מעבר לאררט: מסע ג'יפים בארמניה

הארמנים מתגאים בכך שכבר בראשית הבריאה ניסה אותם אלוהים כשנתן להם את הארץ הקשה מכל, וכי חרף זאת הם למדו להוציא לחם מהסלע ■ מסע ג'יפים ראשון מסוגו בארמניה, ארץ הקניונים

ממש כפי שנקבע מראש, חיכו לי הנהג והג'יפ מצדו האחר של מעבר הגבול סדחלו (Sadakhlo), שבו חציתי מגאורגיה לארמניה. הנסיעה הזו הייתה שונה מכל יתר נסיעותיי לארמניה; הפעם לא נסעתי בגפי וגם לא הדרכתי קבוצה. הגעתי על מנת לתכנן מסלולי טיול לג'יפים עבור סוכנות הנסיעות המקומית Armenia Travel (www.armeniatravel.am), הקרובה במיוחד ללבי. את החברה מנהלת נינה דדיאן (Nina Dadayan), אישה שאני מכיר זה שנים ולמדתי להעריך עד מאוד. במקצועה, נינה היא דוקטור לפיזיקה. לאחר הכרזת עצמאות ארמניה וקץ המלחמה עם אזרבייג'ן, נינה התרשמה שמה שארצה זקוקה לו יותר מכול זה תיירות נכנסת. היא החליטה להקים חברת נסיעות. החברה חקקה על דגלה סיוע לאזורים נחשלים וביסוס יוזמות תיירותיות מקומיות של הלנה והסעדה (מה שמכונה כיום ecotourism). בעצה אחת עם נינה החלטתי לתרום מניסיוני ולסייע בתכנון מסלולים שלא היו קיימים עד כה. חלקם יושקו לראשונה באביב הקרוב.

תקווה לאיחוד מחודש

מסדחלו המשכתי בנסיעה במעלה נהר הדבד (Debed) השוצף. לפי אגדת עם מקומית, הנהר נעשה גועש רק לאחר שבחורה שלא זכתה להתאחד עם אהובה התאבדה בקפיצה אל מימיו. סיפורי עם ארמניים רבים מותירים את האהבה בלתי ממומשת ואת הערגה והכאב נצחיים. ככה זה באגדות, וככה זה באתוס המכונן של העם כולו, המתרפק על צליבת המשיח, על זניחת האל את עמו, ותקווה לאיחוד מחודש ולגאולה. בתוך זמן קצר התמסר הג'יפ לנפתולי הדרך בתחתיתו של קניון הולך ומעמיק. כותלי הגיא היו מכוסים יער עבות, אפוף צבעי שלכת. באביב נצבע היער בגוני ירוק מרעננים של לבלוב ושל פריחה.

השמש כבר נטתה לשקוע, ואנו העפלנו אל הכפר הגפט (Haghpat), שבו מנזר ימיביניימי מרהיב, הנושא אותו שם. את הלילה עשינו בבית הארחה קטן, שאך נפתח. בנוסף אליי ולנהג באו והתאספו במקום כל גדולי השחקנים בקולנוע הארמני. בקול רועד מיהר הנהג לספר לי מי הניצבים בפתח, אך הם מצדם מיהרו לגשת אליי וללחוץ את ידי.

כל הגוורדיה התאספה ובאה לרגל פסטיבל ממולאים שחל למחרת. במהלך הלילה זרמה הוודקה כיין, ועימם פרצי הצחוק. על אף שכולם הזמינו את ארוחת הבוקר שלהם לשעה שבע, הייתי היחיד שהתיישב ליד השולחן הרחב שהיה ערוך כל טוב. כשעזבתי את בית ההארחה, לא נשמע מחדריהם של הסלבריטאים אף רחש, למעט נחירות רמות. אני ויתרתי על פסטיבל הממולאים ויצאתי להרים.

בוקר צלול וצונן אפף את הנוף. נסענו חזרה אל תחתית הקניון והעפלנו בדרך התלולה שהתפתלה במעלה גדתו הנגדית. נהר הדבד, שהלך והתרחק מתחתיי, נשקף כמו ממעוף הציפור. ברום המצוק נפתח לפתע הנוף לרמה רחבה שבה הכפר אודזון (Odzun).

עתה ניתן היה להבין היטב כיצד נוצר הנוף המיוחד: לפני אלפי שנים נסתם ערוצו העמוק של הנחל על-ידי שפך בזלת אדיר, שגובהו מאות מטרים. לימים התחתר הנחל בבזלת וכך נוצר קניון בתוך קניון, כשבתווך הרמה הבזלתית החצויה לשניים על-ידי הערוץ העמוק. רוב רובה של ארמניה היא בזלתית.

הארמנים מתגאים בכך שכבר בראשית הבריאה ניסה אותם אלוהים כשנתן להם את הארץ הקשה מכול, וכי חרף זאת הם למדו להוציא לחם מהסלע. כמו בכל מקום אחר במדינה הדתית הזו, גם בלב אודזון נמצאה כנסייה עתיקה גדולת מידות ורבת הוד קדומים. בחצרה ניצבו שתי אבנים מחודדות, דמויות מחטים בגובה כמה מטרים, שעליהן תבליטים מסתוריים, מהוהים.

אדם מבוגר, מתושבי המקום, מיהר לספר לי על קדושת האתר. הוא תיאר באוזניי עבר מפואר, ביכה על ימי השפע של התקופה הסובייטית, אך לאחר מכן מיהר להתחזק כמי שמשכנע את עצמו, שיבח את העצמאות, והדגיש שאחד מהקתוליקוסים, ראש הכנסייה הארמנית, נולד כאן.

ההר הכי גבוה

ההר הגבוה ביותר בארמניה הוא הר ארגטס (Aragats). להר הגעשי כמה פסגות, שביניהן אגם קרחוני. הגבוהה שבפסגות מתנשאת לגובה 4,095 מטרים. ההעפלה אל האגם ואל הפסגות מתאפשרת ברגל בלבד, אולם את כל מורדותיו המערביים המתונים חוצות דרכי עפר פתלתלות. מבט דרומה זיכה אותנו בתצפיות יפות אל פתחת עמק הארקס (Araks) ואל הר האררט שנמצא כיום מעבר לגבול, בידי טורקיה, ושאליו כל בני הארץ נושאים את עיניהם.

אחד המפעלים המעניינים שיזמה נינה לפני כמה שנים היה טיול ל"ארמניה הגדולה", שכלל אתרים ארמניים בטורקיה. היא התלוותה לקבוצה של תיירים, וימים לפני כן נדדה שנתה בפחד מפני חציית הגבול.

בשיפוליו הדרומיים של ההר, בגובה 3,190 מטרים, נמצא "אגם האבן" (Kari Lich). בדרך אליו ביקרנו בחורבות מצודת אמברד (Amberd). כל ששרד מהמצודה מהמאה ה-11 הוא חלק מביצוריה, מגדל העוז, הכנסייה הגדולה ושרידים מבית המרחץ. אף שפירוש שמה של המצודה הוא "הבלתי נגישה", במאה ה-14 נפלה בידי לגיונותיו של האמיר טימור ומאז נותרה בחורבנה.

בסמוך למצודה הוקם בית קפה קטנטן, שמציע שתייה חמה, מעט ממתקים, לחם טרי וגבינה מקומית. לעתים יש גם דגי טרוטה, שמוחזקים באמבט שלתוכו מוזרמים מי הפשרת שלגים.

במורד ההר פגשנו את היזידים, מיעוט שמוצאו כורדי, החי אך ורק סביב הארגטס ועליו. היזידים מקיימים ברובם אורח חיים של נוודות עונתית. בקיץ הם עולים עם עדריהם אל כרי העשב הגבוהים, ובחורף יורדים לעמקים הנמוכים, שבהם קר פחות.

ביקרנו באחד המאהלים. התקרבנו רק לאחר שקיבלנו אישור ורק לאחר שקשרו את הכלבים. ההתרגשות מבואנו הייתה רבה. מיד הזמינו אותנו פנימה, וחרף סירובנו הנחוש מיהרו לאלתר בשבילנו ארוחה. בתשובה לשאלותיי אמר לי אבי המשפחה: "אנחנו בדיוק כמו הארמנים. גם אנחנו סוגדים לשמש", והסגיר את פולחן הכוכבים הייחודי שהם מקיימים עד היום.

אגמים געשיים כעיני תכלת

ביום המחרת חצינו את הרמה הגעשית הגבוהה שבין ירוואן, עיר הבירה, לאגם סוואן (Sevan). לא פסחנו על נסיעה בתחתית קניון אזאת (Azat) הצר, שבו תצורות משושי בזלת עצומות, המתנשאות באנכיות מאיימת לגובה של עשרות מטרים. הקפנו את גרהארד (Geghard), "מנזר החנית" החצוב בסלע. כשהעפלנו אל מעל קו העצים נפרסה הרמה הגעשית. עתה היא הייתה יבשה לחלוטין, אך מדי אביב היא הופכת למרבד מסחרר של פרחים, שמעליו מתנשאים לועות געשיים עוטי שלג. גם כאן מסתתרים כמה אגמים געשיים, כעיני תכלת פקוחות נשואות אלי מרום. מעברה האחר של הרמה הלך והתגלה אגם סוואן, גוף המים הגדול במדינה.

במעבר ההרים סלים ביקרנו בחאן שיירות ימיביניימי. זהו אחד ממבני החאן המרשימים ביותר שראיתי, אם לא המיוחד שבהם. בשל מיקומו בסמוך למעבר הרים קר הוא נבנה ללא חצר. המבנה כולו מקורה בגג משופע, שנועד למנוע הצטברות שלגים. כדי למנוע כניסת רוחות, הכניסה אליו נבנתה בצורה זוויתית. את החאן הקימה משפחת אורבליאן (Orbelian), משפחת אצולה ימיביניימית שכרתה ברית עם המונגולים בתקופה שהאזור כולו נכבש על-ידם. בעוד ארמניה כולה הפכה ל"אדמה חרוכה", המחוז שבבעלות האורבליאנים שגשג.

במורד הדרך ביקרנו בכפר ירגיס (Yeregis), שבמקומו היה בעבר המרכז השלטוני של אורבליאן. לפני שנים אחדות התגלה בשולי הכפר בית קברות יהודי, הממצא היהודי היחיד בארמניה. משפחת אורבליאן נתנה חסות לסוחרים ולאומנים שביקשו מקום שליו ומשגשג לחיות בו. ככל הנראה, בנסיבות אלה התיישבה כאן גם קהילה יהודית, ששרידיה נעלמו בנשיות הזמן. מוזר לראות בלב ארמניה מצבה שעליה חקוק באותיות עבריות "הבל החן ושקר היופי".

מירגיס המשכנו בדרך לעבר הכפר חרמון, שטובל במטעים ציוריים. מחרמון מטפסת הדרך אל רמה געשית נוספת, מקיפה עוד חרוט געשי ציורי וגולשת אל עבר ג'רמוק (Jermok), שבה מעיינות מינרליים. העיירה נודעה כאתר מרפא ונופש בתקופה הסובייטית. עד היום נותר בה בית מרפא מאז, שבו שרד לוח זמנים המגדיר מה היו הנופשים צריכים לעשות בכל שעה.

מג'רמוק המשכנו דרומה, אל העיר כפאן (Kapan), השוכנת בעמק, ליד הגבול האיראני. הדרך אל כפאן עברה ביערות עבותים. תוך כדי חציית הרכסים האדירים חשבתי על קסנופון, שאי-שם במאה החמישית לפני הספירה חצה את האזור מאיראן ועד טרבזון שלחופי הים השחור. בכפאן שוטטתי רגלית. חלפנו לצד כמה נהגי משאיות איראניות שעצרו לנוח, ובירכתי אותם לשלום. "וועלכום אסלאם. מאיפה אתה", שאלו. "ישראל", עניתי. "ישראל או פלסטין?" שאלו. "ישראל", בחרתי להיות ישיר.

הם מיהרו להציע לי לשבת איתם וללגום תה ורדים ששפתו על קומקום. "תגיד שם, במדינה שלך, שהעם האיראני אוהב את ישראל. איראן לא אויבת שלכם, רק הממשלה שלנו קוקו", ביקשו ממני תוך שהם מבריגים את כף ידם המכווצת אל מול רקתם.

מדרום ארמניה שבנו לאגם סוואן והקפנו אותו ממזרח. בסמוך לכפר אייגוט (Aygut) נתקלנו בבית קברות גדול ומוזנח, שכל מצבותיו כתובות בכתב ערבי. "של מי הן?" שאלתי, הגם שניחשתי. "של הטורקים", ענה לי הנהג והתכוון לאזרבייג'נים, כי הארמנים מכנים את אויביהם באותו שם. שוחחנו עם רועה מקומי שחשף בפנינו חיוך שכולו שיני זהב. למדנו ממנו שבאזור היו שישה כפרים אזרבייג'ניים. כל תושביהם ברחו, כשם שכל הארמנים באזרבייג'ן ברחו לארמניה. הילכתי בין המצבות, ונתקלתי במצבה שעל-פי דוגמת המסרק והמספריים החקוקים עליה ניחשתי כי היא שייכת לספר הכפר. "רק המתים נשארו במקום", הרהרתי בעימותים לא לי, שמחמת נסיעותיי הרבות נעשו קרובים ללבי.

מידע מעשי

ניתן לטוס ישירות מישראל לארמניה עם חברת ארמווייה (armavia) הארמנית בקו תל אביב-ירוואן (yerevan). תדירות הטיסות כפעמיים בשבוע, תלוי בעונה. ניתן להזמין דרך האתר: www.armavia.am/index/index/lang/en

המחיר הממוצע לטיסה הוא כ-500 דולרים לנוסע - הלוך וחזור. יש גם שפע של טיסות לא ישירות דרך וינה, מוסקבה, ורשה, קייב וערים אירופיות שונות. גם מחיריהן בסביבות 500-470 דולרים.

יש גם כמה חברות תיירות שמוציאות טיולים לארמניה, גם אם לא למסלול המתואר בכתבה, שהוא ייחודי למדי. חלק מהטיולים מבוצעים בשילוב עם גאורגיה השכנה.

בריזה: www.breeza.co.il; החברה הגיאוגרפית: www.geotours.co.il;

סביב העולם: http://sviv-olam.co.il

צרו איתנו קשר *5988