הבריונות של הנהלת הרכבת

מי שמדליף תלושי משכורת ומאשים עובדים בחבלה מכוונת הוא לא פחות מיליטנטי מהם

מה לא אמרו על הבריונות של ועד עובדי הרכבת. מודיעים על שביתה מעכשיו לעכשיו, מפגינים בניגוד לסיכום עם המשטרה, קולטים בני משפחה, רוקדים בקטר ומעשנים סיגרים בקרונות (בעצם רק את זה לא אמרו). אבל מה עם הבריונות של הנהלת הרכבת?

מי שקרא אתמול את מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", יכול היה להתרשם מתלוש המשכורת של יו"ר הוועד, גילה אדרעי. הנהלת הרכבת העבירה לעיתון לא רק תלוש שכר אחד, אלא חמישה. לכאורה הדבר מוצדק משום שאדרעי סיפרה לאחרונה שהיא מרוויחה 8,000 שקל בחודש, בעוד שתלושי השכר הראו כי היא מרוויחה 14-23 אלף שקל, בהתאם למספר השעות הנוספות באותו חודש.

אבל הנהלת הרכבת חצתה כל קו אדום: היא יכלה להבהיר כי השכר שלה גבוה יותר, ואף אחד לא היה מטיל בזה ספק. זה לא הספיק לה כמובן: תלוש המשכורת של אדרעי התנוסס על גבי העיתון, כשהוא חושף את פרטיה האישיים ביותר: מספר חשבון הבנק שלה ומספר סניף הבנק, שם קופת-החולים שבה היא חברה, מספר תעודת הזהות שלה, הסכום שהיא מפרישה לקופת גמל ועוד.

"ידיעות אחרונות" יכל לטעון כי בפרסום שכרה של אדרעי יש משום עניין לציבור, במיוחד לאחר שלא אמרה אמת בעניין. לעומת זאת, ספק אם חשיפת מספר החשבון ויתר הפרטים האישיים שלה הם בגדר עניין לציבור. אבל השיקולים של העיתון הם לא העניין: העובדה שהנהלת הרכבת, כמעסיקה, שולחת לעיתון תלושי שכר של עובדת, היא חוצפה שלא תיאמן. מעבר לכך, זו גם התנהלות הרסנית מבחינת יחסי העבודה. זו התנהלות שחושפת חוסר תום לב מצד ההנהלה, שמנסה להציג את העובדים כבריונים, בעוד היא עצמה נוקטת בבריונות כלפי מי שנחשבים לשותפים במקום העבודה - כמי שאמורים לשבת מחר כתף אל כתף עם נציגי ההנהלה ולנהל מו"מ על הסכם עבודה חדש, על שינויים ארגוניים כאלה ואחרים. "אפשר לראות בזה עניין לציבור משום שאדרעי היא זו שהעלתה את עניין שכרה, אבל לכאורה יש כאן עילה לתביעה משפטית על פגיעה בפרטיות. הרי מחר יפרסמו את תלוש השכר של יו"ר ההסתדרות הרפואית שמנהל מאבק בעצמו, ומחרתיים תלוש של גורם אחר. אני לא מבין את ההתנהלות הזו" - כך אומר לנו עו"ד נחום פינברג, שמייצג את המעסיקים הגדולים במשק בתחום העבודה.

2. את הבריונות הזו מצד הנהלת הרכבת מוביל לא אחר מהמנכ"ל, יצחק (חקי) הראל. האחרון מתנהג כאילו העובדים הם אויבים, כנופיה אלימה שרק רוצה לחבל בגלגלי הרכבת. בלילה שבו הודיעו העובדים על שביתה, לאחר שנלקחו למעצר משום שהפגינו מול ביתו של היו"ר אורי יוגב, אמר הראל לתקשורת: "הוועד עושה הכל כדי לפגוע בשירות ובבטיחות כי הוא מתנגד לשינויים ארגוניים מתבקשים". כעבור כמה ימים הוא כבר עבר להסתה של ממש: "אני מעריך בזהירות שחלק מהאירועים התפעוליים שהתרחשו בחודשים האחרונים הם פרי חבלות. אני חושש לומר את זה, אבל נראה שיש יד מכוונת שגרמה לנזק". האם מנכ"ל הרכבת טוען שהעובדים גרמו לחבלות מכוונות שהביאו לתאונות? הוא לא חושש, זה בדיוק מה שהוא אומר.

לפני כמה שבועות היה זה הממונה על השכר במשרד האוצר, אילן לוין, שקרא לרופאים בראיון לגלי צה"ל: "אל תרצחו אנשים בשביל תוספות שכר". דבריו של לוין הביאו (בצדק) לסערה, שבעקבותיה הוא שיגר התנצלות רפויה. אבל בעוד שהרופאים נתפסים כמלאכים בלבן, איש לא חשב להגן על עובדי הרכבת. הם הרי בסך הכל כנופיה אלימה.

3. חקי הראל מאשים את עובדי הרכבת בנפוטיזם, בדאגה למקורבים. אבל גם חקי הראל בעצמו הוא "מקורב". של מי? של שר התחבורה לשעבר, שאול מופז. רב אלוף מופז מינה את האלוף הראל לתפקיד המנכ"ל, לא בגלל שהוא דוקטור לרכבות או מומחה ליחסי עבודה. ההיכרות מהמטכ"ל, הפלאפלים על הכתפיים, היוו פקטור מרכזי יותר כנראה. וככה זה גם נראה. במקום להתנהל בחוכמה, בתום לב, תוך שיתוף העובדים, הוא מודיע על הפרטה חד צדדית ומקלל כשמשיבים מלחמה. ובמלחמה כמו במלחמה, יש רק מפסידים.