חשיפה: מהו שיעור הסדרי הטיעון הנחתמים בישראל?

כמה הליכים פליליים באמת מתקיימים בפועל, וכמה רק על הנייר באמצעות הסדר טיעון? ■ מסמך מטעם הפרקליטות, הכולל נתונים רשמיים מהמחוזות השונים, שופך אור על הנושא

אחד הסודות השמורים ביותר במערכת המשפט הישראלית היא השאלה מהו שיעור הסדרי הטיעון בבתי המשפט. סוד גלוי הוא שרוב ההליכים הפליליים בישראל למעשה אינם מתקיימים, לפחות לא במלואם.

הסדר טיעון בין התביעה להגנה מייתר במרבית המקרים את הליך ההוכחות, בשל הסכמה על הודאת הנאשם בחלק מסעיפי האישום בתמורה למחיקת הסעיפים האחרים, ולעתים גם את הליך הטיעונים לעונש, בשל הסכמה על גזר הדין או לפחות על טווח תקרה ורצפה לעונש הצפוי.

אבל מהם המספרים המדויקים? כמה הליכים פליליים באמת מתקיימים בישראל בפועל, וכמה מתקיימים רק על הנייר, באמצעות הסדר טיעון בין הצדדים המוגש לאישור בית המשפט?

התנועה לחופש המידע חשבה שעתירה מינהלית נגד הפרקליטות תסייע לפזר את הערפל סביב הנתונים. ואכן, אוסף הנתונים שהגישה עו"ד אפרת קרונברגר מפרקליטות מחוז ירושלים לפני שבועות אחדים לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, הוא סוג של מסמך היסטורי - מאחר שהוא כולל נתונים רשמיים מטעם הפרקליטות שנאספו מהמחוזות השונים.

אבל החגיגה מעט מוקדמת. כשעו"ד אילן יונש מהתנועה לחופש המידע החל לעלעל בטבלאות המספריות שצורפו לתשובת המדינה לעתירת התנועה, הוא גילה כי מדובר בנתונים בלתי מדויקים ובלתי אמינים - אפילו לדעת הפרקליטות עצמה.

"ייתכנו מקרים רבים שבהם אף שהוזן במערכת הממוחשבת כי הטיפול בתיק כלשהו הסתיים", הסבירה הפרקליטות את הנתונים השגויים, "לא הוזן כי סיום הטיפול בא על רקע של הסדר טיעון. מערכת הדיווח בפרקליטות מוזנת על-ידי המזכירות ולא על-ידי הפרקליטים", היא מנמקת.

סיבה נוספת לערפל השורר בנוגע למספר הסדרי הטיעון נעוצה לדעת הפרקליטות בשאלה מה נכלל במסגרת ההגדרה מלכתחילה. הסדר טיעון, טוענת התביעה הכללית, יכול לנוע בין הסכם חתום בין התביעה לנאשם עוד לפני שהוגש כתב האישום המקורי לבית המשפט, ועד הסדר דיוני בעל-פה המייתר העלאת עד מסוים לדוכן העדים בבית המשפט.

"המידע המבוקש מניח כי המונח הסדרי טיעון הוא מונח גדור, סגור ומנוי, בעוד שאין הדבר כך", טוענת הפרקליטות. אלא שטענה זו מתעלמת מהנחיית פרקליט המדינה עצמו, שבמסגרתה מופיעה הגדרה מסודרת, אם כי רחבה למדי, שאמורה לשמש קו מנחה לפרקליטים.

גם בהצעת החוק הממשלתית לעניין הסדרי טיעון, שפורסמה ב-2009, מופיעה הגדרה לא רעה להסדרי טיעון: "הסכם בין התביעה לבין הנאשם בדבר תוכן כתב האישום או העונש, או באשר לנושא אחר הקשור לתוצאות המשפט או להליך פלילי אחר, לרבות הליך חקירה, וזאת בתמורה להתחייבות הנאשם להודות בבית המשפט בעובדות שנטענו בכתב האישום, כולן או מקצתן, או בעבירות אחרות, ולקיים תנאים שפורטו בהסכם".

הבדלים בין המחוזות

על-פי רישומי הפרקליטות, שיעור הסדרי הטיעון בתיקים שהוגשו לבית המשפט ב-3 השנים האחרונות עומד על מעט יותר מ-41%. אלא שברור לחלוטין כי הנתון האמיתי גבוה בהרבה: "רבים מהעוסקים בתיקים פליליים יסכימו", מודה גם הפרקליטות, "כי נתון זה אינו משקף את אופן ההתנהלות הרגיל הנחווה על-ידם בבתי המשפט".

ההבדלים התהומיים בדיווח על הסדרי טיעון בין המחוזות השונים מלמדים היכן מקפידים יותר לדווח כנדרש על הסדרי טיעון והיכן מתעלמים מההוראות. כך, בין השנים 2007 עד 2009, שיעור התיקים שנסגרו בהסדרי טיעון במחוז דרום עמד על 64.28%; במחוז חיפה - 55.59%; במחוז צפון - 52.04%; במחוז מרכז - 43.44%; במחוז תל-אביב - 38.52%; בפרקליטות תל-אביב - מיסוי וכלכלה - 29.43%; ובמחוז ירושלים - רק 1.75%.

בחלוקה על-פי בתי משפט, בשנת 2009 נסגרו בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע 77% מתיקי הפרקליטות בהסדר טיעון, לעומת 23% מהתיקים שנוהלו במלואם; בשלום בבאר-שבע הסתיימו 61% מהתיקים בהסדר טיעון; בבית המשפט המחוזי בחיפה נסגרו, החל מתחילת 2010, למעלה מ-80% מהתיקים בהסדרי טיעון; המספרים צונחים מעט כשיורדים מהמחוזי לבתי משפט השלום, ואולם אפשר שהדבר נובע גם מהקפדה מועטה יותר על דיווח מדויק.

באשר לבתי המשפט באזור המרכז, נכון לשנת 2010, 52% מהאישומים במחוזי בתל-אביב הסתיימו בהסדרי טיעון, 74% מהתיקים במחוזי מרכז (לא בכדי נחשבת נשיאת המחוזי מרכז, הילה גרסטל, למנהלת יעילה במיוחד); ואלה הנתונים שהגיעו מפרקליטות מיסוי וכלכלה, לגבי שנת 2010: פרקליטות זו ניהלה מתחילת השנה תיק אחד בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, שהסתיים בהסדר טיעון; 6 תיקים בבית משפט השלום בתל-אביב, 5 מהם הסתיימו בהסדרי טיעון (83%); ו-5 תיקים בבית משפט השלום בפתח-תקווה, 3 מהם הסתיימו בהסדרי טיעון.

אפס זיכויים בחיפה

המספרים המוחלטים של פרקליטות מיסוי וכלכלה הם קטנים יותר (מאחר שהתיקים עצמם סבוכים וגדולים יותר), אבל המגמה באשר למידת השימוש בכלי הסדרי הטיעון, כדי לשפר את התוצאות בטור ההרשעות - דומים ליתר המחוזות.

עוד מעניין לגלות את מדיניותם של בתי המשפט במחוזות השונים, על-פי נתוני הרשעה וזיכוי, לאורך העשור האחרון. על-פי נתוני פרקליטות מחוז תל-אביב - ובהסתייגויות העולות מכשלי הדיווח שהוזכרו - אלה הם, למשל, נתוני ההרשעה והזיכוי בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (בתיקי פרקליטות בלבד, כלומר לא בתיקים שטופלו על-ידי התביעה המשטרתית):

בשנת 2009 התקבלו בבית משפט זה 340 הרשעות, לעומת 5 זיכויים; ב-2008 הרשיעו שופטי המחוזי ב-275 תיקים, לעומת 7 זיכויים; 2007 היתה שונה טובה לנאשמים שעמדו לדין בפני שופטי המחוזי בתל-אביב - 386 הרשעות לעומת 13 זיכויים.

צריך כמובן לקחת בחשבון שבמסגרת ההרשעות נכללים גם כל תיקי הסדרי הטיעון, וכי גם במקרים שבהם מושגת הרשעה חלקית, אפילו רק בסעיף אישום אחד, לעומת זיכוי בכל יתר הסעיפים בכתב האישום, נרשם הדבר כהרשעה.

בבית משפט השלום בתל-אביב, מתברר, יש לנאשמים סיכוי טוב יותר לסיים את המשפט בזיכוי: ב-2009 השיגה הפרקליטות 337 הרשעות בבית משפט זה, לעומת 13 זיכויים; ב-2008 התקבלו 427 הרשעות לעומת 12 זיכויים; וב-2007 התקבלו 423 הרשעות לעומת 14 זיכויים.

שיעורי ההרשעה והזיכוי אינם שונים גם במחוזות האחרים, שלגביהם הוגש דיווח הנראה כמתקרב להיות אמין. כך למשל, על-פי נתוני מחוז חיפה לגבי בית המשפט המחוזי בעיר, בשנת 2009 השיגה הפרקליטות 338 הרשעות לעומת 6 זיכויים בלבד; ב-2008 הושגו 326 הרשעות לעומת 5 זיכויים; ובשנה הקודמת הושגו 397 הרשעות לעומת 18 זיכויים.

בבית משפט השלום בחיפה נראתה טבלת ההישגים של פרקליטות המחוז בשנה שעברה כך: 93 הרשעות, אפס זיכויים. פרס פרקליט המדינה בוודאי כבר עושה את דרכו לחיפה.

בפרקליטות מודעים למצב הבלתי תקין הגלום באי-ריכוז המידע הנוגע להיקף הסדרי הטיעון הנחתמים בפרקליטות. כך אי-אפשר לנהל כראוי את התביעה הכללית.

חלק מהבעיה נעוץ במערכת המחשוב הפרימיטיבית המשמשת עדיין את הפרקליטים במחוזות השונים, המבוססת על שדות דיווח נושנים, כמו בסרטי קולנוע משנות ה-80, על צגים ירקרקים, מלפני עידן החלונות.

מערכת המחשוב החדשה של הפרקליטות, שפיילוט שלה רץ זה שבועות אחדים בפרקליטות הפלילית בתל-אביב, כוללת שיפור עצום בתחום זה, וכשהיא תוכנס לפעולה מלאה, צפוי שיפור באמינות הנתונים המוזנים למערכת.

את הטענות הללו לא משמיעים רק התקשורת או התנועה לחופש המידע. גם מבקר המדינה עצמו כתב, כבר ב-2001, כי "בתביעה המשטרתית ובפרקליטות אין נתונים מרוכזים על התיקים שהסתיימו בהסדרי טיעון, על הסיבות והשיקולים לעריכתם וכיוצא באלה נתונים כמפורט בהנחיות, המאפשרים פיקוח על הסדרי טיעון. אין לדעת אם אחידות הענישה מיושמת".

בהתחשב בעובדה שהנתונים בדבר שיעור הסדרי הטיעון מוטים כלפי מטה, שהרי גם הפרקליטות מודה כי הנתונים סובלים מדיווח חסר, ולא עודף, על תיקים המסתיימים בעסקת טיעון - יש בהם כדי לתת אינדיקציה, אף כי לא מלאה, על האופן שבו מתנהלים ההליכים הפליליים בישראל.

לא בכדי מתעורר לעתים הרושם כי משפטים הבולטים, שהתקשורת מסקרת בפרוטרוט את מהלכיהם, את עדי התביעה וההגנה העולים להעיד, אינם בגדר "מדגם" של כלל המשפטים המתנהלים במדינה, אלא שבמידה מסוימת, זהו תיאור של רוב המשפטים הכוללים שלב הוכחות.

הרוב מוחלט של המשפטים הפליליים בארץ עטופים רק בעטיפה של הליך משפטי - יש בהם הקראה, יש הודאה של נאשם, ולאור ההודאה הזו (לעתים בכתב אישום מתוקן, שהוגש בעקבות הסדר טיעון שהושג לאחר הגשת כתב האישום המקורי) ניתנת מיידית הכרעת דין. לעתים כולל ההליך גם שמיעת טיעונים לעונש, לחומרה ולקולא. עדים? ראיות? זיכוי מחמת הספק? במרבית המקרים אלה הם מנת חלקן של סדרות הטלוויזיה בלבד.

11
 11