לאלף את זלאטן / סיימון קופר

לא היה פשוט להפוך איברהימוביץ', הילד הסורר שגדל על מגרשי אספלט בשכונת מהגרים ענייה בשבדיה, למכונת כדורגל. ואז הוא הגיע ליובנטוס. לידיים של פאביו קאפלו

"הלכתי שמאלה, הוא הלך שמאלה. הלכתי ימינה, הוא הלך ימינה. זזתי שמאלה שוב, והוא הלך לקנות נקניקייה". כשזלאטן איברהימוביץ', שחקנה של מילאן, מתאר באנגלית עם מבטא-הגטאות האמריקני שלו מהלך כדורגל שבו עבר שחקן, הוא נשמע בדיוק כמו הנשמות התאומות שלו - שחקני כדורסל מארצות הברית שגדלו על מגרשי האספלט העירוניים.

המסע של החלוץ אל צמרת הכדורגל, שהתחיל באחת השכונות הגרועות ביותר בשבדיה, מבהיר למה הספורטאים האמריקנים והאירופיים הטובים ביותר צומחים בדרך בכלל בגטאות-עירוניות. אבל השכונה שממנה זלאטן הגיע, מסבירה גם את העליות והירידות בקריירה שלו: למה הוא לא הצליח להפוך לרגל המסיימת של הקבוצה הטובה בעולם, ברצלונה. ולמה עכשיו, במילאן, הוא שוב יכול לשחק את המשחק שלו. זלאטן שייך לסן סירו. שייכות שאף פעם הוא לא היה יכול להגיע אליה בקאמפ נואו.

***

הסיפור של זלאטן מתחיל ב-1981, בשכונת המהגרים הקשה רוסנגארד שנמצאת בעיר השבדית מאלמו. הוריו הגיעו מהבלקן: אימו קרואטית, אביו בוסני. "היו הרבה מהגרים באיזור שלנו, בערך 90%", איברהימוביץ' נזכר, "ובאיזור שלנו כולם הכירו את כולם והסתדרו ביניהם". הוא מחייך, ומוסיף: "אפילו אם לאיזור שלנו יצא המוניטין הכי עלוב בשבדיה". באיזה שפה הוא דיבר? "שבדית עם האחים והאחיות שלי, ועם ההורים שלי... נראה לי שיוגוסלבית. אני זוכר שמישהו שאל אותי, 'האם אתה מדבר סרבו-קרואטית?'. עניתי לו שאני לא יודע".

איברהמוביץ' אולי לא ידע באיזה שפה הוא מדבר, אבל למזלו הוא ידע לשחק כדורגל. או לפחות את הגרסה של רוסנגארד לכדורגל. "בשכונה שלנו, העניין תמיד היה סביב 'מי יעשה את התרגיל הכי יפה? מי מסוגל לעשות את הדבר הכי קשה?'. אלו הדברים שכל הזמן ניסינו לעשות במגרש".

זלאטן איברהימוביץ' במדי אייאקס / צילום: רויטרס
 זלאטן איברהימוביץ' במדי אייאקס / צילום: רויטרס

במדי אייאקס. התחיל גרוע את הקריירה שלו שם (צילום: רויטרס)

במגרשים העירוניים באירופה, העניין הוא תמיד סביב התרגילים. זינאדין זידאן גדל במגרש במארסיי, כששם פיתח לכדי שלמות את תרגיל ה"רולטה". ההקפצות והעקבים של זלאטן נולדו על מגרש אספלט ברוסנגארד, המקום שבו בילה את רוב הילדות שלו.

בזמן שנערים מוכשרים אחרים למדו איך מבצעים מסירות יעילות באקדמיות של המועדונים הגדולים, הכישרון המחוספס של זלאטן הביא אותו בסופו של דבר להיות מקצוען במאלמו. ניקלאס קינדוול, ששיחק בחוד של ה קבוצה ליד זלאטן, סיפר לי עליו: "הוא חילק מסירות ברגעים הלא נכונים, בעט מתי שלא צריך. אבל היה לו הכל במשחק שלו". היה ברור שאיברהמוביץ' לא יישאר זמן רב בשבדיה, אחרי שסקאוטים זרים ראו אותו מקפיץ את הכדור מעל בלם אחד, שולח את הכדור עם העקב מעבר לבלם נוסף, ואז מבקיע.

בגיל 19, כשהוא לבוש בבגדי הגטו שלו (חולצה רחבה, כובע צבעוני ושעון ענקי), זלאטן הצטרף לאייאקס. שם נחשפה הבורות שלו בכל הקשור למה ששחקני רחוב אוהבים לכנות בזלזול "כדורגל-דשא": איברהימוביץ' התחיל גרוע את הקדנציה שלו באייאקס. הוא לא עשה הגנה; לא היה יכול לנגוח למרות הגובה הרב שלו; וטרח להבקיע גולים לעיתים רחוקות. בנוסף, הוא התקוטט עם שניים מהכישרונות הצעירים של אייאקס, ווסלי סניידר ורפאל ואן דר וארט. לזלאטן היו בעיות.

***

אבל לאט לאט הצליחו באייאקס, ומאוחר יותר ביובנטוס, לאלף את זלאטן. אובססיית הרחוב שלו לתרגילים עוקרה ממנו. יום אחד ביובנטוס, אחרי אימון של הקבוצה, הוא התבקש לסור למשרדו של המאמן. פאביו קאפלו הושיב אותו, הדליק את הטלוויזיה ואמר לו להתרכז. בווידאו הופיעו מיטב השערים של מרקו ואן באסטן, שרבים מהם נכבשו בזמן שקאפלו אימן את ההולנדי במילאן בתחילת שנות ה-90'. קאפלו יצא מהחדר, ואיברהימוביץ', למספר רגעים, הרגיש כמו תלמיד סורר שמטילים עליו עונש. אבל כשהוא צפה בבעיטות נכנסות לרשת, פתאום הוא הבין את ההיגיון. "קאפלו אמר לי: 'אתה יכול ללמוד הרבה מצפייה בשחקן הזה'. הוא רצה שבתוך רחבת העונשין אני אשחק כמוהו". המסר של קאפלו היה פשוט: העניין בכדורגל זה גולים. כל היתר - בבל"ת.

דבר קריטי נוסף שעלו עליו ביובנטוס הוא הפוטנציאל הפיזי הקיים בגופו הענק של זלאטן. קאפלו שאל אותו האם הוא אי פעם התאמן בחדר כושר. זלאטן ענה: "לא. באייאקס היינו מתרגלים רק טכניקה". קאפלו הגיב בזעם: "הגיע הזמן לחדר כושר". מדהים להשוות בין תמונות של זלאטן מאייאקס ותמונות שלו מהיום. ההבדלים במאסת השריר, בעיקר בפלג הגוף העליון, הם עצומים. באיטליה הוא העלה במשקל מ-82 ל-95 ק"ג, מה שעזר לו לנפנף שחקני הגנה טורדניים מבלי שיצטרך לחזור על הרגל הנעורים המפוקפק שלו - להעיף להם מרפקים לתוך האף.

איברהימוביץ' הצליח בסרייה A להפוך את כישרון הגטאות שלו לגולים. במילים שלו: "בהתחלה הכישרון שלט בי. עכשיו אני שולט על הכישרון".

זלאטן איברהימוביץ' במדי אינטר / צילום: רויטרס
 זלאטן איברהימוביץ' במדי אינטר / צילום: רויטרס

במדי אינטר. באיטליה הוא הפך את כישרון הגטאות לגולים (צילום: רויטרס)

***

הוא עזב את יובה לאינטר, ואחר כך עבר לברצלונה. הקטאלונים שילמו עליו 46 מיליון אירו ובנוסף העבירו לאיטלקים את סמואל אטו. בכל מקום שזלאטן הגיע אליו, הוא זכה באליפות. בשבע השנים האחרונות הוא זכה בשבע אליפויות - עם ארבעה מועדונים משלוש מדינות שונות. אבל במובן אחד, הוא עדיין נשאר הילד מהגטו. החינוך שהוא ספג ברוסנגארד עזר לו להשתלט על הסרייה A, אבל הסגנון הזה לא התאים לברצלונה (ובגלל זה היא העיפה אותו הקיץ למילאן, אחרי עונה אחת בלבד).

רוב השחקנים של ברצלונה גדלו באקדמיה של הקבוצה, ה"לה מאסיה", שהיא בעצם אוניברסיטה גבוהה למסירות. אנשים כמו צ'אבי ואנדרס אינייסטה הם הכדורגלנים המושלמים למשחק צירופים. אבל אתה לא לומד צירופים ברוסנגארד. זלאטן אוהב להחזיק בכדור, לעבור שחקני הגנה, לבעוט לשער. צירופים לא עובדים טוב מבחינת זלאטן: מבחינתו, כשהכדור מגיע אליו, המהלך הקבוצתי הסתיים. הוא משגשג בקבוצות כמו אינטר, יובה, או בנבחרת שבדיה (שם רק מעיפים קדימה את הכדור לכיוון שלו ונותנים לו להבקיע לבד).

משחק המסירות של ברצלונה פשוט מת ברגע שהכדור הגיע לרגליים של זלאטן. אחרי שדווקא התחיל לא רע את הקדנציה שלו במועדון, הוא עבר תקופה בת 3 חודשים ללא גול, עד שמסי איפשר לו לבעוט פנדל מול סראגוסה. "איברה" הפך לנזקק סעד. בסופו של דבר הוא מצא את מקומו על הספסל. "איברהימוביץ' ביקש ממני להוציא אותו מברצלונה, כי הוא התבייש להישאר שם", אמר מאוחר יותר סוכנו, מינו ראיולה.

כשבארסה שלחה את זלאטן למילאן בהשאלה הקיץ, ונתנה לאיטלקים אופציה לרכוש אותו בתום העונה עבור 24 מיליון אירו, זלאטן הפך, בוודאות, לפלופ היקר ביותר בתולדות הכדורגל (למרות שקאקה, כישלון בשווי 65 מיליון אירו בריאל מדריד, עשוי עוד להתחרות איתו על התואר הזה). כמובן שמילאן יכלה להרשות את זלאטן לעצמה רק במחיר המציאה הזה, במיוחד בהתחשב בשכר הגרנדיוזי שלו (9 מיליון אירו בשנה, לפי השמועות).

זלאטן איברהימוביץ' במדי ברצלונה עם פפ גווארדיולה / צילום: רויטרס
 זלאטן איברהימוביץ' במדי ברצלונה עם פפ גווארדיולה / צילום: רויטרס

עם גווארדיולה. "הוא רצה להיפטר ממני" (צילום: רויטרס)

זלאטן טוען שהכישלון שלו בברצלונה לא קשור אליו, אלא למאמן של הקבוצה. "רק אדם אחד בבארסה רצה להיפטר ממני", הוא אומר. "גווארדיולה אף פעם לא טרח לתקשר איתי. פפ כל הזמן עושה לעולם הצגה כאילו שהוא האדם המושל ם. אבל זה גם מה שטייגר וודס עשה. אף אחד לא מושלם". זלאטן מוסיף ש"כל מאמן היה יכול לזכות בתארים עם השחקנים שיש לברצלונה". לדברים האלו מגיב גווארדיולה במתינות: "זלאטן עזר לנו המון בשנה האחרונה. היה לו חלק גדול בתארים שזכינו בהם. הוא תמיד מוזמן להגיד מה שהוא חושב".

אז זלאטן החליט לעבור לקבוצה פחות טובה מליגה פחות טובה, שבה האצטדיונים כמעט אף פעם לא מלאים. "אוהדי מילאן יקבלו הרבה רגעי עונג ממני", הוא מבטיח. הוא הציב לעצמו מטרה לעונה הזאת - "לכבוש 25 שערים או יותר". בטקטיקה של 4:3:3, כשהוא משחק בשלישייה הקדמית לצדם של רונאלדיניו ופאטו (או רוביניו), יש לו שוב את החופש לעשות מה שהוא רוצה. קלרנס סיידרוף, חברו לקבוצה, כבר אמר שמילאן מסתכנת בהידבקות במחלה שפעם היתה שייכת בלעדית ליריבתה העירונית אינטר: תלות-יתר באיברהימוביץ'.

לזלאטן זה לא אכפת. נדמה שהוא שוב מצא את הבית הנכון עבורו, ולא רק לשנה הנוכחית אלא עד לסוף הקריירה שלו. מילאן היא כידוע, המקום הכי טוב בכדורגל להזדקן בו. ה"מילאן לאב" גרמה לפאולו מאלדיני לשחק עד אחרי גיל 40, לקאפו עד גיל 38, וכיום יש לה בסגל את פיפו אינזאגי בן ה-37. זלאטן, בגיל 29, נחשב בסטנדרטים של מילאן לכישרון צעיר.

סגן הנשיא של המועדון, אדריאנו גליאני, חושב קדימה: "אני לא יודע אם זלאטן יודע את זה, אבל מלך השערים בכל הזמנים של מילאן הוא גונאר נורדהאל. אנחנו מצפים מזלאטן לשבור את השיא שלו". נורדהאל, שבדי בעצמו, כבש 210 שערי ליגה במילאן.