ביל ווילן: "ריברדאנס העביר את התרבות האירית למיינסטרים"

בחודש הבא יגיע "ריברדאנס" לראשונה לישראל, ויאפשר לקהל להתרשם מהתופעה שהפכה את המחול האירי לפנומן בינלאומי ■ המלחין והמוזיקאי האירי ומקים הלהקה בראיון בלעדי ל"גלובס"

"המופע נוצר מתשוקה ומאהבה נטו. אף פעם לא חשבנו כמה כסף נרוויח", כך אומר המלחין-מוזיקאי האירי ביל ווילן על "ריברדאנס" - מופע המחול שהחל את דרכו לפני 17 שנים כיצירה בת שבע דקות, שאותה הלחין עבור החלק האמנותי של תחרות אירוויזיון 1994 שהתקיימה באירלנד. הקטע ההוא התבסס על שילוב מנצח בין מלודיה סוחפת וצעדי סטפס, שביצעו במהירות מסחררת רקדנים יפי תואר בלבוש עממי משולב בסקס-אפיל מודרני.

ביום שאחרי אף אחד לא זכר מי זכה בתחרות, אבל העולם כולו דיבר על הרקדנים וההתלהבות לא שככה עד עצם היום הזה. בחודש הבא יגיע "ריברדאנס" לראשונה לישראל, ויאפשר לקהל המקומי להתרשם מהתופעה שהפכה את המחול האירי לפנומן בינלאומי.

"לכל המעורבים היה ברור שחייב להיות המשך. מויה דוהרטי, שהפיקה את האירוויזיון עבור רשות השידור האירית, הייתה הראשונה להציע לי להרחיב את היצירה המקורית למופע באורך מלא בהפקתה. המצחיק הוא שמן הסתם, עד הערב לפני השידור, היא הייתה בטוחה שהאירוויזיון יהיה פסגת ההישגים שלה", משחזר ווילן שעד אז עבד כקלידן, מעבד ומלחין לפסי קול של סרטי טלוויזיה והצגות תיאטרון, וכן שיתף פעולה עם שורה ארוכה של אמנים בהם ואן מוריסון האגדי, קייט בוש ואפילו יו.2.

עדיין, מפעל חייו יישאר ככל הנראה ריברדאנס ואין לו בעיה עם זה. ווילן (61) ממהר לעדכן על כוונתו להגיע לישראל ולחוות אישית את המפגש עם הקהל המקומי.

"זה מרתק אותי", הוא אומר, "המופע מעורר תגובות רגשיות במדינות שאין להן כל קשר לתרבות האירית, אבל פעמים רבות בעבר דיברו איתי על הדמיון הרב בין ישראל ואירלנד. שני עמים קטנים, שחוו הרבה סבל ונדדו והתפזרו בכל העולם, ועדיין יש להם קשר בל ינותק לשורשי התרבות שלהם. מוזיקלית אני מוצא דמיון בין מוזיקה עממית מאזור המזרח התיכון והמוזיקה הצוענית והספרדית שמתוכה התפתחה התרבות הקלטית-אירית. יש אלמנט של חזרה למקורות בהופעות ריברדאנס בישראל, ואני רוצה להיות שם כאשר זה יקרה".

תחושת מסע תרבותי

לשאלה הצפויה והמתבקשת באשר לסוד ההצלחה של המופע עונה ווילן: "באמת שאין לי מושג. בעסקי הבידור, לו היו נוסחאות הצלחה קבועות אף אחד לא היה נכשל. החלום לבנות יצירה מוזיקלית שתלווה את שורשי התרבות הקלטית משחר ההיסטוריה ועד ימינו מלווה אותי מתחילת שנות ה-80. ההצעה להלחין את קטע המחול לאירוויזיון נתפסה אצלי כחלק טבעי מתהליך החיפוש. כאשר הוחלט להרחיב את שבע הדקות ההן ליצירה בימתית מלאה, הלחנתי את שאר המוזיקה בחודשיים".

- בעקבות ההצלחה המסחררת של המופע, הפכת גם לאיש עשיר.

"בזמנו, כדי להפיק סינגל ליצירה המקורית, נאלצתי לגייס 10,000 פאונד מחברת ביטוח שנתנה לי חסות תמורת פרסום הלוגו שלה על עטיפת התקליטון. שום חברת תקליטים לא האמינה בפוטנציאל של נעימה עממית באורך שבע דקות. הסינגל שהה 18 שבועות בראש המצעד האירי והגיע לעשרת הגדולים במצעד הבריטי. אז כן, המופע מפרנס אותי יפה ואין לי טענות, אבל היתרון העיקרי הוא שאני יכול לעשות רק עבודות שאני באמת נהנה מהן".

- מייקל פלאטלי, שהיה הרקדן-כוריאוגרף הראשי המקורי של ריברדאנס, פרש מההפקה ויצר את Lord of the dance. להיט ענק המבוסס על מוזיקה ומחול איריים. ראית במהלך שלו רכיבה צינית על ההצלחה שלך?

"מייקל היה חלק מהמופע רק חודשיים לפני שפרש, אבל אין ספק שהוא רקדן מדהים והנוכחות שלו תרמה לנו רבות. המהלך שלו היה, בסופו של דבר, לגיטימי. הוא הבין שמדובר בהצלחה ורצה ליצור מופע משלו כדי לקצור את הפירות בלעדית. הוא הצליח, אבל גם אנחנו הצלחנו.

"לפני ריברדאנס המחול האירי היה מוכר רק בקרב חוג מצומצם של משתתפי תחרויות. באירלנד עצמה רבים לא הכירו אותו. המופע העביר את התרבות הזו למיינסטרים, וברגע שזה קרה היה ברור שגם אחרים יעלו על הגל. מייקל היה הראשון, אבל היו מופעים נוספים שנוצרו בעקבות ההצלחה שלנו. מה שכן, הוא הציע לי בזמנו להלחין את Lord of the dance וסירבתי מאותה סיבה שלא אנסה לעולם להלחין את Riverdance 2. אני לא מאמין שאפשרי להעלות מופע המשך במטרה מוצהרת לשחזר את הצלחת המקור, שנוצר בנסיבות חד פעמיות".

סוג של משפחה

ב"ריברדאנס" צפו עד היום 23 מיליון איש, ב-10,000 הופעות שהתקיימו ב-23 מדינות ועוד היד נטויה. באופן שוטף מעסיקה ההפקה יותר מ-200 רקדנים, נגנים, זמרים ואנשי צוות טכני.

שתי הלהקות מחלקות את זמנן בהופעות ברחבי העולם, ועדיין מדי קיץ מקדישה הלהקה כמה שבועות להופעות באירלנד, כמו זו בתיאטרון גייטי בדבלין. אולם אינטימי של כמה מאות מושבים. "ההופעות בישראל יהיו בקנה מידה גדול בהרבה", מבהיר מנהל ההפקה ג'וליאן ארסקין, "רוב הרקדנים אירים, אבל הגיעו גם ממקומות שונים בעולם להיבחן. בזמנו היו בצוות שני ישראלים. האחד מתופף, והשני רקדן שצפה לראשונה במופע ב-DVD והתאהב במחול האירי. עם השנים ההפקה הפכה לסוג של משפחה. יש רקדנים המלווים אותנו מתחילת הדרך".

"התחלתי לרקוד בגיל צעיר מאד, כאשר אחותי הגדולה הייתה רקדנית קבועה בלהקה של ריברדאנס", משחזרת מריה בופיני, המיועדת להיות הרקדנית המובילה בהופעות בישראל. "אני זוכרת שכבר אז הייתי מתפללת שהמופע ימשיך עד שאהיה מבוגרת מספיק להצטרף. כיום אני שש שנים בצוות כך שמישהו כנראה שמע אותי. ריברדאנס העניק עתיד לרקדנים כמוני, כי לפני 20 שנה מי שאהב מחול אירי ידע שקריירה לא תצמח לו מזה. כיום, אם אתה טוב מספיק, זה אפשרי. אני מקיימת את עצמי במה שאני הכי אוהבת לעשות, וזו פריבילגיה מדהימה".

פודריק מוילס, הרקדן המוביל בהופעות בישראל, סוגר כבר 17 שנים ב"ריברדאנס". "אני באמת מאמין שבהופעות העכשוויות אנחנו מעבירים אותן אנרגיות ורגש כמו בתחילת הדרך", הוא אומר. "הידיעה שבכל מדינה ממתין קהל החווה את המופע בפעם הראשונה תורמת לזה. אנחנו שגרירים של התרבות האירית וזו אחריות עצומה, כי כיום שמו של המופע נאמר בנשימה אחת עם אירלנד. רואים בנו הטובים ביותר בתחומנו, וזה מחייב אותנו להמשיך להיות הטובים ביותר".