3 חברות, שוק ענק: האם יש בכלל תחרות בענף הסלולר?

עד היום, המאבק בין פלאפון, סלקום ואורנג' התמצה בעיקר בקמפיינים מושקעים

סלקום נכנסה לשוק הסלולר בתחילת שנת 1995 ושברה את השוק עם מחיר דמיוני של 8.5 אגורות לדקת זמן אוויר. סלקום הייתה זולה משמעותית מפלאפון, והמנויים זרמו אליה בקצב.

קברניטי החברה הצעירה לא היססו להכפיל את המחיר כבר בתחילת 1996 ל-16 אגורות. ההכנסות של סלקום ב-1996 עמדו על יותר ממיליארד שקל, לעומת כ-470 מיליון שקל ב-1995. כעבור שנה התעריף זינק ל-41 אגורות לדקה.

המפץ הבא בתחום התרחש ב-1998, כאשר אורנג' נכנסה לשוק ועוררה את התקווה שהתחרות תוביל להוזלה ניכרת.

אם מביטים על מיליארדי הדולרים שהענף מגלגל כיום, ניתן בהחלט לקבוע כי המלחמה בין החברות הפכה במהלך השנים לשלום קר שנוח לכל השחקנים.

האם יש בכלל תחרות בתחום הסלולר? מעקב אחרי הקמפיינים עתירי הממון מותיר רושם ראשוני של תחרות עזה על כל צרכן וצרכן, אבל בחינה מדוקדקת קצת יותר, שכוללת לא רק מחיר נטו אלא גם את כלל חוויית הלקוח, חושפת אמת מורכבת וכואבת יותר - נראה כי במקום להתחרות על מחירים נמוכים ושירות מעולה, החברות מתחרות בקטגוריה שונה: מי תצליח לבלבל יותר את הלקוחות, לכבול אותם בשיטות מתוחכמות ולפתות אותם לרכוש עוד ועוד מכשירים.

פלאפון, סלקום ואורנג' יצרו לעצמן סוג של טריאופול שבו המחירים דומים (וגבוהים) וכך גם ההתנהלות מול הלקוח. באורח פלא, שלושתן נוהגות לייקר את התעריפים בסמיכות מפתיעה.

ממש באחרונה החלו 3 החברות להציע חבילה דומה ואטרקטיבית עד כדי להחשיד, בסכום של כ-200 שקל ל-1,200 דקות בחודש. כעבור זמן קצר 3 החברות ביטלו את החבילה, בזו אחר זו.

חזית אחידה

יש תחום אחד שבו החברות המתחרות דווקא משתפות פעולה - האנטנות. כבר ב-1999 הקימו השלוש את פורום החברות הסלולריות.

הפורום קיבל אמנם היתר לפעולה מהממונה על ההגבלים העסקיים, בנימוק שהוא דרוש "לשם הגברת המודעות באשר לעמידתם של מתקני תקשורת סלולרית בתקנים הבינלאומיים", אבל החזית האחידה של החברות בנושא גורמת לא פעם להרמת גבה.

השר הראשון שניסה להיאבק בשירות הבעייתי, החוזים הכובלים וקנסות היציאה המופקעים, הוא אריאל אטיאס מש"ס, אולם מי שהלך את הצעד הנוסף הוא משה כחלון.

אחרי למעלה מעשור שבו 3 שחקניות חזקות מציעות מוצר דומה, אמור המהלך האחרון של כחלון (הכנסת שתי חברות סלולר חדשות לשוק) לשנות את כללי המשחק.