באפט על מציאת יורש: רק על זה אנחנו מדברים בדירקטוריון

הבעיה של קביעת יורש לוורן באפט, האוראקל מאומהה, שהפך את ברקשייר האתאוויי לאחת מחברות האחזקה המוצלחות בתבל, אינה רק נושא לספקולציות אינטנסיביות בעולם הפיננסי. היא עומדת גם בראש סדר היום של ברקשייר עצמה. "רק על זה אנחנו מדברים כל הזמן בדירקטוריון", מגלה באפט, בן 80, בראיון למגזין האמריקני "ואניטי פייר".

הכתבה מציינת כיצד יפוצלו תפקידיו של באפט בברקשייר "לאחר שהאוטובוס ידרוס אותו", כפי שהתבטא דייוויד סוקול, אחד מבכירי החברה, ומי המועמדים המובילים למלא את התפקידים.

"מה שכבר ידוע הוא, שתפקיד המנכ"ל ותפקיד הסמנכ"ל לענייני כספים, שאותם ממלא עתה באפט (נוסף לתפקידו כיו"ר) יפוצלו לפחות בין שני אנשים, קרוב לוודאי יותר", אומר "ואניטי פייר". (ידיעות על הפיצול הצפוי פורסמו בתחילת 2010). השמועות אומרות שיש לפחות ארבעה מועמדים לתפקיד המנכ"ל, התפקיד "החשוב ביותר" מבין השניים, לפי באפט. כל המועמדים מכהנים בתפקידים בכירים בחברה. שני בניו ובתו של באפט אינם נמצאים ברשימה. צ'ארלי מונגר, שותפו של באפט וסגן יו"ר של ברקשייר, בן 86, אינו מתכנן לרוץ.

סוקול, שכבאפט אף הוא יליד נבראסקה, נחשב המועמד המוביל, לדעת רוב המשקיפים שעוקבים אחר באפט. הוא כיהן כמנכ"ל של מיד-אמריקאן אנרג'י, ושל נט ג'ט, חברה להחכרת מטוסי מנהלים, שתיהן יחידות של ברקשייר. גרג אבל, שהיה כפוף לסוקול, מוזכר אף הוא לעיתים קרובות כמנכ"ל עתידי. מועמד אחר הוא אג'יט ג'אנין, שכפוף ישירות לבאפט. השניים מדברים כמעט מדי יום. מועמד נוסף הוא מתיו רוז, שמנהל את חברת הרכבות ברלינגטון נורתרן, אף היא יחידה של ברקשייר.

"מציאת מועמד לתפקיד סמנכ"ל הכספים היא בעיה הרבה יותר מתאגרת", מדווחת כתבת המגזין, שבילתה עם באפט 11 שעות. "לבד מנושא הכישורים, יש גם בעיית האישיות".

באפט מגדיר זאת כך: "אם ניקח את כל האנשים שרשמו רקורד מזהיר (בהשקעות) בחמש השנים שחלפו, לא הייתי שוקל (לתפקיד בברקשייר) 95% מהם". ביולי 2010 דיווח "וול סטריט ג'ורנל", כי באפט מתעניין בלי לו, שהיה אחד מהמתקוממים בכיכר טיינמאן, בבייג'ינג, ולימים הפך למנהל קרן הון סיכון. בתשובה לשאלת "ואניטי פייר" על כך, השיב באפט: "לי לו החליט להישאר היכן שהוא".

באפט הגדיר את שיטת ההשקעות והניהול של חברות אקוויטי פרטי כ"תאות בצע יותר מאשר אהבת עסקים". ברקשייר ידועה במדיניות של אי התערבות בניהול החברות שהיא רוכשת. באפט הודה בראיון ל"וואניטי פייר" שהוא מתעב לתחוב את אפו לחברות של ברקשייר ולפעמים זו טעות. "ישנם מקרים שבהם הייתי צריך להיות מעורב, אבל בדרך כלל עשיתי זאת באמצעות שליחים", הוא אומר. "בכל פעם שהייתי צריך להתערב, זה היה מאוחר מדי. זה הדבר היחיד בעבודה שלי שאני שונא לעשות. הייתי מוותר על נתח גדול מההון האישי שלי אם הייתי יכול להימנע מכך. אנו שונא זאת, ולכן אני דוחה ודוחה לבלי סוף".

ועם זאת, את כל ההיבטים האחרים של עבודתו אוהב באפט מאוד. "אני רוקד בדרך לעבודה", הוא אומר. באפט מתאר את ברקשייר כיצירת אמנות. "ניתן לי לצייר את הציור שלי", מתגאה המיליארדר. "אם אני משתמש בצבע אדום, אף אחד לא יבוא להגיד לי, למה לא השתמשת בקצת יותר צבע כחול? זה ממש כיף אדיר. אני זוכה בתשואות. אני אוהב שאנשים מריעים לי כאות הערכה לציור שלי".

אך באפט מבטיח, שלמרות החותם האישי שלו על ברקשייר, החברה תמשיך להתקיים גם בלעדיו והוא כבר נקט את הצעדים הדרושים כדי להבטיח זאת.

"אין נקודת סיום לברקשייר האתאוויי", אומר באפט. "הדבר החשוב ביותר הוא לא (מה יקרה) בשנה הזו או בשנה הבאה, אלא היכן תהיה ברקשייר 20 שנה לאחר מותי. לא לדאוג לברקשייר זה כמו לא להשאיר צוואה".

סוקול אמר ל"וואניטי פייר", כי ברקשייר היא "60% וורן באפט באפט ו-40% ברקשייר האתאוויי... התרבות התאגידית של ברקשייר תצטרך להיות, בבוא העת, 100% ברקשייר".

באפט נתן למגזין להציץ לנוסח איגרתו למשקיעים לשנת 2011, שתתפרסם במארס. הוא מצטט באיגרת דברים שאמר סבו, ארנסט באפט, לצאצאיו: "לידיעתכם, אני רוצה לציין שמעולם לא היה באפט שהותיר אחריו ירושה גדולה מאוד. ויחד עם זאת, מעולם לא היה באפט שלא השאיר אחריו משהו. הבאפטים לעולם אינם מבזבזים את כל כל הכסף שעשו". כזכור, החליט באפט להוריש את רוב הונו לקרן של ביל ומלינדה גייטס.

באיגרת מתייחס באפט גם לשכירתו של איש הפיננסים טוד קומבס, בן 39, שמוזכר כמועמד אפשרי למשרת סמנכ"ל הכספים של האתאוויי. "המטרה שלנו היתה לרכוש סוס מירוץ בן שנתיים, לא סוס מירוץ בן 10 שנים", אומר באפט ומוסיף: "זו לא המטפורה הנבונה ביותר למנכ"ל בן 80".

בראיון למגזין מספר באפט על האמונה החזקה שלו בארה"ב: "היינו ארבעה מיליון אנשים באמריקה ב-1790. אנחנו לא יותר חכמים מאנשים בסין, שבאותה תקופה היה מספרם 290 מיליון, או אנשים באירופה, שאז היה מספרם 50 מיליון. לא עבדנו קשה יותר. לא היה לנו אקלים נוח יותר ולא היו לנו משאבים טובים יותר. אך בהחלט היתה לנו מערכת (פוליטית וכלכלית) ששחררה את הפוטנציאל (שלנו). המערכת הזו עובדת. מאז עברנו לפחות 15 מיתונים, מלחמת אזרחים, המיתון הגדול (של שנות ה-30)... אך לארץ הזו יש פוטנציאל אנושי אופטימלי, וזה טרם נגמר".