צריך עוד שותפים בקידוחים

חברות הגז צריכות להודות למדינה ולציבור שרוצה להיות שותף, גם הן ירוויחו מכך

מצד אחד עומדים תומכי ועדת ששינסקי, הם אבירי העניים, הצדק וקופת המדינה. מהצד השני, הטייקונים, תאבי הבצע ומלחכי פנכה שרצונם לעשוק את הציבור. הבעיה בדיון הציבורי הלגיטימי על ועדת ששינסקי הוא שאפילו עיתונאים רציניים כמו קרן נויבך, לא באמת מצליחים להגדיר את העמדה הנגדית.

הקידוחים כבר נעשו והגז נמצא, לכן אנו מניחים שהרווחים כבר מובטחים וחלקו של הציבור בכך. עם זאת, יחסי הסיכון-סיכוי והכדאיות ההשקעה הנגזרת מהם - האם הסיכון נגמר כי נמצא גז? מה באשר הסיכון הגלום במחירי הגז? אם ימצאו באזור עוד מאגרים גדולים באזור, האם מחירי הגז ירדו דרמטית? מה לגבי הסיכון הרגולטורי? ומה בנוגע למתן אישורים לפיתוח השדות לתחהות קרקעיות לטיפול בגז, להנחת הצינורות להובלת הגז ולבניית מאגרים יבשתיים?

למושב כפר מרדכי לקח 10 שנים לקבל אישורי בנייה לשיכון מבנים חדש על קרקע שכבר אושרה לצורך זה בתוכנית הבנייה האזורית. אין לדעת בכמה שנים עשויה הרגולציה לעקב את הפיתוח הנדרש לצורך השמשת הגז.

החברות השונות העוסקות בפיתוח משק הגז העריכו לפני מספר חודשים כי עלות פיתוח משק הגז (להביא את הגז מעומק הים ועד לפתח המפעל) היא כ-60 מיליארד שקל. הריבית שמשלמים על הלוואות כאלו כשהמנהל מעקב מתן אישורי בנייה או כשהוועד האזורי מתנגד לבניית תשתיות בתחומו, יכולה להגיע למימדים עצומים.

ועדת שישנסקי קבעה שהיזמים חייבים לקבל פי 1.5 החזר על ההשקעה בפרויקט לפני שהציבור נהפך לשותף - האם זה מספיק?

כנראה שרק נתניהו וכוחות השוק יכולים לקבוע. מחירי הבורסה מצביעים על כך שתשואה בשיעור 10% היא החזר ראוי לסיכון הגלום כיום בפיתוח משק הגז.

אנחנו רוצים מחירים נמוכים, הם רוצים מחירים גבוהים

כמו כן, קיים גם ניגוד אינטרסים בין המדינה למשקיעי הגז. בעוד שלכולנו כדאי שמחירי הגז יהיו נמוכים בכדי שמחירי החשמל ירדו, שעלות הייצור של תעשיות עתירות אנרגיה תרד ושהתחרות תגדל, כל זה על מנת שמחירי המוצרים שאנו רוכשים ירדו, לחברות הגז עדיף שמחירי הגז יישארו גבוהים ושנשלם יותר.

מחירי הגז מושפעים מעלויות הובלה גבוהות. לדוגמה, מחיר הגז בארה"ב, שם יש גז בשפע, נמוך במחצית מחירו ביפן, המייבאת אותו לגבולותיה ממקומות מרוחקים.

קפריסין עומדת בשנה הבאה מכרזים על רישיונות אקספלורציה במים הכלכליים שלה. לבנון עומדת בפני תהליך דומה כנראה ב-2012. האם מחיר הגז העתידי יאפשר החזר מהיר של ההשקעה בפיתוח והבאת הגז לשוק? האם אתם כמשקיעים מסתפקים בתשואה של 10% על הסיכון הגלום בשאלה הזו?

שואלים את השאלה הלא נכונה

השאלה מה שעור המיסוי ההוגן, לא מעניינת כרגע. אנחנו בציבור כבר הסכמנו על העיקרון שכולנו שותפים ושצריך שיהיה מיסוי. אולי זה אפילו לטובה אם תהיה תשובה לשאלה זו רק בעוד מספר שנים, לכשתהיה רלוונטית.

הסוגיות הציבוריות שצריכות להיות מונחות על כף המאזניים הן שתיים: הצורך הציבורי בהקטנה של פליטות גזי חממה, באוויר נקי יותר, בהורדה משמעותית של עלות האנרגיה הן דרך משק החשמל והן לתעשייה, בחיזוק נחוץ של התעשייה המקומית באמצעות תרומה חשובה של הגז להורדת עלויות הייצור.

מאידך, חוסר הרצון של המדינה להבטיח תמיכה רגולטורית בפיתוח מהיר של תשתיות, שלא לדבר על חיוב תקציבים עתידיים בדרך של הצבת ערבות כלשהיא שתוזיל את עלויות מימון הפיתוח של היזמים, ערבות כלשהי למחיר הגז העתידי שתבטיח רמת החזר בסיסית לפחות על השקעות הפיתוח הנדרשות בהמשך.

אחת האמרות החכמות ביותר שנאמרו היא "היזהר במשאלותיך". במקום לצעוק מעל כל במה כנגד מסקנות הוועדה, חברות הגז צריכות להגיד תודה על כך שנוצרה זהות אינטרסים עכשיו כשהמדינה שותפה ברווחיהם.

במקום לבקש מביבי הקלות מיסוי והקטנה של שיעור השותפות, הקריאה צריכה להיות לשותפים (הציבור) להגדיל את ההשקעה. כמו כן, להבטיח מסלול פיתוח "ירוק" למשק הגז, להבטיח את הנגשתו לכל הצרכנים הפוטנציאלים, אולי להבטיח מחיר רצפה לגז הנרכש על ידי חברות ממשלתיות לאורך פרק זמן מסוים, לתת ערבויות שיאפשרו מחד למשקיעים מוסדיים מקומיים להשתתף בחבילת המימון ומהצד השני להקטין את סיכוני הפיתוח ומתוך כך את עלותו, להבטיח שגז ישראלי יגיע לשוק הרבה לפני הגז הקפריסאי והגז הלבנוני.

כציבור, אפשר להוסיף לסל הבקשות את הבקשה שהממשלה תפעל להבטיח שחברות ישראליות ייהנו מהשקעה צפויה של 60 מיליארד שקל בתשתיות, ולא רק משקיעים זרים.