משמורת משותפת על הכלב מוקי

פרופסור לזאולוגיה ייעץ כמומחה במחלוקת בין בני-זוג שנפרדו לגבי בעלות על חיית המחמד

כשאבי וג'יני, זוג סטודנטים למנהל, החליטו להיפרד, לצערם או לשמחתם לא היה להם הרבה רכוש להתחלק בו ולריב עליו, אך היו שני נושאים עליהם לא יכלו להסכים בשום פנים ואופן: מי מהם יקבל לחזקתו את הכלב מוקי, שאותו אימצו בימים המאושרים של מערכת הזוגיות, והאם ייאלצו מעתה להישאר בקשר כדי לאפשר ל"הורה" השני להתראות עם פינוקי.

הציבור נחלק לשניים בתגובתו לעצם הרעיון של הגשת תביעת משמורת והסדרי ראייה על חיית מחמד: אלה שמזדעזעים מהרעיון שכסף וזמן שיפוטי מוקדשים לנושא כל-כך חסר חשיבות - ואלה שלא מבינים איך נושא כה חשוב עוד לא מוסדר בחקיקה ראשית.

בארה"ב הוגשו בשנים האחרונות לא מעט תביעות משמורת על חיות מחמד, בעיקר על-ידי מי שמוגדרים כזוגות "DINK" - שתי משכורות ללא ילדים (Dual Income No kids).

ואולם, הצעת חוק להסמכת בתי המשפט האמריקניים לתת פסקי דין בנושא משמורת והסדרי ראייה על בעלי חיים, שהוגשה לפני כחודשיים לסנאט במרילנד, נדחתה בהצבעת רוב, כשהנימוק העיקרי היה שאין מקום להגביר את העומס על בתי המשפט בתביעות מסוג זה.

בחוקי מדינת ישראל, כמו ברוב מדינות המערב, בעלי חיים נחשבים כמטלטלין, כלומר רכוש, כך למשל בחוק ההוצאה לפועל מוגדרת חיית מחמד כמטלטלין שאסור לעקל בתנאים מסוימים. בשנת 2004 חל מהפך בגישה זאת, כשניתן פסק הדין הראשון שדן בנושא משמורת על חיות מחמד כאילו מדובר בילדים ולא בחפצים.

בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב מינה כמומחה מטעם בית המשפט פרופסור מהמחלקה הזאולוגית באוניברסיטת תל-אביב, שדימה הליך של מתן חוות-דעת למסוגלות הורית כמקובל במשמורת ילדים. חוות-הדעת שהוגשה ניתנה על בסיס "טובת החיות" בדומה לתפיסה של "טובת הילד", והיא שמה במרכז את החיות, במקום את הצדדים הניצים וזכויותיהם, כנהוג בחלוקת רכוש.

בסופו של ההליך המשמורת על הכלב והחתולה ניתנה לאישה, והגבר התובע לא זכה אפילו להסדרי ראייה, מאחר שבית המשפט לא השתכנע כי הוא אכן מעוניין בקשר החיובי עם חיות המחמד, כמו שהוא מעוניין בהמשך הסכסוך עם האישה עצמה.

בפסק דין חדש שניתן בנושא זה בשבוע שעבר, הסתייג בית המשפט לענייני משפחה בקריות מהגישה הרואה בחיות המחמד תחליף ילדים, והחזיר את הדיון לרמה של מחלוקת רכושית.

גם במקרה זה דובר בבני-זוג שלא נישאו אך חיו יחדיו במשך 3 שנים במהלכן אימצו כלב, ולאחר פרידתם הכלב נשאר בבית האישה במשך שנתיים, עד להגשת התביעה על-ידי הגבר.

גם הפעם בית המשפט דחה את התביעה, וזאת לאחר שפסק כי הגבר לא עמד בנטל להוכיח כי לאישה הייתה כוונה לשתף אותו בבעלותה על הכלב, וכי הוא מצידו קיבל על עצמו את הבעלות המשותפת, כפי שנדרש מידועים בציבור לגבי פרטי רכוש אחרים.

משני פסקי הדין שניתנו עד כה בנושא משמורת חיות המחמד ניתן ללמוד מספר שיעורים לאוהבי בעלי החיים. ראשית, אם לגבי רכוש מומלץ להגיע להסכם דווקא בתקופת האושר של תחילת הזוגיות - קל וחומר שכדאי לעשות כן לגבי משמורת חיית המחמד במקרה של פירוד, ולדאוג להסדרת משמורת משותפת או משמורת בלעדית תוך הסכמה על הסדרי ראייה לצד השני.

כמו כן, כדאי לדעת שלרישום הבעלות על חיית המחמד ברישיון להחזקתו יש משמעות משפטית, וכדאי ששני בני-הזוג יירשמו כבעלים משותפים.

ולבסוף, חשוב להיות עירני לעובדה שבמקרה של פירוד קיימת חשיבות רבה לשיהוי והנצחת המצב הקיים. התמהמהות בהגשת תביעה, כאשר חיית המחמד כבר נלקחה על-ידי הצד השני וחיה אצלו, עלולה להתפרש כוויתור והשלמה עם המצב הקיים.

  • עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית בדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".
  • במשך כל השבוע אפשר להפנות את שאלות לעו"ד דמבינסקי בפורום שבתחתית דף זה, והיא תשיב עליהן.