הצרכן לא ירוויח מהורדת המע"מ

כאשר יש כמה שיעורי מע"מ, הצרכן לא תמיד יודע מה השיעור שהוא אמור לשלם

מס ערך מוסף הוא מס פשוט להבנה. הוא מופעל בשיעור ידוע מראש, ובתיאוריה קל לחשב מהו שיעור העלייה או הירידה במחיר של מוצר או שירות אם שיעור זה משתנה. אין זה מפתיע, אם כן, ששינויים במע"מ מוצעים מימין ומשמאל בכל פעם שעולה בעיה חברתית או רצון להטיב עם צרכנים מסוימים.

ההצעה התורנית באה על רקע עליות מחירי המזון ותחושה שיש חוסר נחת מצטבר והולך בחברה הישראלית. בתנאים כאלה, מה יותר הגיוני לכאורה מהורדת המע"מ על מוצרי יסוד, בתקווה שהורדות אלה יתגלגלו לבסוף לכיס הצרכן?

זה הגיוני, עד שחושבים על משמעות הצעד הזה. לא רק שההגדרה עצמה של מהו מוצר יסוד תהיה רוויה במתחים וריבים בין מגזרים שונים, יש תחושה שלבסוף הצרכן לא יחוש כלל בירידת המחירים ויאבד היתרון הגדול של המע"מ: הפשטות שבגבייתו. כאשר יש כמה שיעורי מע"מ, הצרכן לא תמיד יודע מה השיעור שהוא אמור לשלם, ובסך-הכול נותרים עם השיעור הגבוה.

אין זה אומר שלא ניתן להשתמש בשינויים במיסוי כדי לגונן על בעלי הכנסות נמוכות מפני עליות מחירי המזון. בתנאים אחרים, במדינה שבה הממשלה אינה קובעת את מדיניות המיסוי שלה על-פי עקרונות אנשי מסיבת התה בארה"ב, ניתן היה להבין שיש צורך בשינוי יסודי הרבה יותר במערכת המס. בפשטות, נטל המסים העקיפים בישראל גבוה מדי ונטל המס הישיר נמוך מדי.

הורדה כללית ומשמעותית בשיעורי המע"מ אכן יכולה להביא להורדת מחירים, אך במקביל יש להעלות את שיעור המס השולי על הכנסות גבוהות כדי למנוע את התרחבות הגירעון התקציבי. שיעורי המס שיוטלו הם פונקציה של מה שרוצים להשיג ושל מה שניתן להעביר בכנסת.

הכלל הוא פשוט: אם מנסים להשיג שינויים באמצעות מערכת המס, כדאי מאוד לחשוב מראש על הצפוי להתרחש ועל העלול להשתבש.

מותר לחשוב על פיקוח

צדקו אנשי תנובה, בימי מחאות הקוטג', כשאמרו שהפתרון לסוגיה טמון במעין "עסקת חבילה". אלא שהמרכיבים של אותה חבילה הם שונים מאוד מאלה שנדונו בין הממשלה לאנשי תנובה. חבילה כזאת צריכה לכלול גם שינוי במערכת המס, על-פי הקווים שתוארו, וגם צעדים להגברת התחרותיות בענפים שונים, לאו דווקא מזון.

במקרה זה, ה"פיצוי" על מחירי המזון הגבוהים יותר יכולים להיות מחירים נמוכים של מוצרים ושירותים אחרים, לדוגמה תקשורת.

ראוי להתייחס לצמד המילים "פיקוח מחירים" בקצת פחות אידיאולוגיה וקצת יותר שכל ישר. תנובה וחברות מזון אחרות לא העלו את מחירי מוצריהן רק בגלל עליית מחירי התשומות. הן עשו זאת כי הן יכלו לנצל את כוח השוק שלהן. במקומות שיש אנשי שיווק כאלה, מותר וגם מוטב שיהיו רגולטורים שחושבים גם על טובת הציבור.