ההודים רוצים אלקטרוניקה: "הזדמנויות גדולות לחברות בתחום"

כאשר מדברים על האתגר שמספקת הודו לפיתוח הטכנולוגי בעולם המערבי, נהוג לאפיין את ההיי-טק ההודי ככזה שמבוסס בעיקר על שירותים. כלומר, לא המקום שבו נצפה להקמתה של ענקית השבבים הבאה.

בהודו יש, על-פי הנתונים הרשמיים, 3 מיליון בוגרי אקדמיה בתחומים טכנולוגיים, והיא נחשבת לכלכלה הרביעית בגודלה בעולם, אחרי ארה"ב, יפן וסין. אבל מתי בפעם האחרונה שמענו על פריצת דרך טכנולוגית שמבוססת על חברת היי-טק הודית?

נקודה זו הייתה הגורם המרכזי שהביא לישראל לאחרונה משלחת של אנשי ממשל מתת היבשת. כיום יש בהודו 2.2 מיליון משרות בתחום ה-IT, והודו מעוניינת שהצעד הבא יהיה יצירת מרכז של קניין רוחני והרחבת היכולות בתחום האלקטרוניקה והחומרה. כל זאת, כדי להגדיל את מספר המשרות בתחום הטכנולוגי עד שנת 2020.

את המדיניות השאפתנית הזו, מספר בראיון ל"גלובס" ד"ר אומקר ראי, שמנהל את המרכז ההודי שמקביל לתוכנית החממות הישראלית, מגבה ממשלת הודו בפטור נרחב ממסים, חבילות סיוע, עזרה בהקמה ובביסוס חברות, ובמדיניות תומכת כוללת.

"אם לא נקים תעשייה שתתמוך ב-20 מיליון משרות עד 2020, נצטרך בעקבות הצריכה הפנימית שלנו לייבא כמויות עצומות של מוצרי אלקטרוניקה כדי לענות על הביקושים", אומר ראי.

פארק טכנולוגיות התוכנה ההודי, STPI, הוקם על-ידי הממשלה ההודית בשנת 1992, כדי לפתח מרכז עסקי ליזמים שיפתחו יכולות בתחומי התוכנה ושירותי התוכנה למטרות ייצוא. עם השנים הורחבה התוכנית, כך שההקלות והעזרה ליזמי התוכנה זמינים ב-52 מרכזים ואף מחוצה להם. במילים פשוטות, הסיוע מספק תמיכה דומה גם למי שפותח סטארט-אפ בגראז'.

במשלחת ההודית מציינים כי היום יש בפרופיל העסקי-טכנולוגי של הודו פער עצום בין הצריכה לבין מרחב הייצור. בעוד הודו אחראית מצד הביקושים על 50% מתקציבי ציוד הטלקום בעולם, היא מספקת כ-1% מצד הקניין הרוחני והייצור. לשם הפרופורציות, יש 140 חברות מוליכים למחצה בלבד בכל הודו.

אסור לזלזל בשאיפות ההודיות, גם אם הן נסבות סביב 2020. ההתחלה של תעשיית התוכנה ההודית הייתה בשנות ה-70, כת החלו חברות אמריקניות לחפש פתרונות זולים לפיתוח תוכנה וחברת ענק TCS של תאגיד Tata יצאה לדרך.

בשנות ה-90, תוכנית ממשלתית שמעודדת פיתוח של מרכזי ייצוא בתחום התוכנה, סייעה להפיכת Wipro ואינפוסיס לחברות הענק שהן כיום. כעת, מאשר ראי, מעוניינת הודו להקים מעין אינפוסיס בתחום האלקטרוניקה.

"יש הזדמנויות גדולות עבור חברות בתחומי האלקטרוניקה בהודו", אומר ראי, "יש מיסוי אפסי על התעשייה הזו ואנחנו רוצים שיהיה גם יותר מו"פ במדינה".

הודו לא מגבילה את עצמה רק לסטארט-אפים. "יש התחייבות של הממשלה להשתתפות של עד 25% מההשקעה של חברה מבוססת בייצור או בפיתוח מוצרים".

המספרים שמספקת STPI מדגישים את האנומליה שהתפתחה בתשתיות המחקר והפיתוח בהודו. ייצוא התוכנה ושירותי התוכנה מהודו היה 46 מיליארד דולר בשנת 2009, כאשר במדינת קרנטקה שבדרום המדינה יש את הריכוז הגבוה ביותר של חברות היי-טק, עם 34% מכלל הייצוא בתחום. לעומת זאת, ייצוא החומרה אמור להסתכם בפחות ממיליארד דולר השנה - כסף קטן.

בשבוע הבא יתקיים בעיר בנגלור, כנס -IT.biz 2010 שנחשב לכנס הטכנולוגיה הגדול ביותר בהודו ומתקיים זו השנה ה-13 ברציפות.

את הפעילות של ממשלת קרנטקה מול השוק הישראלי, מרכזת חברה-בת של פירמת רואי החשבון BDO זיו האפט. ביקור המשלחת ההודית נועד גם ליצור קשרים קרובים יותר עם גופים מקומיים, כגון איגוד ההיי-טק הישראלי (HTIA) ומתימו"פ, מתוך ניסיון גם ללמוד על האופן שבו התפתח ההיי-טק המקומי וגם להביא חברות מקומיות לפעול בהודו.

"הישראלים כמעט ולא מייצרים כיום בישראל אלא בסין ובמדינות אחרות במזרח", אומר דודו קינן מנכ"ל BDO-I2I, החברה-הבת של BDO, "ההודים מעודדים את החברות להעביר את פעילות הייצור מסין או מטאיוואן להודו, בעיקר עבור ייצור שמיועד לצריכה של השוק ההודי, אבל גם יותר מזה".