דטרויט 2011: שקיעתה של אימפריית הרכב האמריקנית

האם נטישת הכלים המסורתיים ואימוץ הטרנדים האירופים והאסייתים עלולים להפוך את תעשיית הרכב האמריקנית לזיכרון בלבד? ■ רשמים מתערוכת דטרויט 2011

אם יש משהו חריג בתערוכת הרכב הבינלאומית של דטרויט שנפתחה השבוע, הרי זה מה שאין בה: כלי רכב אמריקניים חדשים.

תערוכה זו נחשבה באופן מסורתי לזירה הביתית של שלושת היצרנים האמריקנים הגדולים, ובעבר היא הייתה חגיגה כמעט בלעדית של דגמים אמריקניים, עם עשרות חשיפות של דגמים חדשים ודגמי תצוגה מרהיבים שנותנים "שואו" למבקרים.

והשנה? כלום. "שלושת הגדולים" הסתפקו בהצגת קומץ דגמים-מוסבים, רובם קומפקטיים, חסכוניים או חשמליים. בהיעדרם של חידושים מקומיים חגגו היצרנים הזרים.

הנוכחות הדלילה של "שלושת הגדולים" ממחישה בצורה חדה את עומק המשבר אליו נקלעה תעשיית הרכב האמריקנית, בעקבות נסיקת מחירי הדלק ב-2007 ומשבר האשראי של 2008. הזעזועים העסקיים הכניסו את היצרנים ל"מצב הישרדות", עם דגש על צמצום עלויות פיתוח.

אז מה בכל זאת היה בדטרויט 2011?

נטישת המסורת

לא זכורה לנו אף תערוכת רכב אמריקנית שבה לא הוצג אפילו כלי חדש אחד בתצורה אמריקנית "מסורתית". הפיק-אפים, למשל, שבעבר תפסו כמעט 50% מהמכירות בשוק האמריקני, נעלמו מעל פני האדמה. GM הציגה אב-טיפוס של טנדר מפלצתי שנועד בעיקר לשעשע את הקהל.

גם לא היו רכבי כביש-שטח גדולים חדשים וגם לא מיניוואנים "פול-סייז" עם 8 מקומות, עוד סממן מסורתי של אמריקה הפרברית המסורתית. לא הוצגה אפילו משפחתית סדאן אמריקנית מסורתית חדשה. קרייזלר "200" החדשה, ההבטחה הגדולה, התגלתה כגרסה מעודכנת של "סייברינג" הוותיקה.

ומה לגבי מכוניות הספורט מגודלות המנועים? אלה עתידות, כנראה, להפוך בקרוב לפריטים לאספנים.

אימוץ העולם

בקרב החידושים שכן הציגו "שלושת הגדולים" בלטה מגמת "אימוץ" הדגמים הקומפקטיים, שפותחו בשלוחות האירופאיות והאסייתיות של היצרנים האמריקניים.

שני החידושים המרכזיים של GM בתערוכה, שברולט "סוניק" החדשה וביואיק "ווראנו", הן לא יותר מגרסאות אמריקניות לדגמים שפותחו בקוריאה ובסין: סוניק מבוססת על "אביאו" ומתחת לכסות של ווראנו מסתתרת שברולט "קרוז".

גם חידושי פורד התמקדו בדגמים אירופים, שפותחו על-ידי פורד-אירופה. פורד אימצה מיניוואן אירופי מובהק וקרייזלר, שנמצאת כיום בשליטת פיאט, הסתפקה בעיקר בהבטחות שהדגמים שבכוונתה להשיק בעתיד יתבססו על פלטפורמות ועל טכנולוגיות של לנצ'יה, אלפא ופיאט.

גם הגרסאות החדשות של הדגמים הקיימים מתמקדות באימוץ כללי הנעה אירופים, בעיקר מנועים קטנים וחסכוניים יותר.

תופעה זו מסמלת התכווצות משמעותית של ההיצע הפוטנציאלי של ארה"ב לישראל וספק רב אם האוהדים שנותרו בארץ לתוצרת האמריקנית ה"קלאסית" יסתפקו ב-SUV עם מנוע 2 ליטר.

איבוד הרווחיות

חלק גדול מהדגמים הסדרתיים החדשים ואבות הטיפוס שהוצגו צוידו בהנעה היברידית וחשמלית. טויוטה הציגה מיניוואן קומפקטי שממשיך את סדרת "פריוס", ופורד הציגה גרסאות היברידיות נטענות של C-MAX עם כוונות ייצור ברורות.

טכנולוגיות אלו זוכות כיום לרוח גבית עזה מכיוון הממשל האמריקני. הבעיה היחידה היא שלהבדיל מהפיק-אפים וה-SUV הרווחיים מאוד, מרכב חשמלי/היברידי קשה ליצרנים לעשות כסף, אם בכלל. אם מגמה זו תימשך, בתערוכות הבאות עלולים "שלושת הגדולים" להפוך לזיכרון בלבד.