לא מקטרות, אלא בונות

וואוו. שתי נשים מונו השבוע לתפקידים בכירים בממשל. מיכל עבאדי-בויאנג'ו מונתה לחשבת הכללית הבאה של האוצר, וקרנית פלוג מונתה למשנה לנגיד בנק ישראל. איזו דרמה! איזו פתיחות. הליברליזם במיטבו. עולם חדש נקימה. אבל, בעצם, בנטו, זו רק אישה בכירה אחת, שכן במקום הממונה על ההגבלים העיסקיים, רונית קן, נכנס השבוע ממונה גבר - דיויד גילה.

אבל, הרי מדובר באנשי מקצוע, מקצוענים, בבחירה של הטוב מבין כל המועמדים, לא? והנה אנחנו, כמה נמוך ועלוב, מתעסקות כאן בשטויות. זכר, נקבה, אחת פחות אחד יותר, מה זה בכלל משנה. זה משנה. זה משנה כי המציאות ברורה וחד משמעית: 51% מהאוכלוסייה ורק 18% בכנסת. 29 שרים בממשלה אבל רק 3 שרות. 7 סגני שרים - 2 סגניות. עשרות מנכ"לים במשרדי הממשלה, ורק 3 מנכ"ליות. ומבין 256 ראשי רשויות מקומיות - רק 5 נשים.

בשבוע שעבר חגגנו ברוב הון ושכר, את סיום עונת הדוחות הכספיים, במרכזה הדובדבן: טבלת שיאני השכר. אין אישה בין 20 פותחי הרשימה. יש 4 נשים בין 100 השיאנים, רווית ברניב, גליה מאור, סמדר ברבר צדיק, גבי רביד.

דירקטוריות? בעלי ומנהלי החברות הציבוריות מקפידים היטב על הוראות חוק החברות: לפחות אישה אחת בדירקטוריון. הנה המציאות, על-פי מחקר של ד"ר גיתית גור גורשגורן מנהלת המחלקה הכלכלית ברשות ניירות ערך: 18% מכלל הדירקטורים בחברות הציבוריות הן נשים, רובן, 41%, הן קרובות משפחה של בעל השליטה. רק ב-6% מהחברות נמצאו יותר מ-2 דירקטוריות, ורק ב-3% מהחברות יו"ר הדירקטוריון היא אישה. ממש באחרונה, במסגרת תיקון 16 לחוק החברות נקבע כי ראוי שחובת ייצוג נשים בדירקטוריונים, מינימום אחת כזכור, לא תכלול קרובות משפחה. ומי שיבחר לא לעשות כן - נדרש לדווח על כך בדוחות הכספיים.

אז אנחנו מקטרות? ממש לא. אנחנו בונות. המצב היה הרבה יותר חמור ועוד יהיה הרבה יותר טוב. ואף אחד שלא יעשה טובות. מי שרוצה להישאר עם שליטה גברית - שיעשה את זה. שינצל את תדמית הגבריות, והשפעת הטסטוסטרון. ההפסד כולו שלו.