"הדירות לדוגמה וההדמיות הן כמעט אחיזת עיניים"

האדריכלית יפעת שמואלביץ': "סופו של דבר הוא שהמרחב בדירות בישראל משרת פחות טוב את הפונקציות שהוא אמור לשרת: נוחות, נינוחות, פרטיות, ביטחון וכיוצא בזה"

אין כזה מקצוע

"בארץ, המכנים את עצמם 'אדריכלי פנים' משתרעים על פני קשת, שבקצה אחד שלה אדריכלים ובוני ערים בוגרי טכניון, שהלימודים בו כמעט ולא יורדים לרמת עיצוב חללי בית מגורים, ובקצה השני - אנשים שבמשך חצי שנה עשו קורס של שעה בשבוע אצל גורם פרטי שהכריז שהוא בית ספר ללימודי עיצוב מטעם עצמו. גם המוסדות המכשירים הטובים - שנקר, המכון בחולון - מנפיקים תעודת 'מעצב' כללית, ולא אדריכל פנים. המשמעות היא שבארץ אין כזה מקצוע. המחיר הוא תדמיתי ועסקי עבור מי שעוסקים בו, אבל בשורה התחתונה זה פוגם באיכות הבנייה".

מבט פנימה

"באיטליה, יש מעט בנייה חדשה. אם בונים משהו חדש במילאנו - יתנו את העבודה לסטאריקטקט כלשהו בדרגת זאהה חדיד. נפח העבודה העיקרי של אדריכלים מן השורה באירופה מורכב מעיצוב פנים, שינוי פונקציות של חללים ושימור מבנים".

בתי כנסת במרתף

"לקחתי חללים ששימשו במקור למגורים ובתי מלאכה בקומות 'פרטר', והתבקשתי להפוך אותם לבתי כנסת. זה דרש גמישות אדירה בתכנון. איך מייצרים תחושת קדושה בלי גובה? איך לרכז את המבטים לכיוון ארון הקודש, בלי שיש מרכז ברור לחלל? הרבה תורמת תאורה, או שימוש בחומרים שיוצרים היררכיה בין סביבות שונות באותו חלל".

אנטי-אורבניזם

"גדלתי בפתח תקוה. כנערה, היא הייתה עיר שהיה בה מרכז אורבני פעיל, מה שמכונה 'מרקם עירוני' שעשוי מעירוב מגורים, עסקים ובילוי, מדרכות הומות וכדומה. הפיתוח בשנים הנוכחיות הרג את פתח תקוה. היא עיר שמגדלי מגורים סובבים אותה, והלב שלה נרקב. אף אחד לא רוצה להיכנס למרכז העיר. זה תהליך אנטי-אורבניסטי מובהק - הפוך מהתפתחות טבעית של עיר, שמתחילה במרכז שמתפשט החוצה. גם לתל אביב זה כמעט קרה, וטוב שתפסו בזמן את הטעות והתחילו להשיב את הרוח למרכז בפעילות החידוש והשימור של תל אביב הקטנה".

שכחו את שנות ה-50

"המהלך שעשו בת"א סביב 'העיר הלבנה', גורף ונסחף. יש כאן כל כך הרבה דוגמאות יותר חשובות של בניינים, שהם לא 'באוהאוס'. יש בתים מהתקופה האקלקטית, יש דוגמאות משנות ה-50, שלדעתי לא פחות חשובות, יש כאן בניינים מהתקופה הברוטליסטית, כמו בית יד לבנים ברחוב פנקס ובית אל-על בבן יהודה, שצריך לשמר אותם, ולא, הם לא מהבאוהאוס הקדוש, הם חלק ממרקם עירוני של עיר מתפתחת בהווה".

למה שוקעת ונציה

"השימור האדריכלי בתל אביב זה בדיחה למושג, בהשוואה לאירופה. כללי השימור באירופה לא מתירים לשנות שום פריט במבנה, לא בצורה ולא בצבע, כמובן שאין מה לדבר על תוספות. כללי השימור יורדים לרזולוציות של מי יהיה ספק הטיח, ומאיזה יצרן יקנו את הרצפות המסוימות, שרק בהן מותר לרצף. התוצאה היא אמנם שימור מרשים של ערים במראה שהיה להן מאות שנים לפני כן, אבל יש לזה גם היבט הרסני: זה כל כך יקר, שאנשים לא יכולים להרשות לעצמם לשפץ. בגלל זה גרמי מדרגות באירופה מתנדנדים תחת העולים ויורדים בהם, התקרה מתפוררת על הראש ובתי ונציה שוקעים".

ארון ירקות תל-אביבי

"בשנות החמישים של המאה ה-20, הבנייה נעשתה בחומרים באיכות ירודה. כשתוקעים היום מסמר בקיר תל אביבי מצוי, הוא מתפורר לחול. לעומת זאת, החללים בדירות הבתים האלה תוכננו היטב. עד היום אפשר להבחין במפתחים הנכונים, בהתחשבות בכיווני אור ואוויר ובתנועה בין החדרים, בשימוש יעיל (אך לא קמצני) בחלל ותכנון מקומות אחסון נבונים, כמו אותם ארונות בנויים ומאווררים לירקות. תכנון החללים היום, הוא הדבר האחרון שמעניין את היזמים - אין לתכנון החללים ערך, הערך נספר רק במספר החללים, כלומר, במספרם".

תסמונת החדרים

"היזמים של היום, כמו גם הלקוחות שלהם, לוקים בתסמונת חדרים - הם מכורים, ומוכרים, וקונים, לפי מספר חדרים. אפשר לחלק 95 מ"ר ל-4, 4.5 ואפילו ל-5 חדרים, אבל זה בכלל לא העניין של כמה, אלא של איך. ומכיוון של'עיצוב פנים' יש ערך נמוך - נבנות כאן דירות שהיררכיית החללים בהן אינה נכונה, שהפרופורציות לא עונות על הצרכים, שהמפתחים לא תואמים את האקלים. סופו של דבר הוא שהמרחב משרת פחות טוב את הפונקציות שהוא אמור לשרת: נוחות, נינוחות, פרטיות, ביטחון וכיוצא בזה".

מוצר צריכה

"אנשי מכירות של פרויקטי דיור, מציגים את המוצר כך שהלקוח מרגיש שהדירה 'תפורה בשבילו'. הדירות לדוגמא, ההדמיות, המפרטים הטכניים, הם שפה וכלים שאדם רגיל לא יכול לשפוט באמצעותם, זו כמעט אחיזת עיניים".

פירנצה קטנה עלי

"כשהחלטתי ללמוד אדריכלות, היה לי ברור שזה יהיה באיטליה. כי היא מבחינתי ערש התרבות ומקור התפתחות הידע בתחום. לא ניסיתי את הטכניון, לא נרשמתי לבצלאל. נחתתי בפירנצה, מבלי שידעתי מלה באיטלקית. כשהשלמתי את הדיפלומה, הרגשתי שפירנצה קטנה עלי. רציתי לחיות במטרופולין, עברתי למילאנו והתחלתי בה את לימודי התואר השני באדריכלות. אני על קו, ולמרות שאני כאן, כל עוד יתנו לי שם עבודה, אתכנן גם שם".

יפעת שמואלביץ'

גיל: 44

מגורים: דירת 85 מ"ר משופצת בצפון הישן של ת"א.

השכלה: דיפלומה בעיצוב פנים מהאקדמיה קאפיילו בפירנצה, תאר שני באדריכלות מהפוליטכניקום במילאנו.

קריירה אקדמית: עוזרת מחקר של הפרופסורים לאדריכלות אטורו דלאקווה בלאוויטיס וג'וסף די פסקוואלה בפוליטכניקום במילאנו.

פרויקטים ניצבים: אדריכלית הבית של חברת Digital Bros, המפיץ הגדול ביותר של משחקים דיגיטליים באירופה (עיצוב משרדים וחללים לוגיסטיים); עיצוב משרדים של חברת Uop (Honeywell div), מקווה ובתי כנסת לקהילה האורתודוכסית במילאנו, איטליה. בתים פרטיים בנאפולי, איטליה, בלונג איילנד, ארה"ב.

פרויקטים בעבודה: דירות ובתים פרטיים, בישראל ובחו"ל, משרדי חברה בענף המזון.

עוד משהו: מדריכה קבוצות אדריכלים בסיורי אדריכלות באיטליה.