הבוס ברקיע היהלומים

ראשית, הכאה על חטא: האלבום החדש אבל ישן הזה של ברוס ספרינגסטין ראה אור לפני חודש וחצי, ולא היה לי דחוף להקשיב לו. עקפו אותו בתור שלל אלבומים שיצאו לקראת עונת קניות החגים הנוצריים, וביניהם גם חומרים ארכיוניים שנראו חשובים יותר, כמו חשיפה ראשונה לשירים המוקדמים והגאוניים של בוב דילן, ומהדורה מחודשת לאלבום מפלצתי של ניין אינץ' ניילז. וכשהגעתי באיחור ל"הבטחה" הזו, פשוטו כמשמעו נדהמתי. זה אחד האלבומים הטובים ביותר מ-17 אסופות האולפן של ספרינגסטין, ועתיר בשירים מעולים. הידיעה כי גנז את השירים הללו כה הרבה שנים, מאדירה עוד יותר את משמעות היצירה בהקשר הכללי של גוף העבודה שלו.

אילו יכולות, איזה הספק, ואילו איכויות של אוצרות ושל ניהול עצמיים עומדים לאמן שמשאיר אצלו בכספות יהלומים שכאלו.

הדיסק הכפול החדש מאגד עבודות של ספרינגסטין בעיקר מהשנים 1976-1978, כששבת מאונס מהוצאת תקליטים בשל סכסוך עם מנהלו הקודם, מייק אפל. אבל הוא יצר והקליט בקצב מסחרר, אחרי האלבום פורץ הדרך Born to run ולפני יצירת המופת "חשיכה בקצה העיר". את השירים הללו ניתן לרכוש גם בקופסה גדולה יותר, הכוללת בנוסף שלושה די.וי.די. עם תיעוד מהופעות ומהקלטות השירים האלה ו"חשיכה בקצה העיר".

בראיון מאלף שהעניק לאחרונה ל"רולינג סטון" ספרינגסטין הסביר שאת השירים שנכנסו לאלבום שכן יצא ב-78, "חשיכה" , בחר כך שיתאימו לרצונו באלבום קודר ואפל יחסית. גם בהשראת הפאנק של אותם ימים, וגם כריאקציה להיסטריה סביבו ולפריצתו למעמד גיבור על כל אמריקני לאחר Born to run, כולל עלייתו במקביל על שערי הטיים והניוזוויק באותו השבוע.

וכך נותרו מחוץ ל"חשיכה", האלבום ששבר את יובש ספרינגסטין בשוק, עשרות שירים. מיעוטם כבר נחשף במארזים רטרוספקטיביים שלו, ושניים הפכו ללהיטים גדולים בפי אחרים: פאטי סמית' כתבה מילים ל"בגלל שהלילה" שהפך ללהיט הגדול בקריירה שלה, והאחיות פוינטר קיבלו את fire .

הביצועים של ברוס עצמו לשירים פשוט נהדרים. והיו השירים שאמנם לא התאימו לתכנים המהורהרים והדי פסימיים של "חשיכה", כמו Aint good enough for you שהוא שיר מסיבתי ושמח נוסח חלק מהחומרים באלבום הבא שלו, "הנהר", או The little things my baby does, להיט פופ עם השפעות מובהקות של שנות ה-50 וה-60, שהיה יכול להיות להיט קדם חג-מולד בכל שנה נתונה ושכאמור, ספרינגסטין גנז פשוט משום שלא הלם את רוח האלבום שהיה בדעתו להוציא באותם ימים.

לא מתנפל על הקהל

"הבטחה" הוא אכן אלבום יותר מגוון תוכנית וצלילית מ"חשיכה" חמור הסבר שהקדים ולכאורה ניבא את השפל הכלכלי והמצוקות החברתיות של הצווארון הכחול האמריקני בעידן רייגן. אבל גם ב"הבטחה" יש כמה שירים כבירים לא פחות כבדי ראש: "יום אחד (נהיה ביחד)" הוא המנון אצטדיונים כמעט מבכיא. ממרחק הזמן, וודאי אחרי קפיצת המדרגות הפופולרית והמסחרית הנוספת שבאה ב"נולד בארה"ב", הפן הזה של ספרינגסטין נדמה כמובן מאליו.

אבל שוב, בחירתו שלא להתנפל על הקהל בהמנונים בטוחים שכאלו, מעוררת התפעלות. זה ספרינגסטין שצלילית מזכיר מעט אתBorn to run, עם עיבודים ענקיים נוסח פיל ספקטור, ושירה בטונים היותר נמוכים שלו, עם הניסיון לאמץ לקולו סמכותיות ודרמטיות אלביס פרסליות.

בשיר גדול אחר, City of night" הוא ממלמל-מתפלל כמו שעשה כבר בשני אלבומיו הראשונים שהיו פלופים מסחריים, וכמו שהרבה לעשות ב"הנהר" , בהשפעה הברורה של הבלדות הבלוזיות-קלטיות של ואן מוריסון.

הפרויקט הזה, של מהדורת שני הדיסקים ושל מארז חמשת אלבומי האודיו והדי.וי.די, היה אמור לצאת לפני שנתיים, במלאת 30 שנה ל"חשיכה בקצה העיר". אלא שברוס, הרץ למרחקים כה ארוכים שהינו, טרח על המוצר כאילו היה אלבום חדש.

ספרינגסטין ששמר בארכיון שירים כה מופלאים שכעת רק העניק לחלקם מעט שיפוצים, גם השכיל לשכן אותם בבית הנכון. וחלק מהתענוג המשני בהאזנה כאן, איך לא, הוא איתור עקבות לתהליכי יצירה ולשירים בשלבי עבודה לא מוגמרים. כך המילים של Spanish eyes יבשילו כעבור כשש שנים לI'm on fire הכביר מ"נולד בארה"ב", ו-Candy's boy, יחסית השיר החלש כאן, התפתח ל-Candy's room הנפלא ב"חשיכה". והשיר הכי גדול לטעמי ב"חשיכה " המקורי, Factory, מתגלה פה בגרסה מוקדמת, Come on, עם טקסט אחר, הרבה פחות נוקב, שמתייחס גם להודעה ברדיו על מותו של אלביס פרסלי.

15 שירי עילית

בגיל 61, מורשת ספרינגסטין נוכחת ועדכנית מתמיד. דורות חדשים של אמנים שבים ומכירים בגדולתו ככותב שירים וכדמות תרבותית משפיעה, ואת העשור הקודם העביר בתנופה יצירתית, בשרשרת מסעי הופעות מוצלחים, וגם, כרגיל, בעמידה פומבית ועקבית על עמדותיו החברתיות-פוליטיות. 22 ההקלטות שנאגדו כאן מוסיפות משקל כבד לקנון הספרינגסטיני. להבדיל מהמקובל במרבית ההוצאות המחודשות או חשיפות החומרים הגנוזים, הן מציגות לא תפירות או שאריות מסוג ב', אלא לפחות 15 שירי עילית ספרינגסטינית לכל דבר.

בשנות ה-80, שנות האצטדיונים שלו, ספרינגסטין הואשם לא פעם בכך שדבק בתדמית גיבור הצווארון הכחול בעוד שכבר מזמן הפך למולטימיליונר מנותק, מרוחק, מפונק. "ההבטחה" מוכיחה לא רק את גדולתו ככותב שירים וכמבצע, אלא גם את החריצות והמסירות הבלתי נלאות שלו לעבודתו. גם בהן, ולא רק בתוצאה היצירתית עצמה, ספרינגסטין הוא דמות מופת לאמן שחוצב ושואב את המירב והמיטב מהנביעה הפנימית שלו. אלבום כמעט מושלם.