בשביל מי באמת פועל פפנדריאו?

לאחר השבעתו, הפך פפנדריאו את עורו ועכשיו נראה שהוא משרת את העם הלא נכון

האם יורגוס פפנדריאו, ראש הממשלה הסוציאליסטי של יוון מ-6 באוקטובר 2009, הוא מנהיג בשיעור קומה ענק, כפי שהיה מנחם בגין שכונן הסכם שלום היסטורי עם מצרים בניגוד לנטייה הטבעית של המחנה הפוליטי שלו?

ההשוואה המדויקת יותר היא לבנימין נתניהו, אילו היה מכונן שלום קבע הכולל פינוי השטחים מול התנגדות שמתבטאת במהומות רחוב, איומים בהצתת כל העולם, מרי אזרחי טוטאלי ורוב פוליטי דחוק בפרלמנט.

לכאורה, ההישג של פפנדריאו בהצבעה הראשונה מתוך שתיים על תוכנית הצנע והרפורמות הכלכליות ביוון, שהתקיימה השבוע (ד'), הוא הישג היסטורי. הצאצא הזה לשושלת פוליטית שכללה את סבו (באותו שם) ואת אביו אנדריאס פפנדריאו, שניהלו את יוון כמנהיגי PASOC (התנועה הסוציאליסטית הפאן-הלנית, מפא"י היוונית בימיה הטובים) כאילו אלוהים לשלטון בחר אותם, הצליח להעביר בפרלמנט תוכנית לצמצום המגזר הציבורי הענק שעליו התבססה מפלגתו במשך עשרות שנים.

פפנדריאו העביר ברוב של 155-145 צירים תוכנית לצמצום המגזר הציבורי ב-250 אלף עובדים בארבע השנים הבאות, לצד הפחתה מיידית של 15% בשכר הנוכחי של עובדי המדינה, והפרטת פרות קדושות כמו חברות החשמל, הטלפונים ונמלי הים.

על פניו, נראה המדינאי הזה, בן ה-59, אישיות ענקית שמכניסה סוף סוף את יוון לעידן כלכלת השוק החופשי או ההגמוניה של המגזר הפרטי. אבל פפנדריאו, שמותקף כעת מכל הכיוונים, רחוק בינתיים מהגדולה הזאת. ל-77% מהיוונים, לפי סקר מ-18 במאי, אין אמון בהנהגתו הכלכלית, אף שבבחירות ב-2009 הוא ניצח ברוב ברור של 44% מהקולות.

מדובר, כמובן, בעיתוי מיוחד: משבר כלכלי שהתחיל במשבר חובות ריבוניים ומעמיק והולך עד לחשש משפל כלכלי נוסח שנות ה-30 של המאה שעברה, עם השלכות מפחידות על אירופה והכלכלה העולמית כולה. יוון, שהחוב הריבוני (ממשלתי) שלה דומה להתחייבויות שהיו לבנק ליהמן ברדרס בקריסתו בספטמבר 2008, נחשבת "ליהמן האירופית" בפוטנציה.

הטייקונים יושבים במקלט

כל דבר ביוון, יאמר לך כל יווני, הוא פסאדה מפוארת ותוכן רקוב. זהו גם היחס לתוכנית הצנע של פפנדריאו. ההכרזות הן בחלקן הגדול על הנייר. נראה אותו מוכר את החברות הממשלתיות בסכום סביר. למי? הבורסה גוססת. טייקונים מקומיים בקושי יוצאים בימים אלה מהבית ויושבים במקלט. הגרמנים, שגילו עד כה להיטות לרכוש נכסים יווניים, יודעים שהנכסים שיקנו יהיו מיטה חולה לשנים רבות.

ומי פוצץ את הבועה הכלכלית שהתבססה מאז הצטרפות יוון למרחב האירו ב-1999 (על סמך סטטיסטיקה לאומית שקרית), על ריבית האירו הנמוכה יחסית ויכולת גיוסי ההון הגבוהה שהייתה לממשלה? פפנדריאו, כמובן. כן, היה גם המשבר הפיננסי-כלכלי העולמי, אבל פפנדריאו היה מי שניהל את הקמפיין שלו ב-2009 על בסיס הסיסמה "יש לנו כסף לכל דבר" והבטחה להלאים מחדש את מונופול הטלפון OTE, שהופרט בחלקו על ידי ממשלות הימין.

כמה ימים אחרי השבעתו לראש ממשלה, הפך לפתע פפנדריאו את עורו. היוונים עדיין לא הספיקו להתרגל למיתון שהחל ב-2008, אחרי צמיחה שנתית ממוצעת של 4.2% בשנה בשנים 2000-2007 (הודות לזרם השקעות זרות וירידת הריבית, שאפשרה לממשלה לנהל את הגירעונות התקציביים המבניים שלה), והנה ראש ממשלתם טוב הלב מדווח להם לפתע שהגירעון האמיתי (של ממשלת קודמו קרמנליס) אינו 6% מהתמ"ג אלא 12% ממנו (ואחר-כך 15%).

והמנהיג החדש, שנולד ולמד בכלל בארה"ב (אויבת ותיקה של הפרנואידים המקומיים), נוסע מבירה לבירה באירופה ומשמיץ את השחיתות המובנית של רשויות המס בארצו, מסורת יוונית מכובדת ("אנחנו היינו עשירים והממשלה הייתה ענייה. עכשיו כולנו עניים חוץ מעובדי המדינה והמיליונרים מעלימי המס", יאמר לך כל יווני בן 16 ומעלה).

את הביקורת העניינית ביותר שמעתי היום מפיו של נשיא ארגון לשכות המסחר היווני. תוכנית הצנע נחוצה, הוא אמר לפני ההצבעה בפרלמנט, אבל התמהיל שלה טיפשי. מהיכן תבוא ההבראה ויכולת החזר החובות? מהעלאת מחירי הסיגריות (33%) וייקור המסים על היאכטות ומוצרי לוקסוס? מפיטוריהם של עשרות ומאות אלפים? פפנדריאו התכופף בפני דרישות הגרמנים והצרפתים לצנע, כדי שהם יעבירו את כספי החילוץ שמיועדים למעשה לבנקים שלהם. מי ידאג לתקציבי השקעה בכלכלה היוונית עצמה? עם כל הכבוד לשוקי ההון הבינלאומיים, אנחנו צריכים להיחלץ מהמיתון, ולא הם. אם פפנדריאו היה דואג גם לכך, הוא היה מועמד חזק לתואר צ'רצ'יל יווני.