4 מיתוסים על חברת החשמל

איך חברה לא יעילה ובזבזנית מצליחה לספק חשמל זול, שירות סביר ותנאי שכר מפתים

1. תעריף החשמל יירד ברגע שהחברה תופרט

נשמע ממש טריוויאלי - לא? אז זהו, שלא. כל המומחים סבורים שהפרטת חברת החשמל דווקא תביא להתייקרות החשמל ולא להיפך. איך זה יכול להיות? הרי יזמים פרטיים ידאגו שהחברה תהיה יעילה יותר, יקצצו בתנאי השכר של העובדים, יבטלו את הקביעות ויהפכו את החברה לתחרותית. הכול נכון, אבל ליזמים, מה לעשות, יש עוד דרישה אחת קטנה: רווחים. נכון להיום חברת החשמל אינה רווחית, בלשון המעטה. חלק (קטן) מזה נובע אכן מאי-יעילותה הכלכלית, ונתייחס לכך בהמשך, אבל חלק אחר וגדול יותר נובע מסיבה הרבה יותר פרוזאית - התעריף. שיעור התשואה שהוא מבטיח נמוך מדי ביחס למקובל. במלים אחרות, אף יצרן חשמל פרטי לא היה חולם להיכנס לביזנס בשביל המחיר שמקבלת חברת החשמל.

הנה כמה מספרים:

נכון להיום חברת החשמל מקבל 45 אגורות על כל קוט"ש חשמל שהיא מוכרת. אזרח שישים חתיכת סיליקון סולארית על הגג וימכור חשמל לחברת החשמל יקבל 1.65 שקלים לקוט"ש בהתחייבות ל-20 שנה. יצרנים סולאריים גדולים יותר מקבלים בין 0.99 ל-1.30 שקל לקוט"ש. אפילו יצרני החשמל הפרטיים הגדולים, כמו האחים עופר, אמורים לקבל בין 50 ל-70 אגורות לקוט"ש, כשרק יתחילו סוף-סוף לייצר.

בנוסף לכך, הניסיון שהצטבר מהפרטת משקי חשמל באירופה מראה כי במדינות שבהן משק החשמל הופרט לחלוטין מחיר החשמל גבוה ממחירו במדינות שבהן נותרה חברת חשמל ממשלתית מרכזית. הסיבה לכך, ככל הנראה, היא היעדר תמריצים ליזמים להשקיע בתחומים שהחזר ההשקעה עליהם אינו מהיר - כמו תחנות לייצור חשמל לשעות השיא או תחזוקה ופיתוח של רשתות ההולכה. התוצאה היא שנוצרות בעיות באספקה שמחייבות השקעות גדולות יותר בהתאם לכלל הסבתא הידוע שמה שקונים בזול עולה בסוף ביוקר.

2. העובדים מרוויחים שכר אסטרונומי

אחד המיתוסים הנפוצים הוא שאפשר היה להוריד משמעותית את תעריף החשמל אילו המדינה הייתה חותכת בשכרם של עובדי החברה. הוצאות השכר בחברת החשמל מתקרבות בקושי ל-20% מהעלויות הכוללות שמוכרות בתעריף החשמל. זה אומר שאפילו קיצוץ אכזרי של 50% בשכרם של העובדים היה מוריד את תעריף החשמל ב-10% בסך הכול - ירידה שהייתה בקושי מקזזת את העלייה בתעריפי החשמל אתמול.

השכר הממוצע בחברת החשמל אינו אסטרונומי, אך הוא אכן גבוה ונמצא מסורתית בפסגת דירוגי השכר בשירות הציבורי. נכון להיום עומדת משכורת ממוצעת בחברה על כ-21 אלף שקל בחודש, ועלות השכר עולה על 30 אלף שקל. רמות השכר האלה חריגות גם בקנה מידה בינלאומי. הבעיה היא שחלק גדול מהשכר הזה אינו מגולם בפנסיה, וזה אומר שגמלאי חברת החשמל אינם נמצאים בפסגת מקבלי השכר לגילם.

3. חוסר יעילות - לא מבחינת הצרכנים

הכול תלוי בתשובה לשאלה: בעיני מי? מנקודת מבטו של נער האוצר והכלכלן המצוי, חברת החשמל אכן איננה יעילה, סובלת מעודף עובדים ומבעיות ניהול קשות, והיא נכשלה בכל מאמציה להתייעל. לעומת זאת, מנקודת מבטו של צרכן החשמל, חברת החשמל היא אחת החברות היעילות ביותר בישראל.

הכיצד? קחו למשל את מוקד 103 של חברת החשמל ותשוו אותו למוקדי השירות של הוט או של חברות כרטיסי האשראי. קחו למשל את מספר הפסקות החשמל שחוויתם בשנים האחרונות ותשוו למספר האיחורים ברכבת ישראל.

קחו את מחיר החשמל בישראל שעדיין זול מבכול מדינות אירופה. אז נכון שבאוצר רוצים לשלם כמה שפחות ולקבל כמה שיותר, אבל במציאות, שכר נמוך שווה הרבה פעמים שירות גרוע ושכר טוב מייצר עובדים מרוצים - והשירות בהתאם.

4. ועד העובדים מונע את ההפרטה

אם להאמין להצהרות יו"ר הוועד, מיקו צרפתי, עובדי החברה כבר מתים לגמור עם הרפורמה - אלא שלטענתם אין מולם גורם שמולו אפשר לסגור דיל. באופן כללי, התנהלותו של ועד עובדי חברת החשמל שונה מהתדמית הכוחנית של "היד על השאלטר" שדבקה בה. אפילו העובדים הוותיקים בחברה מתקשים לזכור מתי הורידו בפעם האחרונה את השאלטר במסגרת סכסוך עבודה. אם כבר יש ביקורת היא מגיעה מבפנים, על כך שהוועד משתף יותר מדי פעולה עם ההנהלה.

השורה התחתונה - איפה הקאץ'?

אם נסכם, אז חברת החשמל הישראלית היא ממש פלא: חברה לא יעילה שמספקת חשמל בזול וכמעט ללא הפסקות, נותנת שירות סביר לצרכנים ומבטיחה לעובדיה תנאי שכר מעוררי קנאה. אז איפה כאן הקאץ'?

הוא נמצא במאזני החברה בצד השמאלי, של ההתחייבויות.

לחברת החשמל יש נכון להיום חובות בהיקף 60 מיליארד שקל שמישהו יצטרך יום אחד לשלם. מה שגרוע יותר הוא שהחובות האלה רק הולכים ותופחים. הכנסות החברה מספיקות בדיוק למימון הפעילות השוטפת, ולא נותר לחברה גרוש להחזר חובות ואפילו לא לתשלומי הריבית על החוב. מה עושים? מגייסים חוב חדש כדי לשלם את החוב הישן.

כיצד זה ייגמר? יום אחד יודיעו המוסדיים שהם אינם רשאים לרכוש עוד אגרות חוב של חברת החשמל. החברה לא תוכל לגייס בחו"ל בגלל דירוג החוב בינלאומי הנמוך שלה, והמדינה תצטרך להחליט: האם לשלם מכיסי האזרחים או לתת לחברה לקרוס.

הייתם מצפים מממשלה אחראית לעשות כבר היום משהו בנידון. אבל הפוליטיקאים בישראל - מה לעשות - מסוגלים לפעול רק כשלהב החרב מורגש על צווארם. כל עוד הר החוב ממשיך לתפוח אין להם שום סיבה למהר.