מתי מותר למנהל לשקר ומהם השקרים הנפוצים ביותר?

שלא לציטוט מנהלים בכירים מודים שרק מנהל לא-חכם יימנע משימוש בשקר ככלי לניהול עובדים ■ "איך כל זה מתיישב עם מינוח "מנהיגות אותנטית" שמככב כיום בספרות הניהול?

לפניכם סיטואציה שכיחה מחיי מנכ"לים: הארגון עומד לקצץ בכוח האדם, העובדים המפוחדים ששמועות על קיצוצים הגיעו לאוזניהם עסוקים במסדרונות הארגון בניתוח השמועות, ומשלחות של עובדים עולות לרגל לחדרו של המנכ"ל כדי לברר האם ומתי תונף חרב הפיטורים.

והנה הדילמה הניהולית: האם לשקר לעובדים כדי לשכך את חרדותיהם וכדי למנוע את נטישת המוחות שאתה רוצה לשמר בארגון? או לשמור על יושרה ללא דופי ולומר לעובדים את האמת במערומיה? האם להפגין פרגמטיזם ניהולי? או לקדש את האמת כערך עליון?

מרבית המנהלים בוחרים בחלופה הראשונה. "כולנו מגמישים את האמת, כולנו מספרים חצאי אמיתות, כולנו מטשטשים חלקים שלא נוחים לנו באמת", מסביר פרופ' אדיר כהן ומחבר הספר "עולם השקר", "מכיוון ששקר הוא כלי התקדמות, הוא כלי הישרדות והוא כלי בריחה - על אחת כמה וכמה כשמדובר בזירה הסבוכה מאוד של ניהול עובדים".

אם מצליחים לשכנע מנהלים להרפות קמעה מהאמירות המכובסות על טהרת התקינות הפוליטית, הם אכן מודים - שלא לציטוט - כי רק מנהל אידיוט לא ישתמש לעתים בשקר ככלי ניהולי עסקי בניהול עובדים.

"עולם האמת הוא עולם המוות", הם מסבירים, "ובעולם החיים? בעולם החיים שקר הוא טקטיקת הישרדות לגיטימית, בעולם החיים האמת אף פעם לא אבסולוטית, ובכלל - מהם נימוסים אם לא סוג של שקר ממוסד?".

איך כל זה מתיישב עם המינוח "מנהיגות אותנטית", שמככב כיום בספרות הניהול העולמית? מהם השקרים הנפוצים ביותר של מנהלים לעובדיהם? מתי מותר למנהלים לשקר לעובדים? והאם מנהל שמטיח בפניה עובדיו את האמת במערומיה - הוא בהכרח מנהיג חדור ביטחון פנימי שראוי לחיקוי?

יגאל שמיר, מנהל-שותף במשרד הפרסום גליקמן נטלר סמסונוב; יעקב ברמץ, פסיכולוג המלווה מנהלים בכירים; פרופ' אדיר כהן מאוניברסיטת חיפה; וערן וינדר, דירקטור ויועץ ניהול בחברת נירם גיתן - משיבים.

מתי מותר למנהל לשקר?

"כשהשקר משרת אג'נדה המשותפת לארגון כולו"

פרופ' כהן: "קו הגבול ברור מאוד ועובר דרך הכוונה המקורית שמסתתרת מאחורי דברי המנכ"ל. שאלת המפתח היא האם הוא מתייחס לאנשיו כאל סיפורים חיים או שהוא מתייחס אליהם באופן אינסטרומנטלי נצלני. מנהל שאומר לכפיפו 'תקבל קידום אם תעבוד ימים כלילות בלי תוספת שכר', זהו שקר מניפולטיבי שבא לנצל.

"לעומת זאת, אם השקר נועד לשרת אג'נדה משותפת של הארגון כולו - השקר של המנכ"ל לגיטימי. למשל, אם החברה עמדה לפני רכישה שבמסגרתה עמדו לפטר או להחליף עובדים קיימים, ונושא המיזוג והרכישה כבר ירד מהפרק. יש בהחלט מקום שהמנכ"ל יכחיש שמועות על פיטורים שתוכננו, כדי לשכך סערה על כוונה בדיעבד שהיום כבר לא רלוונטית. האם הוא מרוויח מכך? בוודאי, אבל הוא לא עושה זאת ממטרה מניפולטיבית צרה, אלא ממטרה משותפת לשמור על היציבות הארגונית לטובת כולם".

"כשהמנהל רוצה להגן על רגשות העובדים"

שמיר: "אני מאלה שסבורים כי אינטליגנציה רגשית הרבה יותר חשובה מאינטליגנציה, וכי אפשר להיות מנהל עם אינטגריטי ועדיין 'לשקר'. הווה אומר, לא להבליט את כל האמת, לא לומר את כולה בבת-אחת או להצניע צדדים מסוימים שלה, במיוחד כשאתה רוצה להגן על רגשות העובד.

"למשל, מגיע אליך עובד שהוא בטוח שהוא 'שווה', שהוא בעל ערך, שהוא 'מייק דיפרנס' ומטביע חותם בארגון. בעיניים שלו אתה רואה שהוא משוכנע שהוא עשה המון, שהוא הביא את התקציב לפרויקט ובלעדיו שום דבר לא היה מתרומם. מנהל שהיה נצמד לאמת עובדתית היה אומר לו בפשטות: 'לא חמוד, אתה אחד מתוך 700. גם בלעדיך הפרויקט היה קם ועומד'. אבל מה קורה אם הייתי אומר לו בתגובה: 'תרומתך לא תסולא בפז', האם זה עושה אותי שקרן? ממש לא. זה עושה אותי יותר בן-אדם. גרמתי לו להרגיש שהוא הרבה יותר מבורג במערכת".

"כשאמירת האמת עשויה להשבית את הארגון"

ברמץ: "אם יש פיטורים וקיצוצים והעובדים באים ושואלים אותך מה קורה ומה יקרה - נכון שמנהל יכחיש את השמועות, במיוחד כשאתה יודע שבחירה באלטרנטיבה של אמירת האמת תשבית את הארגון מפחד ותסחרר אותו בשיחות מסדרון.

"האם זו מניפולציה? בוודאי, אבל לא בהכרח שלילית. הרי תפקידך כמנהל הוא לשבת שם למעלה ולמשוך בחוטים באופן שמקדם את האינטרסים של הארגון".

פרופ' אדיר כהן, אונ' חיפה / צלם חגי אהרון
 פרופ' אדיר כהן, אונ' חיפה / צלם חגי אהרון

פרופ' אדיר כהן מאוניברסיטת חיפה

האם שקר מעיד על מנהל חסר ביטחון?

"מנהל שמשקר לעתים קרובות נוטה לאישיות חרדתית"

כהן: "תלוי מאוד במינונים שנעשים בכלי הזה. מנהל שמשתמש בכלי הזה של שקרים או של חצאי-אמיתות לעתים קרובות, נוטה לאישיות חרדתית. לעומתו, מנהל שבטוח בעצמו פחות יזדקק לטקטיקות של שקר ומניפולציות מול עובדיו כדי לממש את יעדיו העסקיים".

"היכולת של מנהל לשקר היא דווקא תכונה מנהיגותית"

ברמץ: "שקר הוא טקטיקה הרבה יותר נכונה ממה שאנו חושבים, בוודאי בעולם העסקי. למעשה, רמת ההצלחה בקריירה ובעסקים משקפת את הפונקציה של האדם להתנתק מבחינה רגשית ולשקר כשצריך.

"כל עוד לא מדובר בשקרן פתולוגי, מנהל שנוהג לשקר לעובדים לצורכי ניהול הפירמה מפגין דווקא ביטחון ביכולותיו 'לשחות בבריכה מלאת כרישים'. זה אומר עליו שהוא שמסוגל להכתיב מציאות, לנווט עובדים לפי צורכי המערכת ולהתנתק מאגדות ילדות מוסרניות".

- מה אתה אומר למנהלים שדוגלים בסגנון ה"טהרני": לומר לעובדים את האמת כפי שהיא?

ברמץ: "מנהלים כאלה, כמו כולנו, גדלו על האגדות שהצודק הוא גם היפה, הטוב, החזק ודובר האמת. בפועל, מנהל דוגמטי שעושה 'ספליטינג' למציאות וחוצה אותה לשחור- לבן, לאמת-שקר, לטוב-רע הוא בעצם השקרן הכי גדול: הוא מרמה את עצמו.

"יותר מכך, היכולת של מנהל לשקר כשצריך היא דווקא תכונה מנהיגותית. אנחנו הרי מצפים ממנהיג שלא ירגיש שקוף, שלא ירגיש חובה לומר את האמת באופן כפייתי, שתהיה לו יכולת לנטרל את האמוציות שלו באופן קר ולעשות את מה שצריך, ובמציאות מורכבת כמו עסקים ממש לא נכון להגיד תמיד את האמת.

"כשאשתך שואלת אותך 'מי הייתה הכי יפה במסיבה', תצא אידיוט אם תגלה לה את המחשבה האמיתית שלך. סיטואציות כאלו של 'שקר פרגמטי' כל הזמן פוגשות מנהלים מול הכפיפים שלהם".

יעקב ברמץ / צלם בן יוסטר
 יעקב ברמץ / צלם בן יוסטר

יעקב ברמץ, פסיכולוג המלווה מנהלים בכירים

האם עובד מסוגל להתמודד עם האמת?

"בני אדם לא בנויים נפשית לחטוף את האמת בפרצוף, לא כל הזמן ולא בבת אחת"

שמיר: "בסרט 'בחורים טובים' ג'ק ניקולסון משחק מפקד מארינס וטום קרוז משחק חוקר מצ"ח קשוח שבודק מחדל על חייל שנהרג. באחת האפיזודות קרוז דופק על השולחן וצורח: 'אני רוצה את האמת,' וניקולסון משיב לו בצעקה: 'אתה לא מסוגל להתמודד עם האמת'.

"הסצנה הזאת נכונה גם ביחסי העבודה של מנהל וכפיפים. לא תמיד עובדים יכולים להכיל את האמת כפי שהיא: הם לא יכולים לשמוע שקולגות שלהם מתעבים אותם, שזמנם עבר, שהם לא מספיק מוכשרים כפי שהם מאמינים, או שהשכר שלהם משקף את מה שהם באמת שווים.

"בסרט 'שיחות מלוכלכות' אחד האינטלקטואלים מסביר, כי השקר הוא הדבר שמחבר את המלט של הלבנים בחברה האנושית ובלעדיו לא היינו סובלים אחד את השני. אבולוציונית בני אדם לא בנויים נפשית לחטוף את האמת בפרצוף, לא כל הזמן ולא בבת אחת. אנחנו בנויים, למשל, להכחיש שנמות, להכחיש שאנחנו לא הכי יפים, לא הכי מוצלחים ולא הכי שווים".

- וזה מצדיק מנהל שמשקר לעובדיו?

"בעיניי יותר חשוב שמנהל יהיה בן-אדם מאשר דובר אמת פנטי בכל תנאי ובכל זמן, בוודאי בקונסטלציה של יחסי מרות. אם קולגה אומר לך שאתה לא מוכשר, ניחא. אבל כשהבוס מטיח אמת כזו בכפיפו, הוא מחטיף לו מכה אמוציונלית קשה. עוד משהו, בשם הדוגריות נעשים גם פשעים ואצלנו, הישראלים, קידוש האתוס של ישירות ואמירת אמת הוא לעתים רק תירוץ לפגוע, רק עלה תאנה לאגרסיות ולוולגריות.

"אני עצמי, כמנהל, הבנתי את היחסיות של האמת כשיצאתי מהקיבוץ שבו הכול מחולק באופן דיכוטומי - רע מול טוב, נכון מול לא נכון, אמת מול שקר. בעולם העסקי המציאות הרבה יותר מורכבת ואתה למד ש'אמת' היא סוגיה יחסית תלוית זמן, מקום והקשר".

וכשליבת הביזנס מבוססת על "שקר"?

"במקצועות כמו עריכת דין ופרסום, המנהלים ממילא 'מתכתבים' כל הזמן עם האמת, לא רק בניהול העובדים"

שמיר: "עולם הפרסום מבוסס במידה מסוימת על שקר. אין מצב שתמיד תייצג את המוצרים הטובים ביותר בעולם, אבל מתוקף מקצועך תצניע את הזוויות הפחות מושכות ותבליט את הצד הטוב של המוצר. אין ספק שהתנהלות כזו 'מתכתבת' עם שקר ועם מתיחת גבולות האמת".

- האם בארגונים כאלה שקרים של הנהלה לעובדים מקובלים יותר כנורמה?

שמיר: "לא בהכרח, אם כי אנשי המקצוע בתחום השכנוע המסחרי מפתחים מיומנויות שהופכות לעתים לטבע שני. ביחסי עבודה מנהל כזה ידע, למשל, להציג לעובד שלו תפקיד מסוים כ'זוהר' יותר ממה שהוא, ידע לזהות את האינטרס של העובד, לקרוא את הנקודות הרגישות שלו ולארוז את המסר בצורה קוסמת יותר.

"ככלל אצבע, במקצועות השכנוע - עורכי דין, פרסומאים, לוביסטים, יחצנים, אנשי מכירות - התקשורת רבגונית ומשוכללת יותר: עורך דין ממילא מיומן במציאת צדדים רבים לאמת שמשרתת את מטרתו, הוא מיומן בלמצוא את הנקודות הרגישות אצל בן שיחו, והוא מיומן להצניע את מה שלא נוח לו ולהגחיך את החלופות. כך למשל, כשעובד יגיע אליו עם דרישה לקבל לידיו תיק גדול ונחשב, הוא ידע לשכלל את התקשורת ממקום של אמת פנטית ('התיק הזה גדול על כישוריך') למקום מתוחכם יותר של דאגה כביכול לעובד ('לא כדאי לך, התיק יעמיס עליך עבודה שתקבור אותך עכשיו חצי שנה')".

יגאל שמיר, גליקמן נטלר סמסונוב / צלם תמר מצפי
 יגאל שמיר, גליקמן נטלר סמסונוב / צלם תמר מצפי

יגאל שמיר, מנהל-שותף במשרד הפרסום גליקמן נטלר סמסונוב

דעה אחרת: שקר הוא כלי ניהול לא יעיל

"אולי הרווחת תועלת ניהולית בטווח הזמן הקצר, אבל נתת לעובדים לגיטימציה לשקר"

וינדר: "'שקר קטן' של מנהל מתגלגל למקום של 'שקר בינוני' ומשם ל'שקר גדול'. אבל גם מבלי להידרש לסוגית הלגיטימיות או המוסריות, אני רוצה להראות שהכלי הזה לא יעיל משתי סיבות.

"ראשית, טיבו להיחשף בסופו של יום (אצלנו נהוג לומר כי 'הארגון הוא לא קיבוץ אלא המכבסה של הקיבוץ'), ואז המחיר שהוא גובה יהיה הרבה יותר גדול ממה שאתה משער. אולי הרווחת 'בקטנה', אבל בטווח הארוך יצרת תרבות של פחד, חוסר אמון ולגיטימציה של עובדים לשקר בעצמם.

"שנית, כשאתה מתרגל להסתיר, לטייח אמיתות או לשקר לעובדים - אתה מפנה את המשאב הסופי שלך למקום לא נכון: להמצאות, להסתרות ולהגנה על השקר פן ייחשף במקום לעסוק בלב העשייה העסקית".

- ומה עם שקר בא מכוונה טובה כמו לגונן על רגשות עובד?

"מה יקרה עם עובד כזה ששואב אותך לשקר ולשדר לו שהוא 'אחד בדורו'? מחר יבואו עוד עשרה כפיפים שירצו שתכופף את האמת למענם, הוא יבקש העלאה במשכורת ואז ייווצר פער בין המציאות לציפיות, הוא ילמד לשקר בעצמו, והכי גרוע - בנית תרבות שמשקיעה בתחמנות. ייתכן בהחלט שנקודתית נוח לך עכשיו להחליק מעימות עם עובד, ליפות את המציאות עבורו או להגן על רגשותיו - אבל כדי למנוע מחירים שתשלם בעתיד, חובה עליך למצוא את הטיימינג/סיטואציה הנכונים כדי לשקף לו את המציאות האמיתית שהוא לא כזה 'ביג שוס' כפי שהוא מחשיב את עצמו.

"ברור לי לגמרי, ששקר הוא כלי משחק ניהולי שנמצא בשימוש של מנהל, השאלה היא האם אתה בוחר להשתמש בו או שהוא בוחר להשתמש בך ואיזה מחירים אתה משלם בגינו".

שקרים נפוצים של מנהלים ולמה הם מתכוונים באמת

אחד בפה: "אני עומד להאציל עליך סמכות גדולה כי אני מעריך אותך"

אחד בלב: "פישלתי בפרויקט, אתה זה שתצטרך לבלות כאן ימים, לילות ושבתות כדי לחפות על טעותי"

אחד בפה: "לשמועות על קיצוצים בכוח אדם ופיטורים אין שחר"

אחד בלב: "אני לא רוצה שהמערכת תתפוצץ עכשיו, אבל בתוך חודשיים נאלץ להתייעל וללכת על גל פיטורים"

אחד בפה: "אנו דוגלים בשוויון עובדים מוחלט בלי הבדל צבע, מין, דת ולאום"

אחד בלב: "יש לנו כמה מקומות עבודה פנויים במחלקת ניקיון"

אחד בפה: "שכרנו את המוח הכי מבריק בעיר כדי לפתור את המשבר"

אחד בלב: "המוח מבריק הזה שייך לאחייני, סטודנט שנה א' לספרות אנגלית"

אחד בפה: "אני מעריך את הביקורת שלך"

אחד בלב: "אם אתה כזה חכם, איך זה שאני המנהל ואתה לא?"

אחד בפה: "השנה אנחנו לא מעלים משכורות"

אחד בלב: "השנה אנחנו לא מעלים משכורות לעובדים בדרג שלך"