כרוניקה של אסון ידוע מראש

צפייה בשחזור של חטיפת גלעד שליט גרמה לי להבין שזה יכול לקרות לכל לוחם

"פנים אמיתיות", שחזור חטיפת גלעד שליט, יום ה', 21:00, ערוץ 10

אני מודה שהתחלתי לצפות במשדר הזה ממקום לא נקי: אני לא מת על שחזורים מצולמים שנעשים לצרכים טלוויזיונים. בדרך-כלל הנטייה שלהם היא לדרמטיזציה מיותרת שאמורה לרגש את הצופים, כאילו לא די בנושא המדובר כשלעצמו.

אבל הדיעה הקדומה הזאת פינתה הפעם במהירות את מקומה להתפעלות: למרות הסוף הידוע מראש (חטיפתו של גלעד שליט ומותם של שניים מחבריו לטנק), התחקיר הזה מצליח לרתק ולהסעיר, ואפילו השחזור המצולם לא גולש ל"אובר-אקטינג" שעלול היה לפגוע באמינותו הוויזואלית, אלא להיפך: הטון היבשושי משהו שבו מקריין אמנון לוי את התחקיר, בשילוב הראיונות המקיפים עם כל מי שהיה שם בזמן אמת, דווקא הם שמגבירים את הדרמה.

זה סרט שכואב בבטן, בעיקר מפני שנדמה שכל המידע הדרוש כדי להיות מוכנים טוב יותר לאירוע שכזה, נמצא מבעוד מועד בידי ישראל.

אז נכון, כמעט תמיד שמשחזרים אסונות לאחור, מחטיפת חייל ועד לתאונת דרכים למשל, מוצאים אלף פרמטרים ששינוי קטנטן בכל אחד מהם היה עשוי להביא לתוצאה אחרת, ועדיין זה מסעיר.

לאורך כל השחזור, ניסיתי, כצופה, להיכנס לראשם של הלוחמים בטנק, פחות מאשר לדרך שבו הוריד השב"כ את ההתראה לכוחות בשטח, והמסקנה: זה יכול לקרות לכל לוחם ובכל מקום. הבלבול, ההפתעה, היכולת המזערית להגיב כאשר אתה מותקף מן המארב ולא יוזם הפעולה. כמעט לכל לוחם במיל' יש זיכרון שכזה, שבמהלך הצפייה ייארג אל תוך הסיפור שמצליח לרתק, הגם שסופו הרע ידוע מראש.

למה התחתנת עם אוסטרלי?

"אל תשאל", ו', 22:30, ערוץ 2

אודה על האמת: עד לשעה הזאת של הלילה, אני מעדיף לצרוך את ערוץ 10 על פני ערוץ 2: אולי זה כוחו של הרגל, אבל הצפייה ב"אולפן שישי" הפכה אצלי למצוות אנשים מלומדה, בעוד המהדורה שמגיש גיא זוהר מתגלה יותר ויותר כאלטרנטיבה אמיתית, גם מבחינת הסגנון, גם מבחינת התכנים. גם ווייפ-אאוט במשקל נוצה, נעימה לי יותר ממניפולציית ההדחה של "כוכב נולד" שכל תפקידה הוא לשמור על הצופים בדרך ל"אל תפיל את המיליון" - ואפילו רועי בר-נתן עם הסיכום השבועי שלו, מצליח להעלות חיוך על פניי.

אבל אז אני חוזר אל שי שטרן ו"אל תשאל" תוכנית מחתרתית כמעט שאני עדיין לא מצליח להבין איך התמקמה לה בשולי הפריים-טיים של ערב שבת בערוץ הכי מרכזי בישראל.

שטרן בעיני הוא הגרסה הלפלפית (במתכוון) של סשה ברון-כהן. אבל בעוד שהאחרון נזקק לתחפושת של בוראט כדי שיהיה לו תירוץ לשאול שאלות-תם ולערער את שלוותם של "מרואייניו", שטרן לא מתחפש: נעה תשבי למשל, התראיינה כבר עשרות פעמים על הצלחתה בחו"ל, על נשיותה השופעת שמהווה מודל אלטרנטיבי לדוגמניות האנורקטיות ועוד, אבל כששי שטרן מתעקש לחפור ולחקור למה נישאה דווקא לבחור אוסטרלי - היא יוצאת מאזור הנוחות הרגיל שלה (הגם שנותרת מרואיינת מקצועית למדי).

זה סוד הקסם של התוכנית הזאת בעיניי: המניפולציה גלויה ובכל זאת היא מצליחה להוציא מכל אחד מהאורחים גם צדדים שלא הכרנו קודם, ובעיקר מספקת לצופה רגע של נחת לפני שהעפעפיים נטרקים בכבדות בניסיון לעכל את ארוחת השבת.

שמפניה ומיץ זבל

ליגת העל בכדורגל, משחק ההישרדות, ש' 20:30, ערוץ 1

אין חובב ספורט שלא מכיר את התופעה: אחרי שהורגלנו במשחקי הכרעה על בסיס יומי כמעט, מחכים לנו שלהבות אחרונות של הנר לפני שהוא כבה ושולח אותנו להתעניין באליפות ווימבלדון, טור דה פראנס ועוד ענפים איזוטריים (אני יודע שיש בבית כמה קוראים זועמים, אבל עם כל הכבוד, לפעמים נדמה לי שענפי ספורט אחרים הומצאו רק כדי למלא את החלל שנוצר בפגרת עונת הכדורגל).

רגע לפני שיירד המסך על הכדורגל הישראלי (ענף הספורט היחיד שהפגרה שלו פחות מדכאת מהעונה הסדירה), נוכל להיחשף להתמודדות ספורטיבית מסוג אחר: כאן אין צלחות אליפות, שמפניות וחלומות על חוזים באירופה, אלא מאבק הישרדות בין הפועל פתח-תקווה להפועל אשקלון. מי? אתם שואלים בוודאי. בדיוק, זה כל העניין. המלחמה כאן היא מי יצליח להשאיר את אפו מעל למיץ של הזבל ומי ישקע במי המדמנה של הליגה השנייה.

רייטינג חד-ספרתי

בליגה שממוצע הצפייה בה מניב רייטינג חד-ספרתי אפילו במשחקי צמרת, המשחק הזה לא יזכה להתעניינות מרובה וחבל, כי הרי כדורגל איכותי אין כאן אפילו אצל הקבוצות "הגדולות", בעוד שמתח ועצבים דווקא יהיו כאן בשפע.