האם יו"ר קרן המטבע השתגע

מובנת מאליה האפשרות שדומיניק שטראוס-קאהן (DSK, מקצרים הצרפתים) חף מכל פשע. הטור הזה נכתב תחת הרושם של 36 השעות הראשונות לאחר מעצרו. עדיין קשה להתרגל לצירוף המלים, לחשדות, לנסיבות, למשמעויות. פוליטיקאי בולט אחד בצרפת הכריז שמישהו בוודאי טמן מלכודת ל-DSK, בניסיון לשמוט את הקרקע הנשיאותית מתחת לרגליו.

הצרפתים התחילו לבחור את נשיאיהם בבחירות ישירות לפני 46 שנה. מאז לא היה מועמד שמאלי שהסקרים חזו לו ניצחון כל-כך סוחף, כל-כך מיידי. שום מועמד לנשיאות מעולם לא הצליח להיבחר בסיבוב הראשון, אפילו לא האב המייסד של הרפובליקה החמישית ונשיאה הראשון, שארל דה-גול.

הפעם, שנה אחת לפני הבחירות, הסקרים חזו רוב מוחלט ל-DSK כבר בסיבוב הראשון. סקרים הם רק צילומי מצב נתונים, והצרפתים מפורסמים בגחמותיהם הפוליטיות. אף על פי כן אין זו הגזמה להגיד כי DSK היה קרוב להפליא אל פסגת הכוח הפוליטי, יותר מכל סוציאליסט אחר ב-23 השנה האחרונות.

הייתכן שמישהו רצה לסכל את עלייתו בכל מחיר? כבר היו דברים מעולם, גם בצרפת. ערב הבחירות הקודמות לנשיאות נעשה ניסיון להבאיש את ריחו של ניקולא סרקוזי באמצעות עלילת שוחד. ראש ממשלה לשעבר עמד אחר-כך למשפט בחשד שידו הייתה בקנוניה (הוא זוכה). הגיונו של ניסיון ההפללה הקודם עומד בעינו.

קשה להאמין? בהחלט, קשה. אבל מי היה מאמין לפני שבוע שאחד המדינאים המצליחים ביותר של זמננו, על סף ארמון האליזה, יצא ערום מחדר האמבטיה ויתקוף חדרנית שצעירה ממנו ב-30 שנה?

"האם הוא השתגע?", שאל פוליטיקאי צרפתי אחד; שאלה בעצם צרפת כולה. החיים כידוע רק מתחילים בגיל 60, ואין אפוא כל סיבה שלגבר בן 62, או לאישה בת 62, לא תהיה תאוות בשרים. אבל כשירי סקס כאשר יהיו, גברים בני 62 אינם נערים בני 17. קצת קשה לטעון שהם אסירי ההורמונים שלהם. פעילות מינית בגיל הזה, גם אם היא אינטנסיבית, היא בחזקת טעם נרכש, עניין של בחירה; היא רצונית והיא בת שליטה.

הסקס של האנגלו-סקסים

ברחוב 19, בצפון מערב וושינגטון, התהלכו רינונים על חייו האישיים של DSK כמעט מיום מנכ"לותו הראשון בקרן המטבע הבינלאומית, לפני 4 שנים. זה הרחוב שבו נמצאים משרדי הקרן לצד משרדי הבנק העולמי. אשתו היהודיה האמריקנית של DSK, אן סינקלייר לבית שוורץ, נשארה מלכתחילה בבית בפריז.

עד מהרה נודע שהייתה לו פרשת אהבים עם כלכלנית הונגרייה מעובדות הקרן, והוא ננזף בפומבי. זה כשלעצמו לא פגע במעמדו המוסדי, או הבינלאומי, או הצרפתי. מי שעיקמו חוטם ננזפו על עודף פוריטניות. צרפתים אוהבים ללגלג על התחסדותם של האנגלו-סקסים בענייני סקס.

קצת קשה לטעון שחוסר הדיסקרטיות של DSK הוא מבוא לאונס. גבר הבוגד באשתו הוא מנוול, אבל אינו עבריין מין. לפי הידוע לנו, לפחות בזמן הכתיבה, ל-DSK אין שום רקורד הרומז על פוטנציאל של אונס אלים. הדעת נותנת שסלחנותם של צרפתים להרגליהם המיניים של פוליטיקאים אינה חלה על התנהגות פלילית.

ייתכן בהחלט שהמאורעות בניו-יורק יפתחו סכר, ותלונות של נשים יתחילו להגיע מכל עבר. זה קרה למשה קצב. זה קרה לסנאטור מפורסם בוושינגטון, בוב פקווד, בתחילת שנות ה-90: תלונה אחת הניבה עוד עשר.

אם אמנם יקרה משהו מעין זה גם כאן, הפליאה היחידה תהיה על קשר ההשתקה והחיפוי, שהעמיד אנס סדרתי בשערי ארמון האליזה. במובן מסוים, תוצאה כזאת תהיה קלה יותר לעיכול. אם DSK היה מועד לפורענות מלכתחילה - אין צורך אלא ביתר זהירות. לעומת זאת, אם לא היה מועד, ואם מה שקרה לו יכול לקרות כמעט לכל אחד - אנחנו בצרות.

להגר אל החשיכה

החיים מזמנים פגישות לא קרואות עם פינות אנושיות חשוכות: ההיסטוריון המפורסם והמגוחך למראה, שהיה רודף אחרי האסיסטנטיות שלו, פשוטו כמשמעו, מפני שהיה משוכנע כי אינן יכולות לעמוד בקסמיו; המחנך ופעיל זכויות האדם הנערץ, שהיה יוזם שיחות על משגל אנאלי עם אורחיו הצעירים, מבלי להרהר בנזק העצום שהוא גורם לשמו הטוב.

בפינות החשוכות ההן, רוב חייהם חדלו להתקיים, לדקות אחדות, או לשעות אחדות. משהו מתוכם היגר אל החשיכה ההיא, ופשט בה כל שריד של רציונליות. הם לא היו הם, אבל לא היה אפשר לפטור אותם מאחריות.

הייתכן כי DSK עבר באופן זמני אל מצב צבירה אחר, כאשר נתקל בעובדת הניקיון הצעירה מגינאה שבמערב אפריקה? הייתכן כי הופעל אצלו איזה מרעום מטפורי, שהסיר באחת את כל עכבותיו?

או אולי הייתה כאן יוהרה של בעל כוח, שחדל להניח את הרלבנטיות של כללי התנהגות מקובלים? הנה כי כן, המנכ"ל המשפיע על חייהם של מאות מיליונים, הנשיא הפוטנציאלי של ארצו, טס מוושינגטון לניו-יורק ללא סיבה ברורה, מבלה את הלילה בסוויטה שעלתה 3,000 דולר (בזמן של משבר עמוק, הסוחט את משאביהם של המוסדות הפיננסיים הבינלאומיים), מזמין את הלימוזינה שתיקח אותו אל השדה בדרך אל המחלקה הראשונה באייר פראנס עם שמפניה ועם קוויאר, כדי לדון בהידוק החגורה סביב מותניה הצרות של יוון המתמוטטת.

אולי האיש הזה, שמשמעת פיסקאלית רמה עומדת בגרונו, ונהנתנות גרגרנית מייחדת את חייו, הגיע למסקנה כי אין לו עוד צורך להיזהר? אולי היה נדמה לו, כמו לחזאי מזג-האוויר ביל קונורס בסרט Groundhog Day, ש"אין מחר בבוקר"?

השאלה המכבידה באמת היא מה היה קורה אילו האיש הזה הגיע אל פסגה פוליטית, והיה נקלע אל רגעי "אין מחר בבוקר" בשאלות של שלום ומלחמה, של חיים ומוות. השאלה המכבידה עוד יותר היא כמה אנשים ממצב הדעת של "אין מחר בבוקר" כבר נמצאים על פסגות פוליטיות, או עושים את דרכם אליהן, מבלי שאיש זיהה את המרעום המטפורי, מבלי שאיש יהיה מסוגל לנטרל אותו.

בסופו של דבר, דומיניק שטראוס-קאהן עתיד כנראה להיזכר על עניין אחד בלבד: על התזכורת המועילה שהוא שלח לנו בעניין האיום הנשקף מצד כל אמביציה אישית, מצד כל שאיפה אל כוח פוליטי. אילו רק היה אפשר למנוע פוליטיקאים מלהיכנס לפוליטיקה.

מצד שני, אם הוא חף מכל עוון, אז דומיניק שטראוס-קאהן לשלטון.