הסכם ממון לכל החיים

בפסק דין יוצא דופן, שניתן לאחרונה בבית הדין הרבני, מתברר כי בחוזה הנישואים אולי לא ניתן לחייב את המשך קיומם של הנישואים לכל החיים - אך בהסכם ממון דווקא כן.

המעשה הוא בזוג מהקריות שעייף מהחיים המשותפים לאחר כ-40 שנות נישואים ושני ילדים שכבר בגרו. הבעל מצא לעצמו בת-זוג חדשה, ובני-הזוג הסכימו להתגרש - אך נתקלו בבעיה כלכלית שכיחה.

כל עוד הזוג נשוי - זכאית האישה לקבל מחצית מהפנסיה של בעלה, שנצברה במאמץ משותף בשנות נישואיהם; אך לאחר הגירושים, בלכתו של הבעל לעולמו, עוברת הזכאות לפנסיה לאשתו השנייה, למרות שזו לא תרמה דבר.

בני-הזוג מהקריות הגו לפיכך רעיון יצירתי: הם חתמו על הסכם ממון, שהוא למעשה הסכם פירוד, ובו נכתב במפורש: "הואיל ובחיי הנישואים של הצדדים נוצר קרע אשר לא ניתן לאיחוי, הצדדים גמרו בדעתם להיפרד זה מזה - אך להישאר נשואים. הצדדים מסכימים שלא להתגרש ולחיות בנפרד".

אישור רבני מפתיע

אין ספק כי מדובר בצעד יוצא דופן, שכן שבישראל, בניגוד לארצות אחרות, מוסד ה"פירוד" אינו מוכר בחוק או בפסיקה. הסכם הפירוד, שנחתם ב-2003, ולמרבה ההפתעה אושר על-ידי בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, איפשר לצדדים לקיים למעשה גירושים ללא גירושים.

בני-הזוג מכרו את ביתם ורכושם המשותף וחילקו את תמורתו, עברו להתגורר בנפרד ובפועל לא קיימו כל קשר, למעט העובדה שתשלום הפנסיה המשיך לעבור אוטומטית מקופת הפנסיה - מחצית לבעל ומחצית ישירות לאישה.

המכשול התעורר 7 שנים מאוחר יותר, כשהבעל רצה להינשא מחדש והחליט שכעת הוא כבר מעוניין בגט. הבעל הגיש תביעת גירושים כשהוא סומך על תמיכתו של בית הדין הרבני, אשר כמדיניות אינו רואה בעין יפה "נישואים על הנייר" - כלומר בני-זוג החיים בנפרד ללא גירושים, שכן מצב זה עלול לגרור אחריו בעיות הלכתיות קשות.

בית הדין מבין כי בימינו, אך תמימות היא לצפות מבני-הזוג שחיים שנים רבות בנפרד להימנע מקיום מערכות יחסים עם צד שלישי, ולכן הכרה בגירושים ללא גירושים עלולה לגרור אחריה מתן הכשר לדבר אסור בתכלית.

מה רבה אפוא ההפתעה, שלא רק בית המשפט לענייני משפחה - אלא גם בית הדין הרבני נתן את אישורו להמשך קיומו של הסכם הפירוד, ולא אישר לבעל להתגרש מהאישה - אלא אם יוכל לגייס כסף ולפצותה על הפסד אפשרי של הפנסיה העתידית.

בית הדין היה מודע כמובן לבעייתיות הרבה שבהותרת חלל ריק ללא גירושים בין בני-זוג שברור לכל כי בפועל אינם נשואים. עם זאת, בית הדין סבר כי בהיעדר פתרון מעשי לבעיית תשלום הפנסיה לאלמנות, אין זה הוגן לנשל את האישה בזקנתה מהרכוש המגיע לה, והשווה את מצבו העגון של הבעל לזה של בעל שהתחייב לסכום כתובה גבוה שאינו יכול לעמוד בו ומונע ממנו להתגרש.

אין ספק כי פסק דין זה מהווה מענה הולם לכל המלעיזים על בית הדין הרבני כמי שמקפח נשים באופן עקבי, אך קשה להימנע מהתחושה שיש פגם עצום בחיוב בן-זוג להישאר נשוי רק בגלל תשלום הפנסיה.

זה מכבר הגיעה העת לתקן בחקיקה את העוול הגדול שבאי-תשלום הפנסיה לנשים, שהיו שותפות לצבירתה, בשל פטירת בן-הזוג לשעבר, כך שמי שלזכותה פסק דין המזכה אותה במחצית פנסיה תמשיך לקבלה כל ימי חייה באופן ישיר.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי היא מומחית לדיני משפחה וירושה