בסוף גם ישראל כץ למד

המציאות ברכבת ישראל מעוררת אימה. איפה היה שר התחבורה עד היום?

בסיום מסיבת העיתונאים היום (א') ביקש שר התחבורה ישראל כץ לספר בדיחה. כץ, שאינו נמנה על בדחני מפלגתו, הדגיש שהוא רק מצטט בדיחה שנהג לספר יו"ר הכנסת ראובן ריבלין: "מעשה בתלמיד שהיה היחיד מבני כיתתו שנהג להגיע בזמן לשיעורים, אלא שבמקום לקבל מחמאות, ספג התלמיד רק צעקות. 'למה החברים שלך מאחרים?', זעמו עליו המורים".

כץ ביקש להגן על עצמו באמצעות הסיפור מפני הביקורת הצפויה להתעורר כלפיו, ביקורת ציבורית לגיטימית וראויה. המציאות ברכבת ישראל, כפי שהוצגה היום על-ידי מנכ"ל משרד התחבורה, מעוררת אימה. חברת הרכבות הלאומית של ישראל מתנהלת ללא סטנדרטים מינימליים של בטיחות, ממש רכבת הרים בלונה פארק.

אחרי שנתיים בתפקיד יכולה התקשורת, ואפילו צריכה, לשאול את שר התחבורה: היכן היית עד היום? טענת ההגנה של כץ אינה משכנעת. עם כל הכבוד למהלך החשוב שיזם, השר הוא ממש לא התלמיד הדייקן שנהג להגיע לכל השיעורים בזמן.

למי שכבר שכח, כדאי אולי להזכיר שבכל השנה הראשונה לקדנציה שלו, שיחק כץ "ברוגז" עם מנכ"ל הרכבת, יצחק (חקי) הראל, ולא ביקר בחברה אפילו פעם אחת. מה הייתה הסיבה לכעס? האם התמרמרות של השר על כך שהראל אינו פועל בנחישות מספקת כדי לשפר את רמת הבטיחות הרכבת? האם דרש מהראל לפעול בנחרצות לתיקון המחדלים האיומים ולא נענה?

לא ממש. הראל דווקא ניסה להזיז דברים ברכבת, תוך מאבק קשה עם ועד העובדים. אבל מה שהפריע לכץ הייתה ההתעלמות של הראל מה"בקשות" שהועברו אליו על-ידי לשכת השר.

נכון שמאז שינה כץ את יחסו לרכבת. זה התחיל בכישלונו הצורב במינוי מנכ"ל לחברה בהליך מפוקפק, ונמשך בסדרת התקלות והתאונות המבישה בחודשים האחרונים, שחידדה אצל השר את ההבנה שגם הוא עלול ליפול קורבן להזנחה הפושעת ברכבת.

במקביל, הביט כץ בקנאה בעמיתיו, שר התקשורת למשל, הגורף אהדה ציבורית בזכות מהלכים למען הציבור. רק השילוב הזה, המקרי למדי, הצליח להביא את שר התחבורה להבנה שכך הרכבת אינה יכולה להמשיך בנסיעה. אם כן, הרכבת של כץ יצאה סוף-סוף מהתחנה, אבל היא עשתה זאת באיחור ניכר.