מחשבות על המדיה

1. מלחמת הכל בכל. בשקט, מבלי שהרגשנו, שוחררה כאן בשבוע שעבר הכרזת מלחמה. ב-yes לא היו רוצים לקרוא לזה כך כמובן, אבל המפגש שכינס המנכ"ל רון אילון בהשתתפות בכירי ספקי התוכן שלו, חידד עוד יותר את הצדדים החדשים המתגבשים בתעשיית הטלוויזיה המקומית. מצד אחד: הפלטפורמות הרב ערוציות. בפינה הנגדית: גופי הברודקאסט.

עד עכשיו דווקא המהלכים של חברת הכבלים HOT סביב אותה יריבות עתידית, קיבלו פומביות. לא אחת דובר בתקשורת על החשש של ענקית הטלוויזיה הרב ערוצית מהמשך האכלתה של קשת, שמגדלת את האיום שנקרא MAKO. נטו לייחס את ההתנגשות הזו לניסיונו של אחד מבעלי המניות של הכבלים, נוני מוזס, לחסל את התחרות המתחזקת בין האתר של הזכיינית לבין האתר של "ידיעות אחרונות" שלו, ynet.

אלא שדבריו של אילון השבוע, הבהירו בדיוק על מה דיברו בכבלים. זו כבר לא מלחמה של אתר באתר וערוץ טלוויזיה אחד באחר. ההתקדמות הטכנולוגית המואצת, השינויים הרגולטוריים התכופים, כולם מעידים על מלחמת כל בכל. רון אילון כבר לא מדבר על HOT כאיום. הוא אפילו לא אומר "קשת" אלא מציין בפירוש - mako, ynet, וואלה!. מי שהיו כוכבים ביקומים מרוחקים, הפכו לאסטרואידים שעושים דרכם במהירות למפגש חזיתי.

האזהרה הפשוטה שלו לספקי התוכן, שותפיו לדרך, הייתה: העדיפו את השותפות העתידית שלנו בעולם הניו מדיה, על פני השותפות המידית שלכם עם אתרי התוכן. הוא אף הציג את הכרסום ההולך וגדל במנויי הטלוויזיה הרב ערוצית. אלא שאילון מתעלם מהעובדה, שבחסות אותם זינוקים טכנולוגיים הוא היה זה שפתח את החזית הראשונה.

הצעד הראשון שערער את האיזון השקט בין הערוצים הפתוחים לפלטפורמות הרב ערוציות, היה הממירים המקליטים.

אף אחד לא זעם על המאקסים והמג'יקים שכל מהותם היא לגרום לנו לראות כמה שפחות פרסומות - ולמעשה לגדוע את מקור הפרנסה של רשת, קשת וערוץ 10. הוט עוד היססה אז קצת וסירסה את שירות הסטארט אובר מפני הרצה קדימה, אבל גם זה השתנה מאז.

את השתיקה ההיא אפשר להסביר בכך שאולי האיום לא נתפס אז כממשי, ואולי בגלל שאי אפשר באמת לבלום התפתחות מתבקשת במדינה שאנשיה אוהבים להשתכלל.

מלחמתו של אילון אולי צודקת, אבל הניסיון מלמד שקריאות התגר אל עבר גופי הטלוויזיה המסחריים בישראל, בדרך כלל נענות, והשתיקה שהייתה עד כה צפויה להיות מופרת בקרוב.

2. שבת שלום. בוועדה למדרוג החלו בהפצת נתונים הכוללים צפייה דחויה. בראשית, על מנת לא לזעזע את השוק, או במילים אחרות, לא להכעיס את המפרסמים, מפורסמים רק נתוני ה"אובר נייט" - הצפייה בתוכנית מרגע תחילת שידורה ועד לשתיים של אותו הלילה.

בינתיים אין התנגדות לאופן זה של הצגת נתונים, אולם ברור שהם לא משקפים את הצפייה האמיתית.

כבר בהדגמה של הוועדה למדרוג אפשר היה לראות כי השינוי הדרמטי ביותר באחוזי הצפייה מתרחש יום למחרת שידור התוכנית, במיוחד בתכנים כמו "היפה והחנון", שהילדים שנשלחו ערב קודם למיטה משלימים את הצפייה בהם אחרי שהם חוזרים מבית הספר. מה גם שפרקי תוכניות רבות נצפים רק רגע לפני שידורם בשבוע שאחרי.

אך מעבר לשיקול התוכני הזה, יש גם היבט תרבותי ישראלי שלא נהוג במדינות אחרות ומחייב פרסום נתונים של 3 ימים אחרי - יום שבת.

אולי זה לא נראה כך, לאור הנתונים המדהימים של "ארץ נהדרת" או "אולפן שישי", אבל חלק משמעותי ביותר של מקלטי טלוויזיה בישראל לא דולק החל מרדת החמה ביום שישי. אז, יחד עם שעון השבת והפלטה מופעלים גם ה-yes max ו-HOT מג'יק.

מדובר ביממה שלמה, שבישראל נעלמת לגופי השידור.

ליל שבת, הוא ערב צפייה שבמשך שנים היה קשה לפיצוח בעבור הזכייניות. רק לאור עובדה זו, יש צורך אמיתי שוועדת המדרוג תיתן לזה מענה.