"מחסור והון אנושי הם מתכון טוב ליזמות"

דניאל אייזנברג מכיר את עולם היזמות כמשקיע, כמרצה מבוקש בהרווארד, כיועץ לממשלות וכיזם בעצמו ■ כעת, לאחר שגויס ע"י הבית הלבן לעודד יזמות, הוא מסביר מה גרם לכך שישראל הפכה למדינת סטארט-אפ ("המלחמות"), ומה עלול לגרום לכך שזה ייפסק ("תגליות הגז וההתנחלויות") ■ ראיון

לדניאל אייזנברג יש ביצים. זו המסקנה מצפייה בדקות הראשונות של הרצאה שנשא המומחה בעל השם ליזמות לפני כחודשיים בפורום בינלאומי שעסק בתחום. רק המעמד הפיזי היה מפחיד רבים: מרצה ישראלי-אמריקאי, כדובר המרכזי על בימה באחת ממדינות המפרץ. אלא שהקריירה הארוכה של אייזנברג - שבמהלכה בין השאר למד וחקר יזמות ברחבי העולם כמרצה בכיר בבית-הספר למינהל עסקים של אוניברסיטת הרווארד, ושבזכותה הוזמן אל אותה בימה - לקחה אותו כבר ללא מעט פינות אקזוטיות של הגלובוס. האומץ האמיתי היה ההכרזה שבה פתח את הרצאתו.

"מה הייתם עושים", אמר אייזנברג, "אילו היה פונה אליכם שליט של מדינה, או ראש עיר, עם השאלה הבאה: 'אני רוצה לחולל מהפכה יזמית, שבתוך 5 שנים תהפוך את המדינה או את העיר לבירת הסטארט-אפים של האזור. כסף לא מהווה בעיה. האם אתה יכול ליצור עבורי את המהפכה הזו?'". התשובה של אייזנברג, למי שעדיין לא מנחש, הייתה "כן"; וליתר דיוק, בברק אובמהית, Yes we can.

כמי שהרצה שנים ארוכות בקורס המבוקש על יזמות בינלאומית בהרווארד, וכמי שבעצמו ניהל השקעות הן כיזם והן כמשקיע הון סיכון, אייזנברג, דוקטור לפסיכולוגיה חברתית, תיעד בעצמו 27 מקרים של הצלחות כאלה - בברזיל, באיסלנד, במקסיקו, ביפן, בהונג קונג, בהודו, בפורטו ריקו, בבנגלדש, בהולנד, בלבנון, בערב הסעודית, וכמובן גם בישראל. האחרונה היא גם הדוגמה שהוא מכיר הכי מקרוב, לאחר שבשנות ה-80 שיתף פעולה עם משפחת ורטהיימר, היה מעורב בחבלי הלידה של תפן, והיה מהראשונים ללמד יזמות בארץ, במסגרת קורס בטכניון. בשנות ה-90 הוא ניהל את חברת Triangle Technologies, שסייעה לחברות ישראליות להיכנס לשוק היפני; ובסוף אותו עשור שימש במשך כ-5 שנים כשותף-מנהל בקרן המשמעותית הראשונה של JVP. ב-2010 הוא הקים את פרויקט אקו-סיסטם ליזמות של אוניברסיטת בבסון בבוסטון, שבמסגרתו הוא מסייע לשלטונות מקומיים לחולל מהפכות יזמיות.

"פנה אליי חבר קוריאני, שמיודד עם נשיא דרום קוריאה", מספר אייזנברג בראיון ל-G, "ושאל אותי איך אפשר להעתיק את מודל היזמות הישראלי. עניתי לו שבשלב ראשון הוא צריך לגרום לכך שיפן, סין וטייוואן יכריזו בו זמנית מלחמה על קוריאה; ובמילים אחרות, אי-אפשר לחקות את ישראל, כמו שאי-אפשר לחקות את עמק הסיליקון. מה שמצליח במקום אחד לא בהחלט יצליח במקום אחר".

זה אחד משבעת עקרונות היסוד שמגדיר אייזנברג כתנאים ליצירת מערכת סביבתית שמעודדת יזמות: לחשוב לוקאלית בהתאם לנסיבות המיוחדות של המקום. "יש תחומים שבהם המדינה, או האזור, הם יחידת הניתוח הנכונה", הוא מסביר. "יזמות היא לא אחד מהם, צריך לבחון ולעודד אותה ברמה יותר מקומית וספציפית". כדוגמה הוא מביא את ברצלונה, שבשנים האחרונות הופכת למרכז יזמי. "זה קורה סביב העיר, לא בכל ספרד. אפשר לראות את זה גם בשכונות מסוימות בלונדון ובשיקגו". זו גם התשובה שלו בנוגע לרמת היזמות בהודו ובסין. לדבריו, "יש שם כיסים של יזמות מאוד מעניינת, אבל שתיהן חברות מאוד מורכבות - יש אזורים יותר יזמיים, ויש פחות יזמיים".

דניאל אייזנברג / צלם: שחף הבר
 דניאל אייזנברג / צלם: שחף הבר

בוא נתמקד. איך מייצרים מהפכה יזמית?

"הכי חשוב להבין שאין איזשהו פתרון קסם אחד או מדיניות ספציפית שיכולה לגרום לזה. אתה גם לא יכול לבוא מלמעלה ולנסות להעתיק את עמק הסיליקון - להקים אוניברסיטאות ולהשיג מימון".

זה לא יעבוד?

"לא! כדי לחולל מהפכה כזו דרושה אינטראקציה בין הרבה דברים במקביל, ואתה חייב להיכנס ולעבוד עם הגורמים הקיימים. אתה צריך להשפיע גם על התרבות, גם על המדיניות, גם על זמינות ההון, גם על כוח האדם, על איכות ההון האנושי, גם על הנכונות של חברות גדולות לקנות מחברות צעירות, ועוד שלל גורמים. אתה חייב שכל הדברים האלה ישתנו במקביל, או לפחות שלא יתנגשו זה בזה. ישראל היא דווקא דוגמה טובה, שבה כל הדברים האלה היו קיימים".

דרושה סיירת חוץ ממשלתית

הצורך "לתקוף" במקביל את כל מרכיבי האקו-סיסטם נמנה אף הוא עם עקרונות היסוד היזמיים של אייזנברג. עיקרון נוסף הוא הצורך להקים גוף חוץ-ממשלתי, מעין סיירת לקידום יזמות. "מהניסיון שלי בעולם", הוא אומר, "בשום מקום ובשום חברה אין גורם אחד שמסוגל לחולל מהפכה כזו לבד. לממשלה יש אמנם המנדט להסתכל על הכול, אבל אין לה היכולת לעשות זאת. בנוסף, יזמים לא נמשכים באופן טבעי לתפקידים ממשלתיים, וכשאתה פקיד ממשלתי, עד שאתה מגיע לעמדה בכירה, הראייה שלך צרה ולפי מחלקות. לכן אתה חייב ליצור גוף נפרד, עצמאי וחדש, שיהיה לו המנדט למשוך בחוטים השונים יחד, כך שהוא יוכל להתערב גם בהשכלה הפורמלית, גם במימון, וגם לפעול אצל קובעי מדיניות".

מה מיוחד בגישת האקו-סיסטם?

"הגישה הזו באה להחליף גישות קודמות, כמו 'תחרותיות לאומית', 'חדשנות לאומית', 'אשכולות'. כל הגישות האלה לא עובדות. הן לא הוכיחו את עצמן".

דווקא בישראל יש לאחרונה דיבור על כוונה ליזום אשכולות, למשל בירושלים.

"זו שטות. זה לא יעבוד. ישראל היא דוגמה קלאסית של 'אנטי-קלאסטר'. במשך שנים, המדען הראשי נמנע באופן מוצהר ומוחלט מלעודד בעצמו סקטורים חדשים. רוב התמיכה ורוב ההתייחסות הייתה: תעודד יזמים, והם יחליטו באילו סקטורים להשקיע. אנחנו רק נחליט אם התוכנית סבירה, אבל לא נגדיר את הסקטורים. לפני כמה שנים התחילו אמנם לעודד מעט סקטורים מסוימים, אבל עדיין הגישה המוצהרת הייתה לתת ליזמים את הכוח. הממשלה לא החליטה אילו מגנטים להקים, וזה היה חכם. הממשלה לא עשתה ניתוח מה היתרונות היחסיים של ישראל ולפי זה החליטה באילו סקטורים לתמוך - ובצדק! זה לדעתי אחד מסודות ההצלחה של ישראל. כי מה זה עושה? זה מעודד יזמות!"

הסבר.

"אם סינגפור, למשל, מחליטה שביוטכנולוגיה היא הדבר הבא ומחליטה להשקיע בתחום חצי מיליארד דולר בעשר השנים הבאות - זה לא מעודד יזמות, זה מדכא יזמות. אני לא אומר שלממשלה אין זכות לקבוע מה העדיפויות. מותר לממשלה להגדיר מה הבעיות, או העדיפויות של החברה, כמו חינוך, ביטחון או בריאות, אבל אסור לה להחליט איפה ההזדמנויות. בארצות הברית הממשל הגדיר את הבריאות כעדיפות, וזה כמובן ייצור המון שווקים, אבל הממשל לא יחליט מה היזמים הולכים לעשות. הגישה הזו יכולה להצליח רק במקרים נדירים. ב-90% פלוס-פלוס היזמים יוצרים את הקלאסטרים ולא להפך".

"וזהו בדיוק העניין", ממשיך אייזנברג. "מכיוון שיזמות יוצרת קלאסטרים, צריך לחשוב איך מייצרים את התנאים שבהם יזמים יודעים לבוא ולפרוח. זה הפרויקט שלנו. עד עכשיו אף אחד לא טרח לפתח גישה מספיק הוליסטית שתיצור את התנאים האלה".

אם חשבתם שמדובר בדיבורים תיאורטיים בלבד של חוקר אקדמאי, הרי אין זה המקרה. לפחות ממשל אחד, ולא בלתי חשוב בלשון המעטה, חושב שאייזנברג יודע על מה הוא מדבר. כך, הבית הלבן יזם לאחרונה תוכנית חדשה ששמה Start Up America, במטרה לעודד יותר יזמות בארצות הברית, ואייזנברג גויס על-ידי אנשיו של הנשיא אובמה לשמש כיועץ לתוכנית. "הרעיון הוא לנסות לגייס כוחות וגורמים שונים כדי לחזק את היזמות בסדר העדיפויות הלאומי", הוא מסביר. "ננסה במיוחד לדרבן את המגזר הפרטי להוביל את זה, אבל הבית הלבן הוא זה שידחוף".

"יש לי גם ביקורת על הממשל האמריקאי", מוסיף אייזנברג. "לפני שבוע ישבתי בפאנל עם המדען הראשי שלהם, אניש צ'ופרה, ותקפתי אותו באופן פומבי על זה שבנאום 'מצב האומה' שלו אמר הנשיא אובמה שאנחנו צריכים to out innovate את סין ואת הודו - כלומר לגבור עליהן. אמרתי לו שאלה שטויות, כי אנחנו צריכים לחדש 'עם', ולא לחדש 'נגד'. חדשנות ויזמות זה לא משהו שעושים נגד מישהו, אלא יחד עם מישהו".

"'יוזמה' לא פעלה בוואקום"

בשנה האחרונה עלתה היזמות הישראלית לכותרות בארצות הברית בזכות הספר "מדינת הסטארט-אפ" מאת דן סינור ושאול זינגר, שיצא לאור במקור באנגלית בארצות הברית, ומספר בהערצה ("הסיפור המופלא של הכלכלה הישראלית") את תולדות ההיי-טק כחול-לבן. גם ישראל הרשמית מיהרה לאמץ את הספר ואת המותג Start Up Nation, ולנופף בו במסגרת מאמצי ההסברה והניסיונות למשוך תשומת לב ל"ישראל שמעבר לסכסוך ולכותרות העיתונים".

אולם בניגוד לרבים שסבורים שהספר עשה שירות טוב לישראל, אייזנברג משוכנע שליזמות הישראלית הוא דווקא עשה עוול: "מדינת הסטארט-אפ הוא ספר לא טוב, בגלל שהוא חלקי. אני מאמין שצריך תמיד לגשת לכל דבר בצורה הוליסטית, ולכן חלקיות היא דבר לא טוב".

באיזה אופן הוא חלקי?

"הספר הזה טוען שמהפכת ההיי-טק בישראל החלה בשנות ה-90, עם ההקמה של קרן הון סיכון הממשלתית 'יוזמה', וסביב גל העלייה מברית המועצות לשעבר. אלא שהגישה הזו מתחילה את הסיפור של היזמות הטכנולוגית בישראל הרבה אחרי שהוא באמת התחיל. הספר טוען שלפני יוזמה לא הייתה יזמות בישראל, וזה פשוט לא נכון. יש לי אפילו הוכחה: ב-1989 נתתי ההרצאה בברלין, בכנס של קרנות הון סיכון. כותרת ההרצאה שלי הייתה 'ההיסטוריה של היזמות הטכנולוגית בישראל'".

יגאל ארליך, "המקים של יוזמה", מדגיש אייזנברג, "הוא חבר שלי, אבל יוזמה לא פעלה בוואקום. עוד לפני שהקרן הממשלתית התחילה להשפיע, היו כבר שבעים הנפקות בנאסד"ק. יוזמה אמנם דחפה את זה קדימה, אבל היא רק עלתה על הגל, לא התחילה אותו".

גם על הקרדיט לעלייה הסובייטית יש לאייזנברג ביקורת. "מי שגר בארץ יודע שהעלייה הזו לא תרמה כהוא זה ליזמות", הוא פוסק. "במקרה זה קרה באותן שנים. להגדיל את אוכלוסיית המדינה ב-20% בתוך עשרים שנים זה כמובן פרויקט מדהים, אבל לצערנו חלק גדול מהם לא מצאו מקומות עבודה, או שמצאו תעסוקה לא הולמת לכישוריהם. אם אתה מסתכל על היזמים, אז בהחלט יש יזמים מבני הדור השני לעלייה מברית המועצות לשעבר - מי שכבר נולד בארץ, שירת בצבא וכולי. העולים החדשים בעצמם היו איכותיים מאוד - מהנדסים, רופאים, מדענים - אבל הם לא היו יזמים, הם היו עסוקים בלשרוד ובלהשתלב בחברה".

כשאייזנברג מדבר על אי-הדיוקים, בראייתו, בניתוח היזמות בישראל בספר, הוא מתמלא להט. "תאר לעצמך שאתה מתחיל את ההיסטוריה של ישראל מבנימין נתניהו, ושוכח מבן-גוריון! איך אפשר לכתוב על היזמות ועל ההיי-טק הישראלי בלי לכתוב על סטף ורטהיימר, על מוסיה גליל ועל אפי ארזי, האנשים שבאמת עשו את המהפכה".

איך אתה מנתח את ה"קייס" הישראלי?

"זה שילוב של המון דברים. אי-אפשר להתעלם מהעובדה שבדנ"א של ישראל ישנו המדע. היו לנו נשיא ראשון ונשיא רביעי שהיו מדענים. ולא רק מדענים, אלא גם הכניסו את המדע והעמידו אותו כחלק אינטגרלי מקיומו של המפעל הציוני. היו עוד הרבה אנשים והצלחות ספציפיות שתרמו: למשל אברהם סוחמי, שנגד כל הסיכויים הקים ב-1972 את אלסינט, שמאוד הצליחה ועשתה הנפקה בנאסד"ק.

"בתחילת שנות ה-80 סאיטקס הונפקה, ואפי ארזי, שהיה יזם כריזמטי, הצית את הדמיון של דור שלם. ב-1974 דב פרוהמן חזר מארצות הברית והביא את אינטל אחריו, דבר שמאוד השפיע - גם על המוניטין של ישראל, גם על תחום המחקר ופיתוח. סטף ורטהיימר דיבר על יזמות, וניסה ליצור גישה קפיטליסטית יותר חדשה, במקום הסוציאליזם הציוני. רוב הדוגמאות האלה לא מופיעות בספר".

אם מכירים את התמונה המלאה הזו, יש לעולם מה ללמוד מהסיפור הישראלי?

"אפשר ללמוד מכולם, אבל בוא לא נתלהב. בלי המלחמה אין הרבה מה ללמוד. הכורח הזה של ישראל להשקיע תקציבים רבים בלוחמה אלקטרונית ובמודיעין אלקטרוני הוא חלק חשוב ממה שקרה ביזמות בישראל".

"המעיין לא יתייבש"

עם כל הכבוד לעבר ולמחלוקות עליו, מעניין יותר כיצד רואה אייזנברג את ההווה ואת העתיד של היזמות בישראל. "הניתוח שלי יישמע כמו תעמולה פוליטית כי הוא בעיקר פוליטי ודמוגרפי", הוא מקדים. "הבעיה של ישראל אינה הזמינות של כסף, של הון סיכון, של שווקים, של יזמים, של שותפים או של תמיכה ממשלתית - הכול קיים. הדברים עולים ויורדים כמובן בהתאם למצב בעולם, אבל הזמינות הזו קיימת, וצריך להמשיך לתחזק אותה.

"הסכנות הן בשני מישורים - דמוגרפי: שיעור גדול מאוד של כוח עבודה פוטנציאלי שלא במעגל העבודה, החרדים והערבים. זה איום גדול, שהיה ברור כבר לפני שלושים שנה ואף אחד לא עשה כלום. עכשיו יש המון מאמצים לנסות לשנות את זה, אבל מובן גם שהמערכת הפוליטית לא מספקת מספיק יציבות ורוב שיכול לייצר גישה שתפתור את הבעיות החברתיות.

"האיום השני הוא מדיניות ההתיישבות בשטחים. זה פוגע באופן חד-משמעית במותג הישראלי, ואני מדבר רק מבחינה עסקית. אפילו אם אתה חושב שזה הדבר הכי טוב ומוסרי, זה פוגע באופן קיצוני ברור ומהותי במיתוג של ישראל בעולם הרחב. אפשר להגיד 'גם זה יעבור', אבל יש מגמות, ואנחנו רואים בזמן האחרון במזרח התיכון שדברים יכולים לקרות גם בצורה לא לינארית".

איך כל זה קשור ליזמות עסקית?

"צריך להבין שזה יכול להשפיע על הזמינות של משאבים שמזינים את מפעל היזמות. אפשר להגיד 'טכנולוגיה זה א-פוליטי', אבל זה כל-כך קיצוני וחד-משמעי, וזה עלול להשפיע ואנחנו נגלה את זה מאוחר מדי. יש סיפור שאדמירל ריצ'רד בירד (חוקר ארצות אמריקאי, א' ל'), כשהיה בקוטב הדרומי, דיווח שהוא מתקדם מאוד יפה ומדרים בקצב של חמישה קמ"ש. אחרי כמה ימים התברר שהוא אמנם מדרים בחמישה קמ"ש, אבל הוא נמצא על קרחון ענק שמצפין במהירות של שבעה קמ"ש. אנחנו צריכים לראות שיש פה קרחון גדול מאוד שנוסע בכיוון הפוך. יכול להיות שבסופו של דבר, כמה שלא נדרים יותר מהר נדרים פחות מהר ממה שצריך, וכתוצאה מזה נצפין. זו הסכנה".

מה העמדה שלך בשאלה שמעסיקה רבים בהיי-טק הישראלי כיום: מה עדיף לחברות ישראליות - לעשות אקזיטים מהירים או לנסות לפתח חברות גדולות?

"השאלה הזו לחלוטין לא רלבנטית. השוק החופשי הקפיטליסטי פותר את הבעיה הזו. אם חברה ישראלית מוכרת את הפעילות שלה - החברה הקונה, סיסקו למשל, מתחילה לעשות מחקר ופיתוח בישראל. וגם אם מעבירים את החברה לחו"ל - חלק מהעושר נשאר בארץ, המותג הישראלי מתחזק, יש יותר ויותר רכישות, וזה מסתדר. המעיין לא יתייבש. זו אנטי-שאלה. יש המון יצוא בתחום הטכנולוגי; הוא גובר והולך, העושר גובר והולך, וחלק ממנו מחלחל לתוך השוק הישראלי. אני יותר מודאג מהגילוי של הגז".

למה?

"כי זה משאב שלא צריך להתאמץ יותר מדי בשבילו. אתה רואה אצל השכנים שלנו במפרץ כמה שהעושר שנובע ממשאבים טבעיים הוא משחית ומדכא את חוש היזמות. אני מדבר מניסיון. הסתובבתי באזורים האלה וראיתי את זה קורה. כיצד מלך סעודיה לא מדבר עם האנשים על איך לשפר את המעמד האישי שלהם - ופשוט זורק כסף, מייצר עשרות אלפי מקומות עבודה ופוגע בכלכלה החופשית".

לא נראה שיש חשש שהממשלה בישראל תזרוק כסף על האזרחים.

"יחד עם זה אני מודאג מכך יותר מאשר מהרבה דברים אחרים. אחד היתרונות של ישראל, כמו חברות אחרות שנהיו יזמיות, הוא שאין לה משאבים טבעיים. גם איסלנד היא דוגמה כזו - מזג אוויר דפוק, ריחוק משווקים. מחסור והון אנושי זה מתכון טוב ליזמות".

גם המחסור שנוצר כעת ביפן מגלם הזדמנויות?

"קודם כול חייבים להגיד זה אסון, זה אסון, זה אסון. שלא נייפה אותו. עבדתי ביפן ויש לי הרבה חברים שם. יחד עם זאת, אחרי שהדברים יירגעו ואחרי שנראה מה עוצמת הפגיעה מהקרינה וההשלכות שלה, ואחרי ששאר בעיות החירום ייפתרו - יש מקום למנהיגות נאורה להגיד איך אפשר לנצל את הטרגדיה הזו. היתרון בטרגדיה הוא שהוא מוריד את סף הנוחיות שלנו, אנחנו מוכנים לעשות דברים לא נוחים ולקחת סיכונים כדי לשפר את המציאות. ישראל היא דוגמה טובה לזה, עם כל המלחמות שהיא חווה, וגם יפן".

אסון יפן / צלם: רויטרס
 אסון יפן / צלם: רויטרס

g@globes.co.il

המדריך לממשל המתחיל

שבעת עקרונות היזמות של אייזנברג

הפנימו שיזמות אינה העסקה עצמית

התמקדו באזורים גיאוגרפיים מוגדרים

פעלו בכלים שלובים, בכמה חזיתות במקביל

כמתו את שיעור היזמות במדינה שאליו שואפים להגיע ואת עיתויה

הקימו גוף חוץ-ממשלתי שיפעל לקידום יזמות

הקצו את התקציבים הדרושים בסדר עדיפויות גבוה

העריכו, והכי חשוב - נקטו יוזמה

צרו איתנו קשר *5988