"נשמח לתמיכת הממשלה בהיי-טק - אבל יותר אם היא לא תפריע"

זה המסר של נציגי חברות ההיי-טק בפאנל ש"גלובס" כינס לצורך שמיעת דעתם על הרפורמות והחוקים שהממשלה מובילה בתחום

כשמדברים על תמיכה ממשלתית לתחום ההיי-טק, השיח נסוב לרוב סביב שתי נקודות קיצון: או שפע הסטארט-אפים שהוקמו בחסות המדינה והפכו אותנו ל"סטארט-אפ ניישן", או על החברות הגדולות כמו אינטל, שגובה מחיר תקציבי כבד כדי לשים את ישראל על מפת הסיליקון העולמית. במרחק שבין שתי הנקודות הללו, מתבססת תעשיית ההיי-טק הקלאסית.

שנת 2010 הייתה דווקא מוצלחת בכל הקשור לשילוב בין הממשלה להיי-טק: למנכ"ל משרד האוצר מונה חיים שני, מנכ"ל ונשיא נייס - מחברות התעשייה הגדולות בתחום; חוקקו מספר חוקים ותקנות כמו חוק האנג'לים, התומך בהקלות מס למי שמשקיע עד 5 מיליון דולר מכספו פרטי בחברת הון סיכון; תיקון חוק עידוד השקעות הון כך שלראשונה יסווג השקעות בהון אנושי כהשקעות הון אחרות; וחוק "יתרון יחסי", שבמסגרתו משתתפת הממשלה בסיכון של מוסדיים שבוחרים להשקיע בקרנות הון סיכון.

ובכל זאת, לא כל אנשי התעשייה חושבים שהתמיכה הממשלתית היא המפתח להצלחת התעשייה. חלקם טוענים שיותר מתמיכה הם זקוקים לכך שהממשלה פשוט לא תפריע.

בפאנל שקיים "גלובס" נפגשו נציגי החברות התעשייתיות - יונתן וונד, מנכ"ל מיקרון ישראל וצבי מרום, מייסד קבוצת באטם; נציגי איגוד תעשיות האלקטרוניקה - יהודה זיסאפל, נשיא קבוצת רד-בינת ויו"ר האיגוד ושלמה וקס, מנכ"ל האיגוד; ונציג האוצר - יוני רגב, האחראי על אקדמיה ומו"פ באגף התקציבים באוצר, כדי לדון בתמיכה הממשלתית הדרושה לתחום. בסופו של יום מתברר שאם מקבלים את כל עצות התעשיינים, הדרך של הממשלה "לא להפריע" דווקא יכולה לעלות לתקציב המדינה לא מעט כסף.

1. מי בכלל צריך את הממשלה?

"תעשיית ההיי-טק קמה לבד לגמרי, על-ידי כמה חבר'ה שעבדו בגראז'", אומר זיסאפל. "אני לא רוצה לשחוט פרות קדושות, אבל היא לא התבססה על קרנות יוזמה או על החממות. יש היום גורמים בממשלה שמבינים אותנו, אבל מה שאנחנו באמת צריכים הוא פחות תמיכה ויותר שהממשלה תדאג לנו לתנאים מאפשרים. למשל, חוק האנג'לים - הוא צעד בכיוון נכון, אבל אין בו בשורה מיידית. הסכום מגוחך".

"זו דעתך הקיצונית", אומר שלמה וקס, מנכ"ל האיגוד. "בעיניי, לממשלה יש תפקיד חשוב בבניית תעשיית היי-טק. תראה איך בקוריאה בנו את LG וסמסונג. אנחנו תלויים במענקים, למשל בתמיכת המדען הראשי, במיוחד בתקופה כזו שבה השקעות הון הסיכון פוחתת. אני מצר על כך שהתקציב שלו הולך וקטן".

האומנם הולך וקטן? רגב, איש אגף התקציבים באוצר, מתקן: "תקציב המדען שאושר ל-2011 הוא הגבוה ביותר שאושר עד כה: 1.3 מיליארד שקל - גם אם זה לא מבטיח מה יהיה גודלו בסוף. תקציב 2010 היה הגבוה ביותר מאז 2004. יש שינוי לטובה במגמה אחרי שנים של קיצוצים. החוקים והתקנות שחודשו ב-2010 הם חלק מתהליך שעוד לא הסתיים ועכשיו אנחנו עוברים לדבר הבא. כל תקציב ממשלתי, כמו למשל תקציב המדען, צריך להיות מנותח לא רק לפי היקפו ביחס לעבר אלא גם לפי היקפו יחסית לתקציבים אחרים.

"ההסתכלות צריכה להיות ארוכת טווח, ולא רק מנקודת מבט כספית אלא גם של הסרת חסמים במקומות שבהם מזוהים כשלי שוק. בכל מקרה של התערבות יש להכניס שיקולים בדבר עיוותים שיכולים להתעורר כתוצאה מההתערבות".

* אנשי התעשייה ביקשו תיקון לחוק עידוד השקעות וכן שימור שער הדולר. האם אלה לא דוגמאות לתמיכה ממשלתית שאתם רוצים?

וונד: "הטבת מס לא דומה למענק, כי עדיין אני צריך להביא את המימון ההתחלתי שלי ממקור כלשהו. כמו-כן, הטבת מס מאפשרת לי ליצור נכס שבסופו של דבר מניב למדינה יותר מס, תעסוקה לאורך זמן, ארנונה. אנחנו משקיעים בחזרה בחברות".

זיסאפל: "אנחנו לא תעשייה שלוקחת דיבידנדים".

רגב: "יש הבדל בין הטבת מס לבין מענק, אולם הטבת מס היא גם סכום שנגרע מן הקופה הציבורית, ואני צריך לראות איך אני יכול לממן את זה כבר היום. זו משימה לא טריוויאלית להסביר לציבור מדוע אנחנו נותנים הטבה דווקא להשקעות של אנג'לים, שהם האנשים העשירים ביותר במשק".

וקס: "מה כבר רצינו בהיי-טק? אנחנו בסך הכול מבקשים את אותה התמיכה כמו תעשיית הקולנוע ביחס לכמה שאנחנו מחזירים למשק".

יצוין כי על-פי הסכם הקולנוע לשנים 2009-2013, מתוקצב הענף דרך משרד התרבות המדע והספורט ב-335 מיליון שקל לשנים הללו, כלומר ב-67 מיליון שקל בכל שנה - סכום נמוך מתקציב המדען הראשי העומד על תקציב בסיס 1.2 מיליארד שקל ל-2011, עם סיכוי סביר לגדול ל-1.5 מיליארד שקל, והוא איננו מהווה את מלוא התמיכה הממשלתית בתעשייה.

עם זאת, אם משווים לפי היקפי התעסוקה בתחום והיקפי הייצוא, התמונה מאזנת יותר לטובת ההיי-טק. תעשיית הקולנוע מגלגלת 150-200 מיליון שקל בשנה, לעומת כ-22 מיליארד שקל בשנה בתעשיית ההיי-טק (לא כולל חברות סטארט-אפ בתחילת הדרך ושירותי תוכנה), על-פי נתוני הלמ"ס ל-2009.

2. "כשהממשלה מכשילה, איטליה עדיפה"

מרום, מייסד באטם, הנסחרת בבורסה של לונדון לפי שווי של 88 מיליון דולר, תומך בטענה כי על הממשלה קודם כל לא להפריע. לדבריו, לפני מספר שנים הוא הקים מפעל חדש של החברה בתחום המכשור הרפואי דווקא באיטליה, אחרי שחש "התעמרות מהממשלה", לדבריו, בניסיון להקימו בישראל. "במפגשים עם הממשלה, כולם מצטטים לי מהספר 'סטארט-אפ ניישן', אבל אף אחד לא נותן פתרון אמיתי".

* איפה הכשילו אותך?

"איפה לא? כולם נתנו לי עצות איך לעבוד, עצות לא שוות. אף אחד לא דאג לקצר לי תהליכים באישורים או בעניינים הקשורים בכוח אדם. ביקשתי לשתף פעולה עם מכון הביוטק באוניברסיטת בן-גוריון, אבל מגבלות השת"פ היו כל-כך בלתי אפשריות, עד שוויתרתי. אחרי 11 חודשים ענו לפנייתי אבל זה כבר לא היה רלבנטי".

מרום מוסיף כי: "אם ישראל לא תהיה מדינה עם עדיפות טכנולוגית, אנחנו יכולים לסגור כאן את הבאסטה. הכללים כאן השתנו. ראשית, כי בעבר סמכנו על הצבא שיכשיר אנשי טכנולוגיה במיוחד בתחום התקשורת, אך התקשורת היא כבר לא חזית החדשנות היום, ולכן תרומת הצבא פחתה. שנית, משום שבשנות ה-90 קרה לנו נס חד-פעמי של העלייה ממדינות ברה"מ לשעבר, נס שלא יחזור. שלישית, משום שיש לנו מתחרים חדשים מהודו ומסין. הם יהיו ענקים, אי-אפשר יהיה להשפיע עליהם, מקסימום לחבור אליהם".

רגב: "התחרותיות הישראלית היא נושא לטיפול בשנים הקרובות, לצד חינוך לאוכלוסיות שבדרך-כלל לא משתתפות בכוח העבודה בהיי-טק".

3. שלי יחימוביץ' - לא פופולרית בהיי-טק

כאשר מנהלי התעשייה נשאלים באילו דרכים נוספות הממשלה מפריעה להם לפעול, לכדורים שלהם יש כתובת ברורה: חברת-הכנסת מטעם מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ'. כמי שהובילה שינויים במדיניות, שהשפיעו גם על ההיי-טק, הם לא שומרים לה מילים טובות במיוחד.

מרום: "מערכת חוקי העבודה שהיא מנסה לכפות על תחום ההיי-טק תדרדר אותנו שנים אחורה".

זיסאפל: "העובדים של חברות ההיי-טק אינם עבדים כמו שהיא טוענת. הם דוגמה ומופת לתגמול נאות".

וקס: "חוקי העבודה נועדו להגן על עובדי הקבלן המסכנים. העובדים של חברות ההיי-טק לא צריכים חוקים כאלה. עכשיו גם רוצים להכניס לנו ועדי עובדים לתחום. זה ישנה את כל צורת העבודה".

* מה בעצם כל-כך נורא בכך שגם עובדי ההיי-טק ייהנו מהגנה של ועדים ושעות עבודה סבירות?

וקס: "אנחנו מאבדים את הגמישות. אם עובד חסר אתמול והיום הוא רוצה להשלים שעות, הוא לא יכול. צריך לנכות לו חופשות ולשלם לו שעות נוספות. עכשיו פתאום המציאו שמי שלא עומד בחוקי העבודה לא יקבל מענקי עידוד השקעות הון. מה הקשר? מה, גם אם אני אעשה עבירת תנועה יפגעו לי בהכרה בהשקעות?"

הדיון לגבי כוח האדם נסוב גם סביב שאלת הכשרת המהנדסים. זיסאפל מאמין שזהו המחסור הראשון במעלה של תחום ההיי-טק. האחרים סבורים כי זהו אחד הצרכים הבוערים, אם כי לא בהכרח הבוער שבהם.

רגב: "לא בטוח שהאוניברסיטאות מסוגלות היום לקלוט עוד סטודנטים להנדסה, גם אם כולם יקבלו מלגות. זה תהליך יותר ארוך טווח, והשאלה היא אם אנחנו באמת יודעים לצפות את ביקושי השוק לעובדים בתחומים שונים לטווח זמן שכזה. כמו-כן, עם הגדלת הכמות, צריך לוודא שלא מתפשרים על איכות".

4. "אקזיט הוא כמו זכייה בלוטו"

שאלה מתבקשת היא מדוע החברות היציבות, אלה שקיימות ומרוויחות, עדיין מחפשות תמיכה ממשלתית במקום שיוחלט על ניתוב של מרבית ההטבות לסטארט-אפים הצעירים שמחפשים כיוון ונאבקים על שרידות.

מרום: "בשנות ה-90 כשצעקו 'היי-טק', הכוונה הייתה 'מתעשרים פה מאקזיטים', אבל אקזיט זה אחד לאלפים, כמו זכיה בלוטו. היום קרנות הון הסיכון נמוגות, ומדיניות הסטארט-אפים צריכה להשתנות. החברות הגדולות צריכות להיות המקור והחממה לסטארט אפים".

רגב: "אנחנו תומכים בחברות שלאו דווקא יתמוטטו בלי התמיכה שלנו, כי אנחנו מאמינים שכוח האדם שיוכשר שם והיכולות שייצברו יכולים בהמשך לתרום לא רק בחברות הללו".

מרום: "למה לא קמו יותר חברות של 100 מיליון דולר ומעלה? כי מעטים הם היזמים-מנהלים שמסוגלים להוביל מהלך כזה. אבל מי שעשה את זה כבר פעם אחת, יכול לעשות את זה שוב.

"זה עובד גם ברמת המדינה - מדינות מתועשות עם מובילות טכנולוגית הצליחו לשקם את כל התשתית התעשייתית שלהן אחרי מלחמות. אם לא תהיה תמיכה בהיי-טק בישראל, נהיה מדינה ענייה יותר, וגם מסוכנת יותר".