השנה הצרכנית שלנו

מותגים עולים וסירים בריאותיים: כך הפכנו לחלק ממשפחת העמים

* כניסת מותגים: העלייה שעשו רשתות בינלאומיות כמו H&M, ברשקה ו-GAP הפכה את מה שהיה שמור לביקורים לנגיש גם בקניון המקומי. התחרות מועילה לצרכן, וכניסת H&M לישראל פועלת רק לטובתנו: גם הרשתות המקומיות שידרגו קולקציות והתאימו מחירים לרשת השבדית. מצידו האחר של המתרס נישת המעצבים הישראלים לא נחה על זרי הדפנה, ועל כך שאפו למוכשרים ומכיוון אחר גם מותגי על דואגים להכניס את ישראל למפת החנויות, בהם מעצב הנעליים מנולו בלאניק שאוטוטו נוחת בכיכר המדינה.

* במטבח: כלי הבישול הקרמיים אינם חדשים, אולם השנה זזו המחבתות והסירים הצבעוניים לקדמת הבמה (הטיגון מופחת שמן ושפשופי שאריות המזון בקלות מדברים בעד עצמם). מגמה זו תואמת את המודעות הירוקה שכבר אינה בגדר טרנד בלבד - מזון אורגני וטבעי נגיש בכל פינה: כאן כדאי לציין את שני שווקי המזון החדשים שהם חגיגה לעין ולחיך: שוק האוכל בנמל תל-אביב שמביא עמו אווירת חו"ל וסחורה נהדרת, ושוק האוכל האורגני במתחם התחנה.

המחוקקים מתעוררים: שאפו על ההתעוררות, אך יש מקום לשיפור

בפן הרציני יותר של השנה לא אוכל להתעלם מהחוקים והתקנות בדרך לשחרור הצרכן מכבלי ההתחייבות ולהעמקת התחרות: תשואות ומחמאות מגיעות למשרד התקשורת עבור מהלכים אמיצים השמים את הצרכן במרכז - אלא שהדרך עוד רחוקה: ענף התקשורת על רבדיו לא מציע תחרות של ממש בהיבט המחיר, ומול הצרכנים ניצבת בחירה שלעיתים קרובות היא ב"רע במיעוטו".

מחיאות הכפיים גם למשרד התמ"ת על ההפנמה כי נדרשת צרכנות הוגנת בישראל באמצעות התקנות להחזר כספי ומזומן על חרטה ברכישת מוצרים או שירותים. גם ממשרד התמ"ת והרשות לסחר הוגן מצופה כי מהלך חשוב זה יהווה את יריית הפתיחה למהלכים צרכניים שימגרו עוולות מיותרות, בדומה להסדרת שירותי רפואה דחופה בחוק שעבר השנה.

רעיון ראשון הוא טיפול יסודי ומעמיק בכל נושא יחידות הנופש ועסקאות תיירות מפוקפקות שנעשות בלחץ מכירתי בלתי סביר, שבסיומו מוצאים עצמם צרכנים נבוכים עם עסקאות תמוהות ופחות אלפי שקלים - במילים אחרות: מי מרים את כפפת הטיפול בנפגעי קלאב הוטל?

חוק ההחזר הכספי: חובת ההוכחה עלינו

רבות דובר בתקנות ההחזר הכספי החדשות, אולם ההישג הגדול ביותר הוא בעיניי לא רק עצם קבלת המזומנים חזרה, או סופם של הזיכויים הנעלמים-תמידית - אלא ההזדמנות לשקם את תדמיתו ההרוסה של הישראלי בעיני עצמו, משני עברי הדלפק: הן תדמיתו של הצרכן (שתמיד ינסה לתחמן ולא ייצא פראייר) והן של בעל העסק (שמחפש איך לדפוק אותי, אלא מה).

התדמית, כמובן, קיימת - אך היא תמיד של הישראלי האחר, אף פעם לא שלי. לכולם קל יותר לאפיין-לרעה את כל מי שאינם; כולנו בטוחים במגרעותיהם המוסריות של אחרים, גם אם הן קיימות באותה מידה פחות או יותר בכולנו. המציאות האפורה בשטח מורכבת מהרבה יותר טיפוסים נורמטיביים, שאינם מחוללי דרמות, אינם מחפשים עימותים מיותרים ושבסך-הכול רוצים לקבל את המגיע להם - ואפילו לתת לאחר את מה שמגיע לו.

עכשיו ניתנת הזדמנות חגיגית במיוחד לזנוח את השם הרע שהוצאנו לאחרים (ולעצמנו) ופשוט להתנהל בהוגנות.

קניות באינטרנט: סוף-סוף לקנות בלי לקום מהכיסא

כתבת צרכנות שונאת שופינג נשמע כמו יצור כלאיים מופרך. אבל מסעות ארוכים של שיטוט בחיפוש אחר מציאות הם עבורי מקור סבל וייסורים - כששהייה בסביבה סגורה של חנויות במשך יותר מרבע שעה עלולה ליצור תעוקה נשימתית קשה.

זה לא אומר חלילה שאיני קונה, או שאני נטולת יכולת בסיסית לשאוב הנאה צרופה מזוג נעליים חדש. אבל אם אפשר לעשות את כל זה בהקלקת מקש שמאלי - אני שם, מחליפה אפילו את ה-window shopping המוכר ב-windows shopping ממכר.

לכן אין לי אלא להסתכל אחורה על 2010 בשביעות-רצון: מנקודת מבטה של צרכנית-אינטרנט מובהקת, אין ספק שעולם הסחר המקוון צועד בדהרה ונפתח גם לתחומים טריוויאליים פחות - מאתרי אופנה מרהיבים בתכולתם ועד מוצרי נישה אזוטריים.

על רקע זה, כניסתה של PayPal לזירה הישראלית בתחילת נובמבר עם השקת אתר תשלומים מקוון בעברית, הוא צעד לא קטן - שעשוי לתת דריסת רגל עבור לא מעט צרכנים שלא העזו, בלא מעט אתרים שהיו נגישים פחות.

גם אם הנגישות היתרה צופנת בחובה סכנות (שליטה עצמית היא שליטה עצמית, בכל רכישה שהיא) - זה חוסך זמן ופקקים ואינטראקציה עם מוכרים מעצבנים, - ובעיקר חוסך הרבה כאב ראש. אז מה אם האצבע כואבת קצת בסוף היום?