החותנת רשמה כסף לדירה כהלוואה - האשה נותרה ללא בית

פסק דין של בית הדין לממונות: למרות שהבעל הוליך שולל את אשתו בעת מכירת הדירה, היא לא תקבל את חלקה בזכויות, כיוון שהוכח כי הדירה נרכשה מכספי הלוואה של אם הבעל

בפסק דין שניתן על-ידי חברי בית הדין לממונות בקריית-אונו, זכו הורי בעל שהשקיעו כסף בקניית דירה לזוג, בהחזר כספם לאחר שבני-הזוג התגרשו. זאת, אף שהכלה טענה כי מדובר היה במתנה ולא בהלוואה, ואף כי הוכח כי הבעל הוליך את אשתו שולל במכירת הדירה.

דעת המיעוט בפסק הדין גרסה כי החותנת היתה זכאית רק להחזר המשכנתא ששולמה, ואילו יתר הכסף צריך להיות מחולק בשווה בין בני-הזוג.

מדובר במקרה של בני-זוג חרדים בו נתנה אם החתן את מרבית הכסף לרכישת הדירה. הנישואים לא עלו יפה, ומשהחלו הליכי הגירושים, נקט הבעל בצעדים שנחזו כניסיון להבריח רכוש.

הבעל שכנע את האישה למכור את דירתם בטענה של קניית דירה גדולה יותר, אולם כאשר קיבל את הכסף ממכירת הדירה, הוא מיהר להעביר אותו לאמו.

בהליך הגירושים תבעה האישה את הבעל, את אמו ואת הבנק, שאישר העברת הסכומים לאם החתן, ללא רשותה, בעילה של עושק, מירמה, קנונייה וגזלה.

בית הדין לממונות בקריית-אונו, שחברים בו הרב וד"ר למשפטים רצון ערוסי, הרב עו"ד צוריאל בובליל והדיין והרב צבי גלבשטיין, קבע כי הבעל אכן הוליך את אשתו שולל כאשר שכנע אותה למכור את הדירה - ובעורמה העביר את התמורה לאמו.

אולם, קבע הדין, "השאלה איננה מתן ציונים להתנהגות שלילית זו, אלא האם מדובר בהלוואה שנתנה האם - או במתנה".

בית הדין ציין כי ההנחה הבסיסית הינה שבדרך-כלל נתינה של הורה למי מבני-הזוג תסווג כמתנה, אלא אם כן הוכח כי זו הלוואה.

במקרה זה, קבע בית הדין כי מדובר בהלוואה. הנימוקים לכך היו:

1. אם הבעל ביקשה לסייע לזוג לשקם את נישואיו שלא צלחו מן ההתחלה, אך רצתה להגן על כספה במקרה הצורך, ולכן חתמה עם בנה על הסכם הלוואה בפני רב.

2. האמא כתבה צוואה זמן רב לפני הגירושים, שם התייחסה לכספים כהלוואה.

3. הכלה לא הביאה שום אדם או עד לסתור את טענות החותנת.

4. בקובעו כי מדובר בהלוואה, בית הדין עשה שימוש גם בסעיף 5(1) וסעיף 8 לחוק יחסי ממון, המאפשרים לבית המשפט ולבית הדין להפעיל שיקול-דעת באי-הכללת נכסים מסוימים באיזון המשאבים.

5. בית הדין ניתח את הלכות מתנה בדין העברי, וציין כי בית הדין אומד את דעת הנותן והמקבל, ופועל גם לפי אומדנות, לבטל תוקף נתינת מתנה.

למרות דחיית תביעת האישה, וכדי להביע את הסתייגות בית הדין מהתנהגות הבעל, שהוליך שולל את אשתו ומכר את הדירה, חויבו הנתבעים (הבעל ואמו) בתשלום 10,000 דולר הוצאות משפט. בהתאם לכך, פטרו הדיינים את התובעת מתשלום הוצאות המשפט.

"סוגיית הלוואה או מתנה של הורים לרכישת דירה לבני-זוג שנישאים הינה קריטית", מבהיר הרב עו"ד בובליל צוריאל, "שכן אצל הרבה זוגות, מסייעים הורי מי מהצדדים לרכוש את הדירה, ושום צד לא מצפה לקבל כספו בחזרה במקרה של גירושים.

"אלה המעוניינים להבטיח את השקעתם למקרה של גירושים, דואגים להחתים את הזוג בהסכם הלוואה, או מבקשים שבנם/בתם יערכו הסכם ממון. אולם, ברוב המקרים ניתן כסף, והדירה נרשמת בשווה. בהגיע עת הפירוד, זועק הצד שהביא את רוב הכסף שהוא רוצה את כספו בחזרה, אולם הרישום המשותף בטאבו גובר, ואין לו הרבה מה לעשות".

בית הדין לממונות בקריית-אונו קיים מזה 20 שנה, ומעמדו הינו של מוסד לבוררות. בית הדין מקבל לטיפולו תיקים מורכבים רבים, מבתי המשפט ומעורכי דין פרטיים, והוא משלב את הדין האזרחי ודין תורה, תוך חיבור בין השניים. שני דייניו הקבועים הינם הרב והד"ר למשפטים רצון ערוסי והרב עו"ד צוריאל בובליל, תוך צירוף דיין שלישי לכל תיק.

בית הדין לממונות מתאפיין בדיונים מהירים. הצדדים משלמים אגרה סמלית עבור ניהול הדיונים, ואילו הדיינים עצמם אינם גובים שכר. הצדדים יכולים להיות מיוצגים על-ידי עורכי דין, טוענים רבניים, או לבוא ללא ייצוג.

מאז תחילת פעילותו של בית הדין ועד היום מעולם לא בוטל פסק דין שנתן בית הדין. בין הנושאים הנדונים בו: טענות רכושיות בין בני-זוג ו/או שותפים, לקויי בנייה, פטנטים, דיני עבודה, בנקים, מחשבים ועוד.