העליון: חיסיון עו"ד-לקוח יכול לחול גם על מסמכים ברשות הלקוח

‎‎במסגרת ספיחי פרשת רמדיה נקבע כי החיסיון יכול לחול גם על תכתובות אי-מייל ושיחות טלפון ‏

‎‎חיסיון עורך דין-לקוח יכול לחול גם על מסמכים שנמצאים ברשות הלקוח, ולא בהכרח רק על מסמכים הנמצאים במשרדו של עורך דין, ובנוסף הוא יכול לחול גם על תכתובות אי-מייל, שיחות טלפון או שיחות שהתנהלו באמצעים אחרים - כך עולה מפסק דינו של בית המשפט העליון שניתן היום (ב') במסגרת ספיחי החקירה הפלילית בפרשת רמדיה.

עם זאת, השופטים קבעו כי אין לאפשר לחשוד "לתקוע מקלות" בגלגלי החקירה באמצעות העלאת טענת חיסיון שאיננה מבוססת, והטילו את נטל הראיה על מי שמבקש ליהנות מהחיסיון.

‏מדובר בהליך שמנהלים חברת היינץ ישראל ומנכ"לה לשעבר, משה מילר, נגד המדינה, בעקבות החלטת המשטרה לעשות שימוש בתכתובת מייל שנתפסה במשרדו של מילר הנמצא בבניין משרדיה של היינץ. בחיפוש במשרד נתפס גם כונן קשיח של מחשבו של מילר, וזה הוכנס לשקית אטומה עד שיוכרע בגורל החיסיון.

לפי לשונה של פקודת הראיות, "דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין ובין לקוחו ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי, אין עורך הדין חייב למוסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החיסיון".

שופטת המחוזי, יהודית אמסטרדם, קבעה כי אין בחוק אמירה מפורשת בנוגע לזכותו של הלקוח עצמו לחיסיון על מסמכים שברשותו, ולכן אין חיסיון כזה.

‏בתחילה טענה הפרקליטות כי החיסיון אינו חל בשום מקרה על מסמכים הנמצאים ברשות הלקוח, ואולם בהמשך שינתה את עמדתה. לשכת עורכי הדין הצטרפה כידיד בית המשפט להליך.

‏נשיאת העליון דורית ביניש קבעה - בהסכמת השופטים אסתר חיות ועוזי פוגלמן - כי "כשם שלא קיימת הצדקה לסווג את תחולת חיסיון עורך דין-לקוח על מסמכים שונים לפי מפתח גיאוגרפי - כך לא קיימת הצדקה להבחין בין צורות תקשורת שונות בין עורך דין ללקוחו. דהיינו, החיסיון חל במידה שווה על שיחה שהתנהלה בעת מפגש, באמצעות טלפון, דואר אלקטרוני או במדיום רלוונטי אחר".‏

הבחנה קפדנית

עם זאת, לדברי בית המשפט, הכרה עקרונית באפשרות של חיסיון על מסמכים הנמצאים ברשות הלקוח מחייבת היערכות מצד רשויות החקירה, כדי למנוע שימוש לרעה בטענת החיסיון בניסיון לעכב או לשבש את החקירה.

"מטבע הדברים", קבעה ביניש, "בעת ביצוע חיפוש במשרדו של אדם נתפסים מסמכים רלוונטיים ובלתי רלוונטיים לחקירה, חסויים ובלתי חסויים כאחד. על הטוען לחיסיון מוטל הנטל להצביע על מקור החיסיון הנטען ועל עילה לכאורית המצביעה על כך שאכן חל חיסיון על אותו מסמך ספציפי. אין להעלות טענת חיסיון בעלמא, מבלי להציג ראשיתו של טיעון שיצדיק הקדשת משאבים מצד רשויות החקירה ובית המשפט לבירור הטענה".‏

במטרה להגביל את יכולתם של לקוחות לעשות שימוש בחיסיון עם עורך דינם, ולטעון לחיסיון על מסמכים רק מאחר שעורך הדין הוא בין המכותבים למסמך, נקבע בפסק הדין כי "יש מקום להבחין בין סוגי המסמכים ולא ניתן להטיל באופן מלאכותי חיסיון על מסמכים באמצעות מיעון עורך הדין על תכתובות. הרחבת החיסיון והחלתו על מסמכים שבאופן גיאוגרפי אינם בחזקת עורך הדין, מצדיקה הבחנה קפדנית יותר בין סוגי המסמכים שהחיסיון עליהם הוא מוחלט, לבין מסמכים אחרים". (רע"פ 8873/07)‏.