שנת פרשת הדרכים של הבנקים

כל הלבטים של הבכירים במערכת הבנקאות: מדודו זקן ועד צרת הנדל"ן בישראל

1. "וגר זאב עם כבש ונער קטון נוהג בם". בזאב ובכבש - אם יש בכלל כבשים בבנקאות, לא כולל מפקידים ולווים מן הציבור - נעסוק ביום אחר. הנער הקטון שחייב לנהוג בם הוא דודו זקן, המפקח על הבנקים, צעיר בגיל מכל המנכ"לים והיו"רים במערכת. הוא סוגר אתמול (ה') רבעון ראשון בתפקיד, ומולו דוחות כספיים חתומים ע"י מנהלים שרובם זחוחים, מחויכים, שאננים, רווחיים ברמות, מצומצמים - מדי? - בהפרשה לחובות מסופקים. אופוריה. ככל שהם מאושרים יותר, הוא מוטרד יותר.

2. אחרי החגיגות המאולצות משהו (האם תשואה על ההון בסביבות 10% כל כך מדהימה ומוצלחת, ביחס בינלאומי?) הבנקים על פרשת דרכים. בין הסיכונים לאתגרים. 2011 היא שנת מעבר בין ההתעסקות והתאוששות שאפיינו שנה שלאחר סיום המשבר העולמי, לבין העתיד. בין משבר שסיכן את היציבות, לגידול המואץ באשראי הקמעונאי, במיוחד בדיור שמסתמן כסכנה עתידית.

בין ימים שבהם יכלו הבנקאים להפעיל שיקול דעת על רמות סיכוני האשראי והגדרת החובות הבעייתיים - שהביאה לירידה הדרסטית, מהנמוכות שהיו, בחובות המסופקים - לבין כניסתה לתוקף, ב-1 בינואר, של הוראת המפקח המבקשת להגדיר נכון יותר את סיכון האשראי, ומחייבת שינוי בהתייחסות לחובות פגומים. את התוצאה נראה בדוחות הרבעון הראשון, בסוף מאי, אבל הבנקים כבר נותנים, כדרישת המפקח, גילוי בדוחות השנתיים הנוכחיים. המשמעות גדולה, ונוגעת במישרין לסך הרזרבות של הבנק.

3. בדרך כבר נראה, באופק הקרוב, יישום הוראת נוהל בנקאי הנוגעת ל"מגבלת קבוצת לווים", שתיכנס לתוקף בינואר 2012 בהדרגה, עד ינואר 2013. ההוראה נועדה להקטין את הריכוזיות בתיקי לווים, ומהווה שינוי ייחודי ומשמעותי שישנה את התיקים לדורות. תקנה בעלת משמעות נדירה, שכמותה יוצאת אולי אחת לעשור.

4. הבעיה המרכזית בטווח הארוך היא גיוון מקורות ההכנסה בבנקאות. מאז דוח בכר יש תזוזה בכסף הגדול מהבנקאות למוסדיים. הקצב של תנועת הר החיסכון הציבורי עדיין לא התייצב, אבל המגמה ברורה. לבנקים מתפתחת בעיה של מקורות הכסף, יותר פיקדונות קצרים ופחות תוכניות חיסכון. ולזה יש להוסיף צורך דחוף במקורות רווח נוספים בכלל; אחזקות ריאליות? תאוצה בינלאומית?

5. השנה יחזרו בגדול מילות המפתח הוותיקות - יעילות וגמישות בצד ההוצאות. המשוואה ברורה: צריך תשואה; או שנכנסים לסיכונים או שמתייעלים. הבנק הראשון בתור: דיסקונט. זו תהיה שנה קשה בעימותי בכר נגד בכר. יוסי בכר היו"ר, ראובן שפיגל המנכ"ל, מול ועד העובדים בראשות ריקי בכר.

בינתיים כבר ברור מי בעל הבית - היו"ר ששחרר את גיורא עופר מתפקיד המנכ"ל ומינה את שפיגל. הם לומדים לעבוד זה עם זה ומנהלים, בשלב זה, יחסי קיפודים עם ראש הוועד. ממששים בזהירות.

6. בתחום הנדל"ן - אי ודאות גדולה. צרה שמתנפחת מרגע לרגע. בין "בעיה" ל"בועה". גם במחירי הדירות, גם בהלוואות הקיימות לדיור. בשנתיים האחרונות הייתה האצה גבוהה בכספי המשכנתאות. מסתמנת בעיה הולכת ומכבידה של יכולת ההחזר של הממומנים, שתעבור מהר מאוד להיות בעיה של המממנים, הבנקים.

7. בנק לאומי צפוי להיכנס השנה למצב חדש בבנקאות הישראלית - בנק ללא גרעין שליטה. יש ניסיון של בנק ישראל והמפקח לעצור את ההתפתחויות, גם בתיקון נוסף לחוק הבנקאות, וגם בהמתנה לסבב מינויים חדש של דירקטורים. יש שיכנו זאת מרווח זמן להתארגנות, ויש שיכנו זאת המשך מאולץ וכפוי של אחיזת המדינה בשליטה.

במקביל, אולי יתפתח מאבק שליטה בשוק. וקודם כל אם יעמוד שלמה אליהו במילתו, ויציג בפני הפיקוח על הבנקים קבוצה לקבלת היתר שליטה. בינתיים מספרים בבנק שמתהדקים היחסים בין דוד ברודט לגליה מאור.

8. בבנק הפועלים ממתינים לפרקליט המדינה משה לדור בעניינו של המנכ"ל ציון קינן. מה יהיה אם תודיע הפרקליטות על כתב אישום מותנה בשימוע. מה אז? מה יחליט המנכ"ל ומה יחליטו הבעלים והיו"ר?

9. בבנק מזרחי טפחות יסתובבו גם השנה סביב רעיון המיזוג. הוא מונע בעיקר מהרצון של מנכ"ל המזרחי אלי יונס להיכנס לאתגר חדש ולנהל בנק גדול, גדול מאוד. בנק ישראל הבהיר בעבר שאינו מוכן למיזוג שני בנקים בינוניים. בינו צדיק, בעל השליטה בבינלאומי, כבר אמר שהוא לא אוהב שותפים, והוא לא התאמץ להגיע לאן שהגיע כדי שמשפחת סמי ועידן עופר יהיו שותפים שלו. אבל יונס ימשיך במאמצים.

10. ומעל הכל: העולם. ארה"ב, מדינות האירו, המזרח בכלל ויפן בפרט. מה יהיה? האם זה מה שיימחק את החיוך המדושן משפתי הבנקאים?