לא להתרגש מירידה של 3,000 דירות

לתשומת לב החוגגים באוצר: תנו לנו היצע, לפני שהירידה בביקוש תתפוצץ לנו בפרצוף

הצליח להם במשרד האוצר. 22.9 אלף דירות נמכרו כאן ברבעון השלישי של השנה, 3,000 דירות פחות מהרבעון שלפניו (ירידה של 12%).

ובכל זאת, למרות הרצון העז של האוצר שנטמיע שמדובר כבר במגמה, 3,000 דירות עדיין לא משכנעות אותנו. 3,000 רוכשים שהחליטו בין יולי לספטמבר לחכות עם רכישת דירה - בגלל ששר השיכון מבטיח להם שאו-טו-טו מחולקים כאן הטבות ומענקים לזוגות צעירים, בגלל שנגיד בנק ישראל הבטיח להם שיפעל בנחרצות להורדת מחירי הדירות ובגלל ששר האוצר מצהיר שהוא יציג מגוון הצעות להורדת מחירי הדירות והקרקעות (ושלפני שבוע ראינו, אגב, שאלה בינתיים בעיקר הבטחות) - זה אפילו מעט מדי.

עובדה היא שחרף כל ההבטחות של שר השיכון ל"ירידת מחירים משמעותית ברבעון האחרון", ושלל הכותרות שסיפרו לכולם על בועת מחירים בישראל שעוד מעט פוקעת ברעש גדול, 22,896 ישראלים החליטו דווקא כן לקנות דירה ברבעון השלישי. 6,328 ישראלים אפילו קנו את הדירה להשקעה, למרות הריבית העולה והתשואות הנמוכות בשוק הדירות המושכרות.

עובדה היא שהקבלנים - אלה שהבנקים ושוק ההון יושבים להם על הצוואר לאחר שהם קנו קרקעות יקרות ושהירידה המדוברת בביקוש אמורה לדחוק אותם ראשונים לפינה (להבדיל ממרבית מוכרי היד-השנייה שיכולים לחכות) - הפחיתו לטענת האוצר את המחירים ברבעון השלישי בשיעור של פחות מ-3%. היינו מצפים מקבלנים לחוצים, ודאי בסביבה של הצהרות על ירידת מחירים בשוק הדירות, לקצת יותר מהורדת מחירים נומינלית של 6.4% במהלך החודשים שחלפו מהשיא של דצמבר 2009. וזאת, אחרי שהמחיר הממוצע לדירה חדשה עלה ב-36% בשנתיים שלפני כן (2008-2009).

לא צריך להתאהב בפיתרונות קסם אסייתיים

מחפשי הפתרונות המהירים התקנאו אולי בהונג קונג, האחות האסיאתי התאומה של ישראל, לפחות מהבחינה הנדל"נית. מדינה עם מעט יותר מ-7 מיליון תושבים, עם כלכלה חזקה שהתמודדה בהצלחה עם המשבר העולמי, וריבית נמוכה שתדלקה עלייה של 50% במחירי הדירות באיים בשנתיים האחרונות.

לכן גם היה להם מאוד נוח לראות בירידת הביקושים האחרונה בישראל - הדומה למה שקורה כעת בשוק הדיור בהונג קונג לאחר הצעדים האגרסיביים שנקטה שם המדינה (הגבלת שיעור המשכנתא, הגבלת רכישת דירות על ידי זרים, מיסוי גבוה של דירות להשקעה ודירות יוקרה ועוד) - את הפתרון לכל הרעות החולות.

אבל לפני שמתאהבים בפתרונות הקסם האסייתיים, כדאי להזכיר לעצמנו שהונג קונג לא דומה לישראל. הונג קונג, למשל, היא אחת המדינות היחידות בעולם עם שיעור ילודה של "תת-תחלופה", המושג האקדמי למדינה שבה קצב הילודה לא מדביק את קצב הנפטרים. ובישראל? בשנת 2009 נולדו כאן 161,042 תינוקות ונפטרו 38,728 אנשים - ריבוי טבעי של יותר מ-122 אלף איש רק בשנה האחרונה.

ואולי זה הנתון הכי חשוב: אישה בהונג קונג תלד בממוצע 0.9 ילדים בלבד, לעומת 3 ילדים בממוצע לאישה בישראל (ו-1.7 ילדים בממוצע במדינות ה-OECD).

כלומר, לפחות על פי הנתונים היבשים, בהונג קונג צריך פחות ופחות נדל"ן למגורים לאורך השנים - הפוך ממה שמכתיב קצב גידול האוכלוסייה כאן בארץ. למעשה, דירות בהונג קונג הפכו בשנתיים האחרונות להשקעת עוגן אטרקטיבית בעיני המקומיים ובעיני השכנים הסינים, שחוששים כנראה יותר משוק ההון המקומי. אבל שלא כמו בישראל, בה יש גם ביקושים אמיתיים מאוד, בהונג קונג המזדקנת במהירות צורך בדירות ידוע וצפוי מראש בערך כמו הצורך באונקיות זהב או בפקעות הצבעונים בהולנד במאה ה-17. במדינה שבה מתים יותר אנשים מאשר נולדים הרי לא באמת צריך דירות חדשות. לכן, מאחר ומדובר בעצם במוצר פיננסי, גם משרד האוצר ההונג קונגי יכול די בקלות לשחק להם במשוואה של הביקוש כדי לצנן את השוק.

ואצלנו? 161 אלף התינוקות שנולדו כאן בשנה האחרונה צריכים לפחות חצי חדר, ובעוד 20-30 שנה הם יצטרכו לחלוק חצי דירה, כדי שיהיה להם איפה להניח את הראש. זה הביקוש הכי אמיתי שיש (גם אם משקיעים קונים כרגע חלק ניכר מהדירות ומחזירים אותם לשוק כדירות להשכרה), שחייבים לטפל בו לטווח ארוך.

אז תנו לנו בבקשה היצע, לפני שהירידה הזמנית בביקוש תתפוצץ לנו בפרצוף.