הנשיא אובמה בילה השבוע (ד') 90 דקות בחברת הנערים והנערות מפייסבוק. הוא סר אל הקמפוס שלהם בקליפורניה, כדי להשתתף ב"אסיפת-עם אלקטרונית". קשה קצת להבין את יתרונותיו של המעמד הזה על פני שידור טלוויזיה בהבחנה גבוהה (HD). איכות הווידיאו על הרשת הזכירה את הווב של אמצע שנות ה-90. זה היה מביך למדי. אבל זה מה שקרה לטעמנו הקיבוצי, מה לעשות.
המאורע הזכיר עצרת בחירות של אובמה מ-2008, כאשר הילת משיח עדיין נקשרה לראשו. הנערות והנערים פרצו מדי פעם בתשואות, בכל הרגעים הליברליים (שמאלניים) הנכונים: איכות הסביבה, חברות הנפט החמדניות, זכויות לילדיהם של מהגרים לא-חוקיים. הנושא שלשמו זומנה אסיפת העם היה משבר התקציב והחוב הלאומי.
קשה להגיד שהנשיא היטיב. אם הוא לא ימצא דרך משכנעת יותר להציג את טענותיו, הוא יתקשה לחזור לבית הלבן בינואר 2013. עוד סקר הראה השבוע שהפופולריות שלו עומדת בסימן צלילה, אם כי למזלו אף אחד מן הטוענים לנשיאות באופוזיציה אינו מצליח לפי שעה לפרוץ את מחסום ההתלהבות והאמינות. מה אפשר להגיד על מצב הדעת של תומכי המפלגה הרפובליקנית, אם אחד הטוענים הפופולריים ביותר אצלם הוא דונלד טראמפ.
אם משהו מן האסיפה בפייסבוק יהיה ראוי להיזכר, זה אולי המטאפורה הנשיאותית על מדיניות כלכלית כחוויית נהיגה בסן פרנסיסקו הסמוכה, במכונית ללא תיבת הילוכים אוטומטית. "קלאץ'", אמר הנשיא, ולרוב האמריקנים כנראה לא היה מושג על מה הוא מדבר. הוא ניסה להסביר את הקושי הניכר של ניהול מדיניות כלכלית בימי משבר. סן פרנסיסקו היא עיר רבת-גבעות, מהן תלולות עד גיחוך: נוף קלאסי למרדפי מכוניות הוליוודיים. הנהג צריך ללחוץ על דוושת הדלק כדי שהמכונית תטפס במעלה הגבעה, אבל צריך ללחוץ מדי פעם על המצמד, זאת אומרת הקלאץ', כדי להאט, או לעצור, בלי שהמנוע יכבה. לא רע.
תקווה סינית חסודה
זה היה פחות או יותר הלא-רע היחיד שקרה לנשיא השבוע. ביום ב' נחת עליו הדוח מ"סטנדרד אנד פורס" (S&P), סוכנות דירוג האשראי החשובה, המעניקה את שמה לשלושה מדדי מניות בינלאומיים.
היא שינתה את הצפי שלה לאיגרות חוב של האוצר האמריקני מ"יציב" ל"שלילי". הדירוג עצמו לא השתנה, הוא מוסיף להיות במיטבו, AAA. אבל S&P מעולם לא נגעה לרעה באג"חים האמריקניים. הם היו, ברוח הדימוי הפיננסי, "מדד הזהב" של איגרות החוב. (S&P מעניקה AAA רק למספר מדינות במערב אירופה, לארה"ב, לקנדה, לאוסטרליה ולסינגפור. ישראל, לשם השוואה, מדורגת -AA עם צפי "יציב". יוון ופורטוגל הן -BBB עם צפי "שלילי").
הפירוש הסביר של שינוי הצפי הוא, שאין מקום לבהלה, אבל יש מקום לעצבנות. נושיה של אמריקה הגיבו בזהירות. סין, המחזיקה כמעט ב-1.2 טריליון דולר של חוב אמריקני, הביעה את התקווה החסודה, ש"ממשלת ארה"ב תמהר ותאמץ מדיניות אחראית, ותנקוט אמצעים להגן על האינטרסים של המשקיעים".
ללמדכם, אם במקרה התעוררתם מתרדמה של עשר שנים, עד כמה המאה ה-21 הספיקה כבר לשנות את הרגלי המאה ה-20. הסינים רשאים, לפחות בעיני עצמם, לדחות עצות אמריקניות בענייני זכויות אדם. מה שהמשטר הסיני מעולל לקומץ דיסידנטים נועזים הוא "עניין פנימי". אבל הפיננסים של אמריקה הם עניין סיני, או יפני, או קוריאני. מה לעשות, שום אג"ח בעולם אינה נקובה באחוזים של חופש דיבור או זכות התאגדות.
סינים לא-רשמיים, כמו יו יונגדינג, לשעבר יועץ אקדמי לבנק המרכזי ("העממי") של סין, ירה מן המותן עוד לפני פרסום הצפי. הוא כתב החודש, שהאג"חים של ארה"ב שקולים כנגד "הונאת פירמידה" ("פונזי", באנגלית אמריקנית), ובעתיד סין עלולה לגלות שחלק ניכר מיתרות מטבע החוץ שלה חדלו להיות בנות-מימוש. יושב ראש סוכנות דירוג אשראי סינית, דאגונג (dagongcredit.com), אמר ל"וול סטריט ג'ורנל", כי "נתוני היסוד של כלכלת ארה"ב אינם מצדיקים דירוג AAA. יכולתה הממשית של ארה"ב לפרוע את חובותיה התמוטטה זה כבר". דאגונג הקדימה לפחת את דירוג האשראי של ארה"ב עוד בנובמבר שעבר, מ-AA ל A.
גירעון תקציבי ב 2010 במדינות עם דירוג אשראי
הגירעון התקציבי של ארהב לאורך השנים
מצב הרוח השתפר
שינוי הצפי של S&P השפיע על השווקים רק ביום פרסומו. ירידה בוול סטריט תוקנה ביומיים הבאים, ומצב הרוח השתפר במידה ניכרת עם הנתונים הרבעוניים של אינטל ושל אפל. הסבירות שהדירוג עצמו ישתנה אינה גבוהה כרגע. אילו השתנה, התוצאות היו יכולות להיות דרמטיות. הייתה מתחייבת העלאה של הריבית, גם כדי להוסיף וללוות, וגם כדי לתמוך בדולר. עליית הריבית ארוכת המועד הייתה יכולה לסיים את ההתאוששות הכלכלית הלא-מרשימה, או לפחות להאט אותה.
מצמררת כשלעצמה היא המחשבה - רק המחשבה - שאולי יש אפיקי השקעה בטוחים יותר מהתחייבות כתובה של האוצר האמריקני. לפני 30 שנה בדיוק, ב-1981, ארה"ב חדלה להיות נושה והפכה לבעלת חוב, בפעם הראשונה מאז מלחמת העולם הראשונה. הסופר והוגה הדעות השמאלני השנון, גור וידאל, האוהב לתאר את עצמו כ"ביוגרף של אמריקה", כתב כי ביום ההוא התחילה שקיעתה של האימפריה האמריקנית.
הוא הגזים. עשר שנים אחר כך, ארה"ב התבוננה בחורבותיה של ברית המועצות, והוכרזה "מעצמת העל היחידה". בין 1997 ל-2001, ארה"ב אפילו הצליחה לאזן את תקציב ממשלתה, והשתעשעה בקול רם ברעיון של פירעון כל החוב הלאומי עד 2016. עכשיו, נתוני S&P מראים שב-2016, החוב האמריקני יהיה גדול במידה ניכרת מן התוצר המקומי הגולמי (111.9%), קטן רק מזה של יפן, של יוון, של פורטוגל ושל אירלנד.
הצפי של S&P כנראה אינו מצדיק פרפרזה על נבואתו של גור וידאל. 2011 אינה צומת הדרכים שממנו ואילך מזומנת לאמריקה שקיעה בלתי פוסקת. אבל אין עכשיו אף עניין אחד על סדר יומה של ארה"ב המתקרב בחשיבותו לחוב הלאומי שלה.
ללחוץ על הגז? ללחוץ על הבלמים? ללחוץ על הקלאץ'? זו השאלה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
