הכוכבים הארגוניים

לעתים אני נאלצת להגיד למישהו: "תשמע, כנראה שאתה לא עד כדי כך מוכשר". עד כמה שהאמירה הזאת עשויה להישמע בוטה, הרי שהיא הגרסה המנומסת ל"אתה אמנם מוכשר מאוד, מנוסה מאוד, בעל מקצוע מן השורה הראשונה - אבל אתה בלתי נסבל".

אני נדרשת לפואטיקה הזו כשאין ברירה וחייבים לנער מישהו שלא מצליח להבין מדוע, למרות כישרונו יוצא הדופן, שוב קידמו מישהו אחר על פניו, שוב לא העלו לו את השכר, שוב פיטרו אותו שלא בצדק, שוב הוא לא מצליח למצוא ממונה אחד שימליץ עליו בחום.

אם תסתכלו סביב תמצאו פה ושם אנשים שאלמלא נאלצתם לעבוד איתם, אין סיכוי שהייתם בוחרים להימצא חמש דקות במחיצתם. אנשים שהקונצנזוס לגבי אישיותם הבעייתית הוא מקיר לקיר, ובכל זאת הם שורדים לאורך זמן ואף מתקדמים לעמדות מפתח. כשאתם נתקלים באחד כזה, קרוב לוודאי שהוא עד כדי כך מוכשר, שמישהו בארגון מאמין שאם הוא מספק את הסחורה מספיק טוב שווה לסבול אותו.

גלוריפיקציית הדפקטים

איפה הבעיה? כשמדובר בנו, נורא קשה לנו להעריך אם אנחנו עד כדי כך מוכשרים או לא, ולעתים אנחנו טועים. הבולטים ביותר הם הבלתי מודעים לחלוטין, אנשים שהודפים כל ביקורת ומקפידים לעשות גלוריפיקציה לכל הדפקטים שלהם. דוגמאות? בבקשה:

"אני לא עובד בלהיות נחמד", שזה בקיצור: אני בהמה תוקפנית שטורפת כל מה שעובר על ידה, גם כשהיא לא רעבה.

"אני מקצוען, לא מתפשר על איכות בשום מצב", שזה במילים אחרות: אני פרפקציוניסט בלתי נסבל שלא באמת מבדיל בין עיקר לטפל, ששותה את הדם של כל מי שסוטה במילימטר.

"אני לא אוהב שמנצלים אותי", כלומר: אני נרקיסיסט, לא רואה אף אחד ממטר, הארגון לא מעניין אותי, אני דואג רק לעצמי, כמה שנותנים לי אף פעם לא מספיק לי, אז מה אם אני מרוויח 40 אלף בחודש - אין שום סיבה שהבוס שלי ירוויח יותר.

לצד הבלתי מודעים ישנם המודעים חלקית. אנשים ששמעו ביקורת ולכאורה הפנימו אותה, לעתים הם אפילו מודים בפה מלא בחולשותיהם. למשל, זה שמעיד על עצמו (בדרך כלל בחיוך) "אני יודע שאני סוציומט", אבל למעשה הוא לא באמת מבין את ההשלכות של הבעיה. לא באמת מחבר בין סיבה לתוצאה, בין היותו סוציומט למחיר שהוא משלם על כך בקריירה.

לעצור בחריקת בלמים

מסתבר שדווקא לאנשים היותר מוכשרים קל יותר ליפול במלכודת הכישרון. מדוע? ההסבר די פשוט. האנשים האלה באמת מוכשרים יותר מאחרים ודי מהר ממתג אותם הכישרון ככוכבים, תוך מיסוך התקלות באישיותם.

אבל עם הזמן, תש כוחו של הכישרון כחייל בודד במערכה, וכמוהו גם כוחה של הסביבה ונכונותה לשלם את המחיר. השלב הזה הוא קריטי למיתוג העצמי, ומי שמפספס את תחילת ההתדרדרות עלול להגיע במהירות לנקודת האל חזור. תדמית הכוכב מתחילה להתעמעם והאישיות הבעייתית היא שמתחילה להרים ראש ולמתג את האדם על-פי אישיותו, כל אחד לפי התקלה שלו.

איך יודעים שתהליך כזה מתחיל? מקשיבים לסביבה. כשאדם מקבל בפעם השנייה והשלישית את אותה ביקורת, זה הזמן לעצור בחריקת בלמים ולהתחיל לבדוק לעומק. רוב הסיכויים שהבעיה אצלו, במיוחד אם הוא כוכב. למה? כי לכוכבים יש נטייה לאבד את השמיעה. בגלל הנוזלים שמתחילים לעלות להם לראש, הרבה יותר קשה להם לשמוע ביקורת ולהקשיב לה, עוד יותר קשה להם לזהות בזמן כוכבים מתחרים שמתחילים לזרוח מסביב.

יש הגורסים שאנשים לא באמת יכולים להשתנות, שמי שנולד בלתי נסבל, ימות בלתי נסבל. לשיטתי גם לזה יש פתרון. אם אתה בלתי נסבל, לפחות תוודא שאתה עד כדי כך מוכשר.

• הכותבת היא יועצת לניהול קריירה
• לתגובות: orna@rudi-cm.com