פרשת מרגול: כולנו מלעונים

ההסדר עם טדי הפקות חושף כי ההיגיון של העולם התחתון אינו רחוק מההיגיון בברנז'ה

אין לי בעיה עם "כוכב נולד". היא הייתה ונשארה בעיניי תוכנית חביבה להפליא, אחת הבודדות בז'אנר הריאליטי שבה אני יכול לצפות ביחד עם ילדיי, לזמזמם ולמחוא כפיים במקומות הנכונים.

יתרה מזאת, הגיוון בין משתתפי התוכנית לדורותיהם והזוכים בעונות השונות - אנשים מרקע חברתי, תרבותי ומוזיקלי שונה - ממשיך להפתיע. קחו למשל את הזוכה מהעונה הקודמת, דיאנה גולבי, מול זוכת העונה שלא מכבר תמה, חגית יאסו - ותגלו שכל הספקטרום הישראלי עובר ביניהן.

ובכל זאת, העובדה שארגוני פשיעה ניסו להשפיע על תוצאות התחרות מעלה כמה נקודות לדיון.

מה שהפתיע אותי בכל הסיפור הוא עצם ההפתעה. לאמור: "וואו, ארגוני פשיעה". ובכן, במציאות מעורבים גורמים עברייניים בכל מקום שיש בו פתח לארגון הימורים. אני אמנם בספק אם הם מעורבים בהימורים על זהותו של חתן פרס ספיר לספרות, אבל אילו הייתה התחרות הזאת מעניינת מישהו זולת חברי ועדת הפרס וחתניו - סביר להניח שהם היו מגיעים גם לשם.

הנה מקום עממי יותר: הליגות בכדורגל ובכדורסל - שם מהמרים לא רק על התוצאה הסופית אלא גם על אחוז קליעות העונשין או מספר הכרטיסים הצהובים - דברים שקל יותר להשפיע עליהם מבלי להיתפס. האם זה אומר משהו על יושרו של שחקן צעיר שחולם להגיע למכבי חיפה או למכבי תל-אביב?

ובכן, עצם העובדה שגורמים עברייניים מארגנים הימורים על תוצאות "כוכב נולד" אין בה כדי לפגוע ביושרה של ההפקה והמתמודדים. אם נכונות הטענות בכתב התביעה נגד מרגלית צנעני, הרי שיש בו כדי לחשוף את הדרך שבה משתלטים עבריינים על עסקים חוקיים.

בעלי עסקים קטנים מכירים היטב את התופעה. עצמאי קטן מחליט "לקצר הליכים" - ובצר לו פונה לעזרת "בורר" כדי לגבות סכום כסף, שלמערכת המשפט ייקח לפחות 4-5 שנים כדי להשיב לו, אם בכלל. הגובה מבצע את עבודתו, מקבל את שכרו, אבל מקץ זמן מה מתייצב באותו העסק ודורש "טובה קטנה", למשל הוצאת חשבוניות פיקטיביות. אם בעל העסק מתקומם (שכן בשעתו שילם את דמי הגבייה הגבוהים, ואין לו חוב כלפי הגובה וארגונו), הוא מגלה כי "השותף" החדש שלו "נעלב" עד עמקי נשמתו...

באותה טקטיקה בדיוק, על-פי החשד, משתלטים עבריינים על שוק הזמר הפופולרי. הוסיפו לכך את העובדה שמדובר בענף שמגלגל מאות מיליוני שקלים במזומן, ותבינו מה מלהיט אותם.

מה יקרה לתוכנית המצליחה כל-כך? סביר להניח שלא תפסיק לשיר. ממילא עד שתחל העונה החדשה, בחורף, תישכח "פרשת מרגול", והרייטינג של התוכנית יושפע מהפרמטרים הרגילים: מידת האטרקטיביות של המשתתפים, השידורים שיעלו מולה המתחרים ועוד.

ובכל זאת, דבר אחד (לפחות) ראוי לתשומת-לב: אתמול (ב') סיפרה ל"גלובס" טמירה ירדני, מפיקת התוכנית, על כך שכל האמנים הצעירים שמתמודדים בתוכנית חתומים בלעדית ב"טדי הפקות".

כלומר, תמורת הדחיפה שהיא מעניקה להם בתחילת הדרך, תהיה זכאית מעתה לנתח גדול מהכנסותיהם העתידיות (למען ההגינות צריך לומר שכך נוהגים גם גופים אחרים במשתתפי תוכניות ריאליטי שהופכות בן-לילה פלוני אלמוני ל"סלב").

ההסדר הזה, שנראה כל-כך טבעי לברנז'ה, חושף מבלי משים את העובדה שלפעמים הרציונל של העולם התחתון אינו רחוק כל-כך מזה של העולם הלגיטימי: קיבלת עזרה? עכשיו אתה שייך לי!

נכון שחברות ההפקה וזכייניות הטלוויזיה לא ינסו לרסק את ברכי ה"טאלנט" אם יפר את החוזה, אבל לפעמים עדיף לחטוף מכות מעבריין מאשר להירדף בידי להקה של עורכי דין.

ויש כאן גם לקח קטן עבורנו, הצופים, אפילו אם "פרשת מרגול" תגווע בקול ענות חלושה: מי ששם את צנעני במקום בו יכלה לשמש יעד אטרקטיבי לארגוני פשיעה, הם לא רק חברת ההפקה או הזכיין, אלא גם אנחנו - שישבנו בסלון מדי ערב והתפעלנו מהעברית העילגת שלה או מכל ביטוי עממי כמו "חארטה" או "מלעון".

מהבחינה הזאת לפחות, כולנו מלעונים על ששיתפנו פעולה עם החארטה-בארטה הזה.