בתחילת השבוע שעבר אבנר קופל התחיל להזיע בחליפה שלו. בין ה-39 הפרש של מכבי ת"א על ראשל"צ ביום שני וה-33 הפרש בניצחון על נתניה ביום רביעי, יו"ר המנהלת ראה איך טורניר החימום לעונת 2010/11 שולח את הליגה שלו ישר למקפיא. אז הגיעה הפועל ירושלים שלמרות הרכב חסר בגמר מול מכבי חזרה מ-20 הפרש ליתרון אותו השמיטה רק בדקות הסיום.
ירושלים פתחה את התיאבון לשאר הקבוצות ולאוהדים, ובעיקר החזירה לקופל את הצבע לפנים. אחרי האליפות עם גלבוע/גליל בעונה שעברה ומשחק גמר גביע הליגה העונה, אולי הגיע הזמן שהמינהלת תעביר לעודד קטש עמלות מהסכמי השידור והחסויות של העונה שנפתחה אתמול (א').
***
כבר שנים שבוכים כאן (ובצדק) על רמת שחקני החיזוק שמגיעים לליגה. שחקנים זרים שבעיקר זרים לענף. אבל העונה לפחות על הנייר ולפי משחקי טרום העונה יש סיבה לאופטימיות: בציר הזרים נראה טוב מתמיד. לא פחות חשוב מהאיכות והכמות הוא הפיזור בין כל קבוצות הליגה ולא רק במועדונים הבכירים. שובם של שחקנים כמו לי ניילון בבני השרון, וסולומון בירושלים; שחקנים עם עבר NBA כמו הייט ופאוואל בחולון, פארמר ופרואיט מאשקלון (שחקן עם טבעת אליפות NBA עם הסלטיקס); צעירים עם פוטנציאל NBA כמו וילקרסון בגלבוע/גליל; וזרים איכותיים כמו רנדל וריץ' בירושלים, שלא הלכו לאירופה אחרי עונה טובה בישראל.
הסיבות לפריחה דווקא לא מקצועיות, אלא תוצאה של כוחות שוק כלכליים, שמוכיחים לכל המבקרים או הרומנטיקנים, שכדורסל הוא קודם כל ביזנס. אף אחד לא בא לשחק בקבוצה בגלל שהמנהל שלה מחבק אותו אחרי הפסד או מאהבת ציון. החלק הראשון נעוץ בצמצום הליגה לעשר קבוצות: הקבוצות המאותגרות פיננסית ו/או ניהולית (נהריה, עפולה, ר"ג, הבקעה) ירדו או החליטו להישאר בליגה השנייה. העונה, כל מועדוני ליגת העל נמצאים בבעלות אנשים בעלי אמצעים או נתמכים על-ידי עירייה/מועצה, לרוב שניהם יחד.
מאמן הפועל ירושלים עודד קטש / צילום: מינהלת הליגה
עודד קטש. יביא אליפות גם לירושלים? (צילום: מינהלת הליגה) הסיבות האחרות אינן תלויות לא בליגה ואפילו לא במדינת ישראל אלא במשבר הכלכלי העולמי, משבר פיננסי שהכלכלה הישראלית חשה בעצימות נמוכה יחסית. ליגות אירופאיות חזקות ועשירות (בעיקר הליגה היוונית, הרוסית והאיטלקית) ממשיכות בתהליך ההתפרקות מנכסיהן. מלבד הליגה הספרדית שנמצאת דרגה מעל כולן, ושתיים-שלוש קבוצות בכל מדינה, כמות הכסף שנמצאת בכדורסל האירופי ירדה דרמטית. קחו כדוגמה דווקא את הליגה הספרדית העשירה - שליש מהקבוצות פתחו שם את העונה עם תקציב מינימום. ההפרשים בשכר בין הליגות השונות לליגת העל הצטמצמו משמעותית, ממאות אלפי דולרים לעשרות אלפים בודדים ולפעמים גם זה לא. תוסיפו לזה את התחזקות השקל מול הדולר - מה שמאפשר לקבוצות הישראליות להציע חוזים דולריים גבוהים יותר - ובכלל ההפרשים הופכים מינוריים.
עניין נוסף הוא מוסר התשלומים. אצל הרוב המכריע של קבוצות ליגת העל בישראל הכסף מגיע לשחקנים בסופו של יום (או חודש), עוד שיקול שמנחה שחקנים זרים בבחירת מקום העבודה שלהם - הדוגמאות לאי תשלום משכורות בקבוצות ברוסיה, טורקיה, יוון, ליטא, ואפילו איטליה עולות בשנה-שנתיים האחרונות על כמות הדוגמאות של מועדונים שמשלמים כסף.
***
ככל שמתקדמות השנים, מתברר והולך שהשינוי החוקתי הדרמטי ביותר מעבר לקיום הפיינל-פור הוא החוק הרוסי. גם העונה לחוק הרוסי תהיה השפעה עצומה על הרכבי הקבוצות, ועל מידת התחרותיות בליגה.
בואו נחזור לרגע למהות המקורית של החוק הרוסי: להגדיל את כמות הדקות של ישראלים על המגרש. בפועל, העובדה האובייקטיבית של חוסר בכישרונות ישראליים גרמה לכך שהתפתחו "אופנות" להתמודד עם אילוצי החוק הרוסי, "אופנות" שמשפיעות מאוד על רמת התחרותיות עד כדי זהות האלופה. בעונה הקודמת היו אלו שחקני הליגה השנייה שהוקפצו בכמויות לליגה הראשונה כדי למלא את השורות של ליגה בת 12 קבוצות.
התוצאה: ליגה עם כמות של משחקים מביכים ורמה ירודה. העונה אנחנו בסימן אופנת הרטרו, חזרה לשנות ה-80, לימי המתאזרחים. מתאזרחים צעירים ואיכותיים, דוגמת גרינפלד בבני השרון ולנדסברג בחיפה (להערכתי אחד משניהם ישחק בעונה הבאה במכבי ת"א). אלו כבר לא בוגרי מכבייה שבאים לחפש כלה יהודייה ובדרך משלימים חמישייה שנייה לאימונים, אלא שחקנים לגיטימיים שישמשו פקטור בקבוצות. בשמונה מעשר קבוצות הליגה (חוץ מגלבוע/גליל וירושלים) אחד משני הישראלים הבכירים אינו יליד הארץ, כאשר הישראלים "האמיתיים" (הצברים) ייאלצו להתמודד על מקום אחד בקושי על המגרש.
לא בטוח שזו היתה כוונת המחוקק כשהוחל החוק הרוסי. אבל העונה לישראלים יהיה הרבה יותר קשה להרוויח דקות על המגרש, מה שעל פניו צריך לגרום להעלאת הרמה ולכפר קצת על מה שראינו בעונה שעברה.
***
החוק הרוסי ישפיע גם על מידת התחרותיות בליגה, שהרי זו נקבעת בראש ובראשונה על פי הסגל של מכבי ת"א, מידת מוכנותו והתאמתו לליגה. על הנייר ואחרי גמר טורניר גביע הליגה, גם על המגרש מתברר שמכבי ת"א פגיעה. במכבי משחקים שלושת הישראלים הטובים ביותר בליגה: אליהו, בלו וכדיר. הבעיה שהם משחקים באותה עמדה. דוגמה ראשונה קיבלנו בגמר מול ירושלים: בדקות ההכרעה בלו שיחק, אליהו ישב על הספסל וכדיר כלל לא שותף. משלושה יוצא אחד. מצד שני, לשלושת הישראלים האחרים שישחקו בעמדות הגארד והסמול-פורוורד (שארפ, בורשטיין ופניני) אין רגליים לשמור על שחקן אתלטי ומהיר.
מכבי ת
הישראלים של מכבי. הכי טובים בליגה (צילום: אתר מכבי ת"א) כל קבוצה שתעמיד מול מכבי הרכב נמוך של שלושה גארדים אתלטים, תגלה שבחסות החוק הרוסי אפשר לקחת פה ושם משחק.
עכשיו השאלה היא רק עניין של טיימינג. אם גם השנה תהיה קבוצה שתחכה בסבלנות כל העונה ותיקח את המשחק הזה בפיינל-פור, עוד עשויה להירשם כאן ליגה עם ארבע אלופות שונות בארבע העונות האחרונות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.