הפסדנו איש צבא מבריק

אין ספק - אנחנו חייבים ליואב גלנט חוב גדול, אבל לפחות הרווחנו תודעה ציבורית חדשה

יואב גלנט לא יכול להיות רמטכ"ל כי הרשה לעצמו להצטרף, להיגרר, לתוך האווירה הלא חוקית, הלא ראויה, המתקיימת זה שנים ארוכות במושבים. והוא עשה את זה בגדול.

האלוף גלנט לא יכול להיות רב-אלוף כי יש גבול לתירוץ, לנוהג, "כך עושים כולם". לא חוקי הוא לא חוקי. שקר הוא שקר. התחמקות מאמת היא התחמקות מאמת. בנייה ללא היתר היא עבירה פלילית על חוק התכנון והבנייה.

גם אם עושים את זה באלפי נחלות, גם אם זה נעשה בחסות מינהל מקרקעי ישראל וועדות התכנון של המדינה ובהעלמת-עין ורשלנות של פרקליטות המדינה. לא הבנת את זה - אז אתה לא ראוי.

לא חוקי הוא לא חוקי

אין ספק באשר לערכיותו ולמוסריותו של גלנט כלוחם, כאיש צבא, כמפקד, כמי שראוי להתמודד עם האתגרים הצבאיים, כפי שחוזרים ואומרים חבריו. אבל יש ספק גדול בשיקול הדעת שלו על מה הוא ערכי, מהו חוקי ומהו מוסרי בחיים האחרים, האזרחיים, הנדל"ניים.

הוא התפתה להאמין שאם שכניו עשו מה שעשו, שאם רבים מהמושבניקים עושים בקרקע מה שאסור להם לעשות - אז זה מותר. ולכן מותר גם לו. העובדה שמערכות אכיפת החוק מעלימות עין ושבארץ פרוסים עשרות אלפי דונמים של שימוש לא חוקי בקרקע ציבורית, של עבירות נדל"ן, לא הופכת לא חוקי לחוקי.

אין שום ספק שאפשר לסמוך על גלנט בצלילה מבצעית מתחת למים, כפי שעו"ד דב ויסגלס חוזר ואומר בימים האחרונים. ואין ספק שהכול חייבים לו חוב גדול. אבל יש בעיה עצומה עם רמטכ"ל שמתבלבל, שמאמין שלא חוקי יכול להיות חוקי רק כי הסביבה שלו נוהגת כך. בשטיקים, בטריקים, בפרוטקציות, בקריצת עין, במריחת זמן.

ליד הדלת של שרון

לא סתם ויסגלס הוא הקול הרם בעניין. ויסגלס היה ראש לשכתו של ראש הממשלה אריק שרון כאשר גלנט היה מזכירו הצבאי של שרון. דלת ליד דלת. אווירה לצד אווירה. לשכה של "אוהבי אדמה".

שרון ואנשיו הם מהמומחים הגדולים להתנהלות בקרקע החקלאית במדינה. הם היו הסביבה הטבעית בעיצומם של ימי הנדל"ן החקלאי של גלנט, בימים של קבלת האישור מהמינהל שבו נכתב כי ניתן "לפנים משורת הדין". גלנט נסחף, לא שקל באופן עצמאי בין טוב לרע. אימץ את הדרכים הרעות שהצליחו אצל אחרים ולא הקפיד להישאר נאמן לחוקים ולנהלים.

הפסדנו איש צבא משובח, בזה אין כל ספק, אבל אולי הרווחנו תודעה ציבורית חדשה: מי שרוצה להיות גדול - חייב לנהוג כל חייו, בקטנה כבגדולה, באישי כבציבורי - בידיעה שהוא נמצא, כל הזמן ובבוא הזמן, תחת המיקרוסקופ.