ברוך הבא ל"מאפיה-לנד"

מכות למי שלא מוכן לוותר על כסף בחוזה; מועדונים שמחרימים לשחקנים זרים את הדרכון כדי שלא יעזבו ■ כמה דברים שכדאי לשחקנים לשקול לפני שחותמים במוקדי הכסף החדשים של הכדורגל

תארו לכם את הסצנריו הבא: אתם כדורגלנים לא רעים. החוזה שלכם עומד להסתיים. ערב אחד אתם יושבים בבית, כשפתאום הנייד שלכם מצלצל. הסוכן שלכם על הקו, והוא טוען שיש בידיו הצעות עבורכם עם משכורת של מאות אלפי אירו בשנה, נטו. ההצעות הן ממועדונים בפולין, קטאר, טורקיה, רוסיה. האם אתם הולכים על זה?

אתם מתקשרים לאיגוד המקצועי שלכם, ותגלו שיש הרבה שאלות לשאול את עצמכם לפני שאתם חותמים באחד מהמקומות האלו. למשל, "האם אני אוהב שמפוצצים אותי במכות?"; "האם אני אוהב לרוץ מרתון בשעת לילה מאוחרת, ועוד מרתון נוסף למחרת בבוקר?"; "האם בא לי למכור משחקים?". או שאלת המחץ: "האם מתחשק לי לחתום על חוזה חדש לחלוטין כשהמועדון שלי (או גוש השרירים שהמועדון טוען שהוא הנציג שלו) מניח אותו על השולחן?".

הכוח והכסף בכדורגל עברו בשנים האחרונות מהמערב למזרח, וגם תנאי-הסחר של הכדורגלנים עברו במקביל שינוי - לא בהכרח לטובה. יש כיום הרבה מאוד מועדונים שבהם כדורגלנים ממש לא ירצו לשחק, מועדונים שנשלטים על-ידי מאפיות ואנשים מפוקפקים.

***

קחו למשל את הכדורגלן המונטנגרי בן ה-30, ניקולה ניקזיץ'. בשנת 2010 הוא הצטרף למועדון הרוסי קובן קראסונדר. בעונה הראשונה הכל היה בסדר: ניקזיץ' פתח בהרכב, וקובן עלתה לליגה הבכירה ברוסיה. אבל בתחילת 2011 החליטו בקובן שבתור קבוצה מהליגה העליונה, הם צריכים שחקן איכותי יותר ממנו. לצערם, ניקזיץ' חתם על חוזה עד נובמבר 2011, והקבוצה עדיין חייבת לו 230 אלף דולר. ב-7 במארס השנה, ניגש לניקזיץ' אחד ממאמניה של קובן, והזמין אותו להצטרף אליו במשרד שלו. "הוא התחיל לבקש ממני לחתום על מסמך שבעצם מפסיק את ההתקשרות שלי עם המועדון", סיפר ניקזיץ' ל-Fifpro, האיגוד המקצועי הבינלאומי של הכדורגלנים, שמחבר בימים אלו את "הספר השחור" של מועדונים שאינם מתנהלים כראוי (ספר שיפורסם בינואר הקרוב). "הוא הבהיר לי שאם לא אחתום על המסמך, או שלא יתנו לי אף פעם לעזוב את קרסונדר, או שיחזירו אותי למונטנגרו נכה".

ניקזיץ' ממשיך: "אחרי שתי דקות שני אנשים גדולים כבדי-גוף נכנסו לתוך החדר, והמאמן מיד יצא החוצה. אחד מהאנשים הניח את המסמך מולי ודרש ממני באגרסיביות לחתום עליו. כשעניתי לו שהחוזה שלי נגמר רק בסוף 2011, ושמו"מ מהסוג הזה צריך להתנהל בנוכחות הנציגים שלי, חטפתי אגרוף חזק לכבד שלי. האיש השני הוריד את הז'קט שלבש, ובזווית העין ראיתי שיש לו על החגורה שני נרתיקים עם אקדחים. הם שוב דרשו ממני לחתום, ומשסירבתי שוב - חטפתי עוד אגרוף לכבד. הם התחילו לחנוק אותי ואיימו להפוך אותי לנכה.

"זה נמשך בערך 20 דקות, עד שלא נשארה לי יותר אנרגיה ופחדתי שירצחו אותי. חתמתי על שלושה עותקים מהמסמך ועל עוד שני מסמכים אחרים שאין לי מושג מה היה התוכן שלהם, כי הם נכתבו ברוסית". לאחר מכן הלך ניקזיץ' הביתה וצילם את גופו הפצוע והמדמם. ואז, למרות איומים שקיבל על כמות הרוסים שחיים במונטנגרו ויוכלו "לטפל" בו אם יעז לעשות את הצעד הזה - הוא שלח את התמונות והסיפור שלו ל-Fifpro.

אחרי שהסיפור של ניקזיץ' התפרסם, קובן דאגה לשלם לשחקן את הכסף שהיא היתה חייבת לו עד סוף החוזה. באפריל האחרון התאחדות הכדורגל הרוסית קנסה את המועדון בסכום "עתק" של 48 אלף אירו והענישה שלושה ממנהליה של הקבוצה. השלושה ערערו. הערעור כמובן התקבל והם לא נענשו. כדורגל, אחרי הכל, הוא לא ענף ספורט של ילדות.

***

הבעיה של קרסונדר - איך להיפטר משחקן בעל חוזה יקר כשאתה כבר לא רוצה אותו אצלך, היא די נפוצה בכדורגל המודרני. הסטנדרט הוא פשוט להפסיק לשלם לשחקן, ואלו דברים שקורים כל הזמן אפילו בליגות גדולות כמו איטליה או ספרד. "אנחנו רואים שיש הרבה שחקנים שלא מקבלים את הכסף שלהם", אמר נשיא אופ"א, מישל פלאטיני, בחודש שעבר. ב-Fifpro מדווחים כי "מספר עצום של שחקנים במזרח אירופה ממתינים לקבל את שכרם". סתם לא לשלם כסף כבר הפך לעניין שבשגרה. אבל להרבה מועדונים יש דרכים יצירתיות יותר איך להיפטר מחוזים של שחקנים יקרים.

במונטנגרו, מדינתו של ניקזיץ', ישנו מועדון בשם בודצ'נוסט, שלאחרונה ביקש להפסיק את החוזה שיש לו עם הקשר ננאד ברנוביץ'. שכרו של ברנוביץ' עמד על 5,000 אירו בחודש, מה שגרר תשלומי מס גבוהים בשביל המועדון העני. מה עשתה הקבוצה: הציעה לקצץ את החוזה הרשמי שלו ל-400 אירו בלבד בחודש, ולשלם את יתר הכסף מתחת לשולחן. "השחקן הסכים", לטענת Fifpro, "אבל מאז לא קיבל שכר כבר ארבעה חודשים, גם לא בשחור". ברנוביץ' מגלה עכשיו את מה שאינספור שחקנים לפניו כבר הבינו: אם אתה מבצע עסקאות מפוקפקות עם המועדון שלך, ומסכים לקבל כסף שחור, קשה לך אחר כך, כשהמועדון "שוכח" לשלם לך, להוכיח את כל העניין.

כמובן שיש שיטות נוספות להתעלל בשחקנים. בליגה הסרבית השנייה, נאלץ ולדימיר ראדיווצ'ביץ', שחקנה של קבוצת מלאדוסט, להתאמן לבדו בנפרד מהקבוצה פעמיים ביום לאחר ויכוח על שכרו: אימון בוקר ב-07:15, אימון נוסף ב-23:45 בלילה. ראדיווצ'ביץ', עוד אחד מהשמות שנכנסו ל"ספר השחור" של Fifpro, סיפר לארגון לפני חודשיים: "הדבר היחיד שאני עושה באימון זה רץ. מכריחים אותי לרוץ 15 ק"מ כל לילה, ולהגיע לאימון בוקר אחרי זה, מה שאומר שאני לא יכול לישון יותר".

***

אבל הדברים האלו מתרחשים גם במועדונים גדולים בהרבה, ובאופן שיטתי בהרבה. ב-Fifpro טוענים כי פולוניה ורשה, ובאופן ספציפי הנשיא של הקבוצה, ג'וזף וויסצ'יחובסקי, "מתמחים בהורדת שחקנים אל קבוצת המילואים או קבוצת הנוער. כל סיבה עובדת מבחינתם: שחקן שלא עומד בציפיות המקצועיות, שחקן שמרוויח 'יותר מדי' ולא מסכים להפסיק את החוזה, שחקן שלא מסכים לקצץ במשכורת". בקיץ הנוכחי, וויסצ'יחובסקי לקח את התחביב שלו צעד קדימה: הוא הודיע לכל השחקנים שהשכר שלהם מקוצץ רוחבית ב-20%. אם הם יסיימו במקום השני בליגה, הוא יחזיר להם את הכסף; אם הם ייקחו אליפות, כולם יקבלו בונוסים גדולים. שלושה שחקנים לא הסכימו לקבל את רוע הגזירה, ביניהם גם אקס דורטמונד אבי סמולארק. כולם נשלחו לקבוצת המילואים. ב-29 ביולי, אחרי שלושה שבועות של אימוני כושר מפרכים בקבוצת המילואים, נכנע סמולארק לטרור הפסיכולוגי ועזב לשחק בקטאר.

אני מאחל לסמולארק אושר במדינה מהמפרץ הפרסי, אבל בהתחשב במקרי העבר, קשה להבטיח את זה: אליין קאלוייטוקה, שחקן בינלאומי של נבחרת קונגו, הוחזק כבן ערובה של ממש בתוך האמירות באוגוסט האחרון. השחקן הגיע למועדון אל-אהלי, כדי להתרשם מהמועדון ולבדוק את האופציה לחתום בו. אבל אל-אהלי נכנסו לוויכוח חריף עם קבוצתו האפריקנית של קאלוייטוקה לגבי דמי ההעברה שלו, אז הם עשו מהלך פשוט: לקחו לשחקן את הדרכון, ומנעו ממנו הלכה למעשה לעזוב את המדינה (שתארח את מונדיאל 2022).

"תראה איפה כל טורנירי הכדורגל החשובים הולכים להתקיים בקרוב", אומר תיאו ואן סגלן, מזכ"ל Fifpro. "פולין, אוקראינה, רוסיה, קטאר. זה כמובן לא מקרי - אלו המקומות שיש בהם כסף. אבל אלו גם המקומות שיש בהם הרבה טיפוסים מפוקפקים שלא ממש מתעניינים בזכויות של שחקני כדורגל".

***

לפחות מועדונים כמו אל-אהלי, פולוניה וקרסונדר מנסים לנצח משחקי כדורגל. מאות שחקנים ברחבי אירופה (שלא לדבר על מדינות מחוץ ליבשת) משחקים בקבוצות שלא בהכרח מנסות לנצח משחקי כדורגל. מכירות משחקים הפכו לעניין שבשגרה בשנים האחרונות ביוון, טורקיה וברוב מדינות מזרח אירופה. אבל לא רק שם: הקבוצה הפינית ROPS החתימה שבעה שחקנים מזמביה, שעלו על המטוס כשהם בטוחים שבפינלנד תתחיל הקריירה האירופית שלהם. אבל במהרה גילו הזמבים שהחתימו אותם כדי שיפסידו משחקי כדורגל (בעל הבית של ROPS היה הסינגפורי ווילסון ראג' פרומאל, בעל סוכנות הימורים במדינתו).

ויש עוד סיפור הימורים מדהים מהתקופה האחרונה. בספטמבר 2009 התכוננה לבסקי סופיה לדרבי מול צסק"א סופיה, משחק בין שתי היריבות הגדולות ביותר בכדורגל הבולגרי. רגע לפני המשחק, טסו ארבעה שחקני הרכב של לבסקי לרוסיה כדי לחתום ברובין קאזאן הרוסית. לטענת נציג לבסקי שטס עם השחקנים, קיבלה הקבוצה פקס שמבקש מהם להגיע מיידית לחתום בקאזאן עבור סכום העברה של 200 אלף אירו לכל שחקן. כשהגיעה המשלחת לרוסיה, הציעו לשחקנים "נציגי" קאזאן משכורות נמוכות יותר ממה שסוכם בתכתובת הפקסים, והשחקנים חזרו לבולגריה זועמים. לבסקי, ללא שחקניה הבכירים, הפסידה 0-2; ואז לכולם נפל האסימון: מדובר בתרמית.

מי הרוויח ממנה? על-פי אחת התיאוריות, נשיא לבסקי, טודור באטקוב, שהימר נגד קבוצתו שלו על מנת להחזיר חובות עתק אליהם נכנס, ורקח את הפרשה המוזרה. תיאוריה אחרת גרסה כי הנשיא החדש של צסק"א הוא זה שבישל את ה"עסקה" המזויפת. כך או כך, הנושא נחקר על-ידי המשטרה והאינטרפול, בינתיים ללא כתבי אישום.

תחשבו קצת על ארבעת השחקנים האלו. הם ככל הנראה בילו שעות ארוכות מילדותם בבעיטות בכדור. הם ככל הנראה היו מצוינים בזה. ברגע שהם עלו על המטוס לרוסיה, אולי עדיין עברו להם בראש פנטזיות לגבי המשך הקריירה: וומבלי? מונדיאל? בריכות שחייה? מעריצות? ואז אתה פתאום מוצא את עצמך במאפיה-לנד. מוקדי הכוח של הכדורגל משתנים לנו מול העיניים, ולא בטוח בכלל שהם עוברים למקום טוב יותר.