החובה המוסרית בפרשת הדריסה

1. האם שופטת התעבורה בפתח-תקווה, טל אוסטפלד, אימצה את הסדר הטיעון המקל בעניינו של הנהג מרק פטריק, שדרס בהיותו שיכור את הילדה שחר גרינשפן, ממניעים פסולים? לא בהכרח.

סביר יותר להניח כי השופטת הצעירה נהגה במקרה זה כפי שנוהגים שופטים רבים אחרים במקרים דומים, שמאמצים באופן שגרתי וכמעט כלאחר יד הסדרי טיעון אליהם מגיעה התביעה עם נאשמים במשפטים פליליים בכלל ובתיקי תעבורה בפרט.

לאור עומס התיקים העצום המונח על כתפיהם הצרות של שופטי ארצנו, את הטענות על התופעה המדאיגה הזו צריך להפנות לא רק אליהם - אלא גם אל משרד האוצר משרד המשפטים ואל ראש הממשלה.

ואולם, גם בהתעלם מהעונש המקל, שגזרה אוסטפלד על הנהג השיכור, שבמו-ידיו שם קץ לחייה התקינים של משפחה שלמה, ולאור העובדות שחשפנו שלשום (א') ב"גלובס", אין ספק כי התנהגותה של אוסטפלד בפרשה הייתה קלוקלת ובלתי תקינה, בלשון המעטה.

ביום שבו נודע לאוסטפלד כי עו"ד אלי אנושי, שייצג בפניה את הנהג הדורס ואף גיבש את הסדר הטיעון הראשוני שאליו הגיעה המשטרה איתו, מונה לשופט תעבורה בבית המשפט לתעבורה שבו היא מכהנת כשופטת, וכי אביו ממשיך לייצג את הנאשם בפניה - חובה היה עליה להעביר את התיק מידיה לבית משפט אחר, או לכל הפחות להודיע על הדבר בפומבי.

העובדה כי חובה זו אינה מעוגנת באופן מפורש בכללי האתיקה של השופטים אינה מורידה ואינה מעלה לעניין זה. מדובר בחובה מוסרית בסיסית שמצופה כי כל שופט סביר ינהג על פיה.

בנוסף, כדי ששופט יפסול את עצמו מלדון בתיק לא חייב שיהיה קיים משוא-פנים בפועל, אלא, "חשש ממשי למשוא-פנים", ואין ספק כי חשש כזה קיים במקרה זה.

גם עיקרון "מראית פני הצדק" - העובדה שהצדק שיוצא מבתי המשפט צריך גם להיראות ולא רק להיעשות, חייב את פסילתה של אוסטפלד מלגזור את דינו של פטריק.

2. בעיה קשה שמתגלה במלוא עוצמתה בפרשה זו וחשוב להעניק לה את תשומת-הלב הראויה, היא הניתוק של נפגעי תאונות דרכים ושל משפחותיהם מהליך החקירה והמשפט של מי שחשוד או נאשם בביצוע העבירה.

גופי התביעה בישראל הם, כידוע, הפרקליטות והמשטרה. הצד השני להליך המשפטי הוא הנאשם, ונפגעי התאונות, דוגמת שחר גרינשפן ומשפחתה, אינם זכאים על-פי חוק לקבל מידע בנוגע להליך המשפטי של הנאשם שפגע בהם.

מצב זה הוא שמנע ממשפחת גרינשפן את האפשרות לדעת כי אלי אנושי, הסנגור של הנהג הדורס, הפך במהלך המשפט לשופט תעבורה באותו בית משפט, או להלין על כך בפני השופטת אוסטפלד והממונים עליה. ל

כן, אגב, תגובת דוברות בתי המשפט לחשיפת "גלובס" שלשום, לפיה "לא הועלו טענות לגבי העברת התיק", היא בבחינת לעג לרש - לא היה מי שיטען.

באופן אבסורדי, בתיקי תעבורה מי שזכאי לקבל מידע שוטף על ההליך הפלילי שמתנהל נגד מי שפגע ביקירם, הם רק משפחות של נפגעים שמתו כתוצאה מהתאונה (תיקים שבהם האישום הוא בעבירת גרם מוות ברשלנות).

למרבה הזוועה, משפחת גרינשפן הייתה כנראה מתוודעת לניגוד העניינים של השופטת, רק אם בתם הייתה נהרגת ולא "רק" נפצעת אנושות.