צפו בווידיאו: תופעה - צעירים יהודים בורחים לישובים ערביים ודרוזים בגלל השיא במחירי הדירות

בישובים ערביים ודרוזים ניתן למצוא דירות להשכרה אפילו ב-1,600 שקל ■ סטודנט: "אני נהנה מנוף מרהיב, שקט ודירה חדשה וגדולה" ■ ומה לגבי הבדלי התרבות? "יורים בחתונות, אז מה? כולם פה מאוד נחמדים" ■ ובינתיים, בפייסבוק: קבוצת "גם אני שכרתי דירה בעוספיה"

בזמן שמחירי הדירות ממשיכים להאמיר ושכר הדירה מתחיל להשלים את הפערים, יש סטודנטים וזוגות צעירים שמצאו פתרון יצירתי למצוקה ההולכת וגוברת בשוק הדיור. הכירו את מוטי נורמנד ומיה אלחסיד, וגלעד וליאת בלבינדר. שני זוגות שבחרו לברוח מהמולת העיר והמחירים הגבוהים ולגור בעוספיה - ישוב דרוזי על הר הכרמל, 15 דקות נסיעה ממרכז חיפה וכעשר דקות בלבד מהאוניברסיטה.

"במחיר שאני משיג כאן אני נהנה מנוף מרהיב, שקט ודירה חדשה וגדולה. אין מה להשוות את זה לעומת מה שיש בחיפה. הדירות פה מרווחות לעין ערוך לעומת מה שניתן להשיג בחיפה. יש פה אווירה מדהימה, משהו שפשוט לא קיים בעיר. אנשים כמוני שמחפשים טבע, שאוהבים את האווירה הכפרית, זה המקום להיות בו", מספר לנו מוטי נורמנד, שגר בעוספיה כבר 3 שנים וכותב עבודת מחקר בטכניון על "הגירה יהודית לישובים ערבים", כשמקרה המבחן הוא, איך לא, עוספיה. אבל לזה נגיע בהמשך.

דירה באלף שקל

ממרפסת ביתו של נורמנד רואים ביום טוב את החרמון, וסוסים דוהרים ביער הסמוך. הכל, להזכירכם, במרחק נגיעה מחיפה. בבית צמוד הקרקע של נורמנד שמשתרע על 100 מ"ר, אח חדשה לגמרי, סלון רחב ומרפסת ענק. על כל זה הוא משלם 2,300 שקל לחודש כולל ארנונה, וזה עוד מחיר גבוה יחסית. בעוספיה ניתן למצוא בקלות גם דירת 3 חדרים במחיר 1,600 שקל בלבד.

"כל חודש אתה מסתכל והמחירים עולים בעוד 200 שקל, עוד 300 שקל. יש פה דירות גם ב-1,000 שקלים וב-1,500 שקל. זאת דירה יקרה יחסית בגלל הגודל, השקט והנוף המרהיב", מסביר גלעד בלבינדר, שעבר לפה לפני שלושה חודשים עם אשתו ליאת ובנו הפעוט נטע, בעקבות המלצה של נורמנד. "דירה כזאת, בשטח יותר מ-100 מ"ר עם מרפסת ענקית, עולה בחיפה מחיר כמעט כפול, אז שכנעתי את ליאת, עברנו לפה, ואנחנו לא מצטערים".

- המחיר זול, הנוף מדהים והקרבה לחיפה אכן מפתה, אבל מה לגבי הבדלי התרבויות?

בלבינדר: "יורים בחתונות, אז מה? גרתי במשגב, גם שם יורים, כמעט בכל מקום באזור שומעים יריות. החיים פה רגילים, אתה לא מרגיש את זה. כולם פה מאד נחמדים, מאד נעים פה".

נורמנד מוסיף: "אין ספק שזה הרתיע אותי בהתחלה, אומנם ראיתי את עצמי כאדם פתוח יחסית, בסה"כ הרוב פה דרוזים ומוסלמים ולא הייתי בטוח שיקבלו אותי בזרועות פתוחות, אבל אחרי 3 שנים, אני מרגיש פה ממש טוב, אני לא אגיד 'בן המקום', אבל ברטרוספקטיבה זה אפילו מפתיע. אנחנו עושים פה את הקניות שלנו, יש פה אנשים נהדרים".

- אם כבר מדברים על ילדים, איך מסתדרים עם גני ילדים, הסעות לחוגים, לבית הספר?

"זה בסך הכול חמש דקות מחיפה, זאת לא בעיה. כשבאנו לבית אורן לחפש גן ילדים לנטע, סיפרו לנו שיש 5 ילדים בגן בגילאים שנתיים-שלוש, של משפחות מעוספיה, שזה די הרבה. זה נחמד מאד לשמוע שיש פה עוד משפחות", אומר בלבינדר. "מה שכן, יש פה בעיית תחבורה ציבורית. יש אוטובוסים של אגד פעם בשעה, אבל גם זה נפסק ב-19:30, אז בלי מכונית פרטית אתה תקוע".

נורמנד: "כמובן כשמקימים משפחה והילדים גדלים והולכים לבית ספר, אני מניח שהעניינים הופכים לבעייתיים יותר. אני כרגע רווק, סטודנט לתואר שני, בלי ילדים, בשבילי זה סידור מצוין. אבל כאמור, יש פה גם משפחות שלוקחות את הילדים לגן בבית אורן או בחיפה ונהנות מכל מה שיש למקום הזה להציע, מהמרחב הפנימי והחיצוני, מהאוויר הנקי, הנוף ומזג האוויר הנהדר".

- כמה יהודים גרים פה?

"מדובר בתופעה הולכת ומתרחבת - אני מדבר על מאות דיירים יהודים. לא רק סטודנטים, אלא גם בעלי מקצועות חופשיים, אנשים שמחפשים הן את איכות החיים - הרבה ירוק, שקט ומרחב והן את הקרבה לעיר - חיפה.

"שני כוחות פועלים ומשפיעים על ההחלטה לעבור לפה; כוח המשיכה של הטבע והקרבה לעיר, וגם המחירים הזולים יחסית תורמים להיווצרות קהילת יהודים בתוך ישוב שהוא ברובו דרוזי ומוסלמי", אומר נורמנד, וחושף בכך חלק ממצאי המחקר שלו בנושא הגירה יהודית לעוספיה.

"יש פה משהו שלא נפוץ בכלל במגזר הערבי, אנחנו רואים כאן תהליך מדהים: ערבים ודרוזים שבונים בתים במטרה מראש להשכיר אותם ליהודים. בדרך כלל ערבים בונים בשביל צריכה אישית, כדי להבטיח מגורים לדור העתיד. היום הם כבר חושבים כלכלית. הם בונים ומתכננים בתים במיוחד עבור יהודים".

- איך ניתן לדעת שזאת אוכלוסיה ששווה להתמקד בה, באמת מדובר במאות תושבים?

"מבדיקה שעשיתי בלמ"ס מצאתי שיש בעוספיה 11,200 תושבים, 80% דרוזים, 6% מוסלמים. היא לא פרסמה נתונים על יהודים. הבעיה היא שיהודים שעוברים פה, נוטים שלא להעביר את כתובת המגורים שלהם. יש יהודים שגרים פה שנים ארוכות, ועדיין לא העבירו את כתובת המגורים, בגלל בעיות של דואר ומשלוחים. אז לך תספור, אבל אני בהחלט מבחין בסדר הגודל. מבחינה פורמאלית קשה לדעת כמה יהודים גרים פה. אני קורה לאזור הזה 'המרחב הלא פורמאלי', אם אתה רוצה לדעת כמה יהודים גרים בעוספיה, כנס ליד2, כנס לפייסבוק ותראה קבוצה של 'גם אני שכרתי דירה בעוספיה'. כדי למצוא את המספרים המדויקים כנראה שאצטרך לכתת רגליים ולעבור בית בית".

- בעלי הבתים לא חוששים מפער התרבות?

"הם מאד מעוניינים להשכיר ליהודים, יש אצלם חששות, אבל כוחות השוק עושים את שלהם, זה מה שמדהים, שאתה רואה שהרתיע מהאחר, מהשונה, הולכת ומתמסמסת".

גם שיחה עם האוכלוסייה במקום מגלה שהיא תומכת במגמה. כך לפחות מספר לנו תושב המקום, תא"ל במילואים אמל אסעד. "עוספיא זה הישוב היחיד בארץ שגרים בו דרוזים, מוסלמים ויהודים. יש פה משפחות יהודיות שגרות פה שנים ארוכות. הן נהנות ואנחנו נהנים מהן. הדבר היחיד שחשוב לנו זה לשמור על הצביון הדרוזי של הכפר ולכן אנחנו משתדלים שאנשים מבחוץ לא ירכשו קרקעות. יחד עם זאת יש פה הרבה סטודנטים ומשפחות צעירות שפשוט שוכרים, זה רק מעשיר את הכפר ואנחנו בעד התהליך הזה".

- תופעה כזאת, של הגירה יהודית ליישובים ערביים יכולה להתרחש במקומות אחרים?

נורמנד: "כל עוד התנאים מתאימים, אז בטח שכן. היתרון הבולט של עוספיה הוא הקרבה לאוניברסיטה ולעיר. יש עוד ישובים ערבים שבהם התהליך הזה יכול לקרות, אבל בשביל שזה יקרה בקנה מידה משמעותי חייבים מוסד אקדמי גדול בקרבת מקום שימשוך צעירים. בכלל, כוח החלוץ בתהליך מסוג זה הוא צעירים, עיין ערך יפו ופלורנטין. בנוסף דרושה פתיחות ורצון טוב מצדם של התושבים המקומיים, בלי זה, זה פשוט לא יכול לקרות".

מאמריקה לאבו גוש

אחרי שהבנו שהתהליך הזה יכול לקרות במקומות אחרים, הלכנו וחיפשנו ולבסוף מצאנו את אן אדמון שגרה לבדה באבו-גוש, ישוב ערבי מוסלמי, במרחק 20 דקות נסיעה מירושלים, שמוכר לישראלים רבים בזכות חומוס "אבו שוכרי".

אן חזרה לפני 4 שנים מארה"ב, וחיפשה מקום שקט לגור בו באזור ירושלים. לבסוף, בעקבות המלצה של חברה, הגיעה לאבו גוש. גם אן, כמו מוטי, מיה ומשפחת בלבינדר, גרה בבית שנבנה במיוחד עבור השכרה ליהודים.

- לא קצת מבודד לך פה, באמצע מטע, בפאתי הכפר?

"מבודד אבל שקט, תראה את הנוף, תרגיש את השלווה. מזג האוויר נפלא, אומנם קר קצת בחורף ויש רוח, אבל בסך הכול זה נהדר, פה זה לא תל אביב".

אן, דרך אגב, משלמת 3,000 שקלים לחודש על דירה בשטח 100 מ"ר, כך שהמחיר לא היה גורם משמעותי בהחלטה לעבור לכאן. ראיתי את הבית כשהוא עוד היה בבנייה, הכרתי את המשפחה ומיד הרגשתי שזה מה שאני רוצה. מאז אני פה, 4 שנים.

"יש מואזין מאד מוקדם בבוקר, אבל בקושי שומעים אותו ובכל מקרה אני מאד אוהבת את הצליל. כשחוגגים חתונה יש קצת רעש אבל מתרגלים, זה לא נורא. בנושא התשתיות, אז בהתחלה לא היה אינטרנט, לקח שישה חודשים עד שזה סודר. אז בעלי הבית שגרים ממש ליד פשוט הזמינו אותי אליהם מתי שרק הייתי צריכה חיבור לרשת. אלה אנשים שאנחנו צריכים ללמוד מהם איך לכבד את האחר".