להגביל העדפת קבוצות עמיתים מסוימות

בשבוע שעבר נסגר ההסכם לניהול הפנסיה של אנשי הקבע במחיר המצחיק של 0.0018% מהצבירה - המחיר הממוצע שמשלמים מר וגברת ישראלי גבוה ביותר מפי 600!

בשנים האחרונות ראינו לנגד עינינו תהליך מתמשך של התייקרות אדירה ומוגזמת בדמי הניהול שגובות קופות הגמל מהלקוח הפרטי "הרגיל" שלהן, כשמנגד ראינו איך אותם גופים נותנים הנחות מפליגות רק לחלק מיוחס מהעמיתים שלהם. כך הלך וצמח לו הפער בין אלה שיכולים לכופף ידיים מוסדיות לבין אלה שלא.

בקופות הגמל יש שני סוגים מרכזיים של העדפות עמיתים: האחד הוא העדפה של עמיתים בגופים גדולים ומאוגדים שבאים כמקשה אחת ונהנים מכוח מיקוח ואטרקטיביות שנובעת מהיקף הנכסים המצרפי שלהם, לעומת עמיתים פרטיים או מקבוצות קטנות; השני הינו הבדלה בין בעלי הצבירה הכספית הגבוהה, שלהם יש יכולת מיקוח כשתשלום של אחוז מהצבירה שלהם מצטבר לסכום שקלי גבוה, ועמיתים עם צבירה נמוכה שלהם כמעט ואין יכולת מיקוח ושהתשלום של אחוז מהצבירה שלהם הוא עדיין סכום נמוך.

הבעיה האמיתית נמצאת לדעתנו בעיקר במסגרת הסוג הראשון של אפליית עמיתים. לא בעצם קיומה, אלא בעצם הרחבתה ועיוותה במידה משמעותית, כתוצאה מהמרוץ השיווקי של חברות ניהול קופות הגמל וקרנות ההשתלמות על ליבם של הגופים המודעים, המאוגדים והחזקים - תוך התייחסות לכל היתר כאל קהל שבוי ואדיש שישלם כמעט כל חשבון שיגישו לו.

יש ממה לסבסד

הבדלה בין לקוחות בכפוף להשתייכותם לקבוצה גדולה וחזקה או למידת הרווחיות הטמונה בהם, אינה חדשה. על פניו זה מוצדק כשגופים מרוכזים ומאוחדים זוכים להטבות, וגם יש בזה היגיון - כתוצאה מנוחות בגביית הכספים, ייעוץ ועלויות תפעול ועוד. מה גם שהעדפה שכזו קיימת בענפים אחרים.

ואולם, כאן נשאלת השאלה - האם קופת הגמל וקרן ההשתלמות היא מוצר רגיל, בדומה לכיסא משרדי שיש לו מחיר קמעונאי או סיטונאי? נראה שהגיע הזמן לשים גבולות על העדפת קבוצות מסוימות או עמיתים מסוימים, רק בגלל הזהות של מי שמשלם להם את המשכורת.

על מנת שחברה תוכל לתת תעריף אפסי והפסדי בדומה למכרז צה"ל, עליה ליהנות מיתרונות לגודל, כשיתר העמיתים מניבים את הרווח והאוכלוסייה החדשה תצטרף אליהם ללא תשלום דומה.

כלל ידוע אומר שאיפה שיש סבסוד יש את מי שנהנה ואת מי שמממן אותו. פערים במחיר בין מי שרווחי יותר ומי שלא הם הגיוניים וטבעיים - אחרי הכל, יש גבול לתשלום השקלי הראוי לתשלום, כאשר מדובר בעמית עם צבירה גבוהה, ולכן הבדלים בשיעור האחוזים צפויים ונדרשים. אבל, הפער בין העמיתים החזקים והמאוגדים לחלשים פשוט גדול מדי, כשהעמיתים ה"רגילים" מממנים לעתים שלא לצורך ועדי עובדים וחברי ארגונים חזקים מבלי שהם בעצמם נהנים מהנחות שהשפעותיהן יימשכו עוד שנים רבות גם לאחר הפרישה לגמלאות.

כל זאת נכון עוד יותר בעולם שבו יש חובה לחסוך לפנסיה - בין אם מדובר בשכיר עני שמגרד את שכר המינימום ובין אם מדובר בזוג הורים צעירים שלצד המשכנתא וגידול שני תינוקות, נדרשים לחסוך לפנסיה מהכנסה פנויה שבכלל אין להם, ואיתרע מזלם שלא לעבוד בבנק גדול.

צרו איתנו קשר *5988