היועמ"ש לשעבר מני מזוז - עוד קורבן של משה קצב

מני מזוז איננו נקי משגיאות בטיפול בתיק משה קצב, אך הביקורת כלפיו היא החמצה איומה

אחד מגיבוריה המרכזיים של פרשת משה קצב, לטוב ולרע, הוא היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז. לפני 14 חודשים סיים מזוז את 6 שנות כהונתו כיועץ, שבמסגרתן נאלץ לקבל את כל ההחלטות הגורליות בפרשת הנשיא לשעבר, החל מהפגישה הבהולה שאליה זומן על-ידי קצב, 3 ימים לפני הפרסום הראשון, וכלה בהחלטתו להגיש בכל זאת כתב אישום נגד קצב בעבירות אונס, על אף תהפוכותיו של התיק.

מזוז יושב היום בביתו, גמלאי מאושר של משרד המשפטים שבו שירת למעלה מ-30 שנה. הוא גזר על עצמו לא להתבטא פומבית בעניין קצב. ואולם, נקל לשער את גודל התסכול שהוא חש בימים אלה, נוכח סיומו המוצלח - מבחינת התביעה הכללית - של משפט קצב.

במבחן השורה התחתונה, הפרקליטות נחלה הצלחה, בדמות הרשעתו של קצב בכל סעיפי כתב האישום שהוגש נגדו, אף שסעיפים אלה כללו גם עבירות אונס, שלא הייתה כל ודאות שבית המשפט ישתכנע בהוכחתן, ובדמות העונש החמור שגזרו השופטים.

אלא שמזוז לא זוכה כעת למחיאות כפיים. לא מהציבור, לא מהתקשורת ולא מבית המשפט. להפך. איש איננו שם לב להחלטות שקיבל מזוז, שהביאו את משה קצב, עבריין מין סדרתי, מכס נשיא המדינה אל ספו של בית סוהר.

מזוז היה זה שהחליט לפתוח נגד קצב בחקירה פלילית; זה שאימץ את מסקנות המשטרה והחליט להעמיד לדין את קצב באשמת אונס בכפוף לשימוע; זה שאחרי פרישת התובעת המיועדת בתיק, סירב לקבל את עמדתה שיש לסגור את התיק והעביר את הטיפול בו לצוות תביעה אחר; וזה שקיבל החלטה, אחרי השלמות חקירה שונות, להגיש בכל זאת כתב אישום בגין אונס.

במקום זאת, מוטחת במזוז ביקורת חריפה. מזוז איננו נקי משגיאות בטיפול בתיק קצב, למשל ההחלטות לחתום עם קצב על הסדר טיעון קליל במיוחד, ולהגן על ההסדר בבג"ץ בכל מחיר, אפילו במחיר הכפשת המתלוננות והטלת ספק באמינותן.

אלא שהביקורת כלפי מזוז היא החמצה איומה. הביקורת - כפי שהפליאה לנסח שופטת המיעוט בגזר הדין, יהודית שבח - עוסקת בהתבטאויות התקשורתיות של מזוז בשנות הפרשה.

מלבד טעויות עובדתיות בדבריה של שבח, כמו למשל הקביעה (המופרכת) כי מזוז דיבר על "עבריין מין סדרתי" עוד לפני שהוחלט על הגשת כתב אישום, פסקה שופטת המיעוט פסיקות מדאיגות, המבטאות חוסר הבנה בדבר חובתו של ראש התביעה הכללית למסור דין וחשבון לציבור על מצב החקירה נגד האזרח מספר אחת.

"יועץ משפטי אינו אמור לפעול בזירה התקשורתית", קובעת שבח תוך שהיא שוכחת עקרונות בסיסיים של חובת הנאמנות של הרשות לציבור, אמירה שעלול להיות לה אפקט מצנן על נכונות רשויות החוק ליישם עקרונות של שקיפות ושל חופש המידע.