב זה רווחיות הייצוא", אמר יונס, לשעבר החשב הכללי באוצר, ואף העלה כמה הצעות.

"הדרך הנכונה היא להשתמש לצד כלים מוניטריים גם בכלי פיסקאלי, כלומר תקציב. הרי היצואן מרוויח מסך העלויות הכרוכות בעסקה. שער החליפין מטפל בהכנסות ויש מקום לטפל בהוצאות, לכן צריך לתת מענה דרך כלים פיסקאליים. כמה עולים הנמלים, מרכיב עלות העבודה, דרך שינויים בשיעורי גביית ביטוח לאומי. בטווח בינוני נוכל להגדיל השקעה בתשתית מדעית כדי להוריד עלויות מו"פ מהתעשייה", טען יונס.

יונס לא היה היחיד שהציע הצעות, אבל דבר לא קרה. "מדוע בנק ישראל נוטל על עצמו את בעיית רווחיות הייצוא, היכן המדיניות הפיסקאלית המשלימה?" שאלנו השבוע את המשנה לנגיד, צבי אקשטיין. "אנחנו לא יכולים לפתור את בעיית שערי החליפין אבל יכולים למתן. ההתערבות שלנו ממתנת את התחזקות השקל ומסייעת ליצוא. אפשר לעשות מדיניות פיסקאלית תומכת יצוא, אבל זו החלטה של הממשלה, לא של הבנק המרכזי", ענה אקשטיין.

לרוע המזל, שטייניץ עסוק בפוליטיקה פנימית, רואה את גולת הכותרת של הישגיו בהמצאה הייחודית בעולם שנקראת "תקציב דו-שנתי" ומטפל רק בבעיות דחופות וקיומיות, כמו הריכוזיות האיומה במשק.

צרו איתנו קשר *5988