"לסנכרן בין גופי הממשלה יהיה כמו למצוא תחליף לנפט"

אנרגיה חלופית יכולה לשחרר את ישראל מהתלות בנפט ולהוות מנוע צמיחה לכלכלה, אבל המדינה אינה מסייעת והרגולציה רק מכבידה ■ דיון בנושא "מדיניות יצירתית לפיתוח תחליפי נפט"

האם תוכל ישראל לפתח פתרון שיגמול את העולם מהתלות בנפט לצרכי תחבורה? ואם כן - כיצד? השאלות המאתגרות הללו עמדו במוקד "שולחן עגול" שנערך בוועידת ישראל לעסקים 2010 תחת הכותרת "מדיניות יצירתית לפיתוח תחליפי נפט". הדיון נפתח בסקירה מקיפה של ד"ר גל לופט, מנהל במכון IAGS למחקרי ביטחון גלובלי בוושינגטון. "הבעיה היא המונופול של הנפט כדלק של התחבורה הציבורית בעולם", אמר לופט. "המונופול הזה גרוע במיוחד משום שהוא מחובר לקרטל, אופ"ק, השולט בכמעט 80 אחוז מעתודות הנפט. איראן, ששולטת היום באופ"ק, הודיעה לאחרונה שמחיר של מאה דולר לחבית זה 'מצב נורמלי'. המזל שלנו, במירכאות, הוא שאנחנו במיתון עולמי. רק תחשבו מה יקרה כשנצא מהמיתון".

ד"ר צביה ברון מהמועצה הלאומית לכלכלה ועמיתת מכון מילקן ציינה כי במועצה מצאו כי בפני החברות הפועלות בתחום עומדים שני חסמים: מדיניות ממשלתית לא-ברורה והיעדר תקינה מתאימה, לצד היעדר מימון. "רוב החברות זקוקות ל-1-5 מיליון דולר רק כדי להגיע לשלבים הראשוניים של הפיתוח, אמרה ברון, והוסיפה כי משום כך, "התוכנית הלאומית מבוססת על שלוש רגליים: הראשונה היא התמודדות עם חסמי הרגולציה באמצעות הקמת one-stop center, השנייה, המדינה תשקיע 2 מיליארד דולר על פני עשור, במטרה למנף את הסכום פי שלושה. החלק השלישי הוא הפעילות הבינלאומית".

ד"ר אלי אופר, המדען הראשי היוצא של משרד התמ"ת, התייחס בדבריו לשלוש המטרות שמנתה ברון וקבע: "זה קצת מעליב את הפרופסורים שאומרים להם שלא מציון תצא תורה אבל זה אסטרטגי מאוד לחבור לגורמים בינלאומיים. ההערכה שלי היא שדווקא חברות הרכב והדלקים מנהלות היום מחקרים במימון עצום לתחליפי נפט".

הגיים צ'יינג'ר - בטר פלייס

לשאלה איך מקדמים את התעשייה התייחס גם המנחה, פרופ' גלן יאגו, ראש מרכז מילקן לישראל, שציין כי את פיתוח התחליפים לנפט צריך לקדם במתכונת הדומה למודל פיתוח תעשיות ההיי-טק בארה"ב בשנות ה-90: "זה לא עניין של פרויקט מנהטן (תוכנית הגרעין האמריקאית במלחמת העולם השנייה ע.ב.) אלא סוג של סיליקון ואלי".

יו"ר איחוד האנרגיה הנקייה, חזי קוגלר, נידב לנוכחים עצות מניסיונו כמנכ"ל משרד התשתיות: "קחו את התקציבים לפני שהממשלה תתחלף". קוגלר קבע כי "המדינה נכשלת בפיתוח האנרגיות המתחדשות. הגיים-צ'יינג'ר היחיד שיש למדינה זה בטר פלייס, והנושא הזה תקוע. החברה אולי תצליח בעולם אבל בישראל - לא. הכישלון הכי חמור הוא בתחום האנרגיה המתחדשת, שבו המדינה מקבלת ציון נכשל".

בעניין בטר פלייס הסכימה איתו זיוה פתיר, מנהלת תחום התקינה בחברה ולשעבר מנכ"לית מכון התקנים, שהתלוננה כי "יש 1,500 נקודות התקנה במקום 10,000 שהיו צריכות להיות, כי כל שקע צריך היתר בנייה. אני לא מכירה מישהו שמתנגד לפרויקט הזה, אבל אין תמיכה".

"לישראל יש שני קרשי קפיצה של מצוינות. האחד זה בטר פלייס וניהול רשת חכם והשני היא חקלאות מדברית", אמר ד"ר יצחק ברזין, ראש המכון למדיניות אנרגיה מתחדשת במרכז הבינתחומי בהרצליה, שפיתח טכנולוגיה להפקת ביו-דיזל מאצות ונבחר לרשימת 100 האנשים המשפיעים של המגזין "טיים". ברזין הוסיף כי "יש כבוד גדול לידע ישראלי בתחום החקלאות, אבל ממשלה ומרכזי מצוינות מעניינים את הסבתא. ככל שאני מתבגר אני בעד משטרים חשוכים כי שם קורים דברים", סיים ברזין בנימה אירונית.

מנכ"ל חברת החשמל הפורש, עמוס לסקר, העיר באירוניה למשתתפי הפאנל כי "אם תצליחו ליצור גוף שיסנכרן את גופי הממשלה זה כמו למצוא תחליף לנפט".

זה לא היי-טק, זה קומודיטי

איתי ז'טלני, שותף-מנהל של תחום הקלינטק בארנסט אנד יאנג, אמר כי השתתפות הממשלה היא "קריטית" כדי לייצר את התהליך שיביא כסף לחברות ולאוניברסיטאות. הוא ציין כדוגמה את סינגפור שהפכה למרכז עולמי למו"פ בתחום המים, תוך שיתוף פעולה עם חברות ענק בינלאומיות כמו סימנס ו-GE, ואמר כי "ללא שיתוף פעולה עם החברות המובילות בעולם יהיה קשה מאוד להרים את התחום הזה בישראל". בהתייחסו לדבריו של ד"ר אופר הוסיף ז'טלני כי "הדלק צריך להיות זול וידידותי לסביבה - אחרת זה לא פרקטי".

ד"ר שלמה ולד, המדען הראשי של משרד התשתיות הלאומיות, אמר כי "התוכנית של משרד ראש הממשלה טובה אך מפספסת כמה דברים. אנשים שוכחים שזה קומודיטי ולא היי-טק וזה לא רלבנטי למשקיעים בקרנות הון סיכון".

הכלי המדיני: לפנות גם למדינות המתפתחות

לצד האפשרות המובנת מאליה לשתף פעולה עם מדינות מובילות כמו ארה"ב והאיחוד האירופי, הציע אורי בן פורת, יועצו הכלכלי של נשיא המדינה שמעון פרס, לפתח תחליפי נפט תוך שיתוף פעולה עם מדינות מתפתחות. בן פורת ציין כדוגמה מדינות כמו קזחסטן, "שרוצות לפזר את הסיכונים. יש כאן אינטרס משותף של שני הצדדים. ישראל יכולה להשתמש במוצר ככלי מדיני. הנטייה שלנו היא להסתכל למעלה לכיוון אירופה וארה"ב, אבל יש מדינות שמסתכלות למעלה ורואות אותנו. דווקא המדינות האלה צמאות להתייחסות שלנו הן צמאות לכלים ממשלתיים או ממשלתיים-למחצה כדי לייצר שיתוף פעולה איתן".

ד"ר איתן יודילביץ', מנהל קרן בירד הקרן לשיתוף פעולה תעשייתי ישראל-ארה"ב, אמר כי "ברוסיה חברות הנפט והגז מעוניינות מאוד לפתח תחליפים ומחפשות שיתוף פעולה - הנה כלי לפתח יחסים עם מדינות נוספות. הן עושות את זה מסיבות כלכליות. אנחנו במשא ומתן סופי לחתימת חוזה עם פרויקט שהוא בדיוק כזה. חברה ישראלית שמתחברת לחברה אמריקאית שיש לה מיני בית זיקוק".

לוגו מועדון ארוחת הבוקר
 לוגו מועדון ארוחת הבוקר