אורידיון: "המטרה שלנו: הכנסות של 100 מ' ד' תוך 3 שנים"

חברת אורידיון, המתמחה בכימות ואפיון של רמות הפחמן הדו חמצני בתהליך הנשימה, מקפידה לצמוח בעקביות ובזהירות, ועד כה אסטרטגיית החברה מוכיחה עצמה כיעילה

מבול הנפקות חברות הציוד הרפואי בשוק ההון המקומי השכיח קמעה את העובדה שבשוק ההון השוויצרי חיות ובועטות שלוש חברות ישראליות, שמכרו ציוד רפואי הרבה לפני שהמונפקות הטריות החלו לפתח אותו. שח"ל, קרד גרד ואורידיון - שלוש הנציגות הישראליות בבורסת ציריך - הן כנראה חלוצות הענף, ולעמיתותיהן הישראליות והצעירות יש לא מעט מה ללמוד מהן. ציוד רפואי אינו סחורה שקל למכור, אך המקרה של השלוש - ובמקרה דנן, הסיפור של אורידיון - מוכיח כי התמדה ועבודה קשה מניבות תוצאות יפות.

אורידיון (Oridion), שהונפקה לפני 11 שנה, ובשנה הבאה תחגוג 25 שנה להקמתה, ידעה לא מעט עליות ומורדות במהלך חייה, אך נראה שדווקא בשנתיים האחרונות, כחלק מההתאוששות הכלכלית, דרך כוכבה. ראיה לכך ניתן למצוא בשווי החברה - 194 מיליון דולר - רמת שיא של שלוש שנים, ושווי ההופך אותה לאחת החברות הישראליות הגדולות מבין אלו הנסחרות בשוקי ההון של אירופה (במונחי שווי שוק).

הסיפור של אורידיון אינו סיפור של הצלחה מסחררת, אלא סיפור של התמדה עקבית במטרה שלשמה היא הוקמה, עבודה קשה והנהלה יציבה שמובילה את החברה כבר עשרות שנים. תכונות אלו מסייעות לאורידיון לצמוח כמעט מידי שנה בשיעור דו ספרתי, לשפר את שולי הרווח התפעולי, וכל זאת - בלי לבצע רכישות (החברה מעולם לא ביצעה רכישה), בלי לחדור באופן מסיבי למדינה כזו או אחרת, ובלי להשיק פיתוח שנמכר כמו לחמניות טריות.

אל תטעו. אורידיון חודרת למדינות נוספות מעבר לאלו שבהן היא פועלת כיום, ושוקדת על פיתוח מוצרים חדשים, אך מהלכים אלו ואחרים של החברה נעשים באופן מבוקר. "אנו לא רוצים לצמוח מהר", אומר וולטר טבצ'ניק, סגן נשיא בכיר וסמנכ"ל הכספים של אורידיון. "צמיחה זה לא דבר קל, ולכן חשוב לנו לצמוח באופן מבוקר ולא עד שאנשים ייפלו מהרגליים". ואכן, כדי שעובדיה לא יתמוטטו, מתכננת אורידיון, כדברי טבצ'ניק, להמשיך לצמוח בשיעור דו ספרתי של לפחות 20% מידי שנה, "ולהגיע להכנסות שנתיות של לפחות 100 מיליון דולר תוך 3 שנים מהיום".

אם וכאשר זה יקרה, תקפוץ אורידיון שלב משמעותי בחייה, ואולי תהפוך מחברת Micro Cap לחברת Small Cap.

CO2 כאינדיקטור מציל חיים

במושגי החברה אפשר להגיד שאורידיון נושמת לאט ובקצב סדיר, ולא ממהרת לשום מקום. אורידיון מפתחת ציוד רפואי למדידת CO2 או בעגה המקצועית קפנוגרפיה (Capnography) - כימות ואפיון של רמות הפחמן הדו חמצני בתהליך הנשימה. קפנוגרפיה היא חלק בלתי נפרד מתהליך הפיקוח על חולים שנמצאים באשפוז ממושך לאחר ניתוח, או ממתינים בחדר מיון.

בתהליך הנשימה אנו שואפים חמצן ונושפים CO2 אך אם אנו לא נושמים נכון או צוברים אוויר בריאות מבלי לפלוט אותו, אותו CO2 הופך לרעיל כי הוא תופס את מקומו של החמצן, ומשקלו הסגולי הגבוה משל החמצן מגדיל את הסיכויים למות מחנק במקומות סגורים ונמוכים כמו מרתפים וחדרים אטומים. לכן, הקפנוגרפיה הפכה לאינדיקטור הראשון שמזהה קשיי נשימה, ואורידיון הפכה לחברה שהפיתרון שפיתחה לפני למעלה משני עשורים, מציל חיים.

הפיתרון החלופי, דרך אגב, הוא אותו קליפס (דמוי אטב כביסה - Pulse Oximetry) שמוצמד לאצבע המורה של החולה.

למרות החשיבות הרבה שיש לפיתרון של אורידיון, ולמרות השנים הרבות במהלכן מנסה החברה לחנך את לקוחותיה לאמץ את פתרונותיה, החברה רחוקה מלמצות את הפוטנציאל הטמון בשוקי היעד הרלוונטיים. אימוץ של ציוד רפואי נעשה, על פי רוב, לפי המלצה ולא לפי חוק או, במושגי החברה, לפי סטנדרט (ראו מסגרת).

לאורידיון יש למעלה משני שלישים משוק הקפנוגרפיה העולמי, והכוונה היא לקפנוגרפיה בחדרי טיפול נמרץ, בחדרי טיפול נשימתי ובחדרי מיון. מחוץ לשלושת מקומות אלו קיים שוק לא פחות גדול, והוא קפנוגרפיה במהלך מתן תרופות הרגעה (Procedural Sedation) ובמהלך טיפול בכאב (Pain Management). חדרי ניתוח, אגב, אינם שוק יעד עבור החברה מכיוון שעם הזמן, יותר ויותר פרוצדורות מתבצעות מחוץ להם.

"כשחולה מקבל תרופות הרגעה, שרירי הנשימה שלו נרגעים, ולכן הנשימה שלו עלולה לא להיות סדירה וכך לסכן את חייו", מסביר טבצ'ניק. "באופן דומה, כשחולה מקבל מורפיום נגד כאב, והוא עצמו שולט על הזרמת המורפיום לווריד שלו, הוא עלול להפסיק לנשום באופן סדיר".

החדירה של אורידיון לשני שווקים אלו עדיין מצויה בתחילתה, והיא זו שתניע את החברה קדימה במהלך השנים הקרובות. בארה"ב לבדה, כדוגמה, מתבצעים מדי שנה לפחות 60 מיליון פרוצדורות מהסוג הזה, ומכיוון שבכל טיפול נעשה שימוש במוצר מתכלה אחד מתוצרת החברה "הפוטנציאל בשוק הזה הוא ענק", כדברי טבצ'ניק. מספרים אלו נובעים מכך שלמרבה הצער מחלות ריאה - שתוקפות בעיקר בני 65 ומעלה (60% מאוכלוסיית העולם) ויוצרות קשיי נשימה - הן המחלות הכרוניות הדומיננטיות ביותר בארה"ב, והן מנת חלקה של כמעט חמישית מהאוכלוסייה שם. השוק האמריקני, דרך אגב, הוא השוק העיקרי של החברה אך אורידיון חודרת - שלב אחר שלב - גם לשווקים נוספים דוגמת יפן ודרום קוריאה, שווקים שלדברי טבצ'ניק עדיין בתוליים לעומת מקבילם האמריקני.

טבצ'ניק, אגב, הצטרף לאורידיון לפני 20 שנה, ומקפיד לייצג את החברה בפני התקשורת הכלכלית וציבור המשקיעים. יו"ר ומנכ"ל החברה, אלן אדלר, מעדיף להיוותר מאחורי הקלעים.

למדוד CO2 באופן חכם

המוצר המתכלה של אורידיון - שמטבעו הוא בעל שיעורי רווחיות גבוהים יותר - הוא חוטי הפלסטיק שמחברים בין האף של החולה למכשיר ההנשמה, והם אלו שאחראים למדידה המדויקת של רמת הפחמן הדו חמצני. שני מקורות ההכנסה הנותרים של החברה היא החומרה עצמה שמשווקת בצורת מוניטור, ופתרון ושמו "קפנוגרפיה חכמה" (Smart Capnography).

פתרון זה, כפי שמסביר טבצ'ניק, מסייע לאחות - שלא פעם מטפלת בעשרות חולים במקביל - להבין במהרה מהו המצב של החולה מבלי להתעכב על הבנת נתון רמת הפחמן הדו חמצני. "הקפנוגרפיה החכמה" מבוססת על מדד כמותי ששמו IPI (ראשי תיבות של Integrated Pulmonary Index) שבודק ארבעה פרמטרים - רמת CO2, קצב הנשימה, מידת ריווי החמצן בדם וקצב פעימות הלב - ויוצר אינדקס בעל סולם שנע מאחת עד עשר. אם האינדקס הוא בין 7 ל-10 לאחות ולחולה אין מקום לדאגה; אם הוא נע בין 4 ל-6 האחות צריכה להשגיח על החולה יותר מהרגיל, ואם הוא מתחת ל-4 נדרשת התערבות כירורגית.

לדברי טבצ'ניק, פתרון זה צפוי לסייע בבעיה הולכת וגדלה של שירותי הרפואה - מחסור באחיות. "האחות היא זו שמטפלת בחולה ולא הרופא, ולכן נוכחותה היא החשובה", הוא אומר. עד שנת 2020 צפוי להיווצר מחסור עולמי של כחצי מיליון אחיות, ולכן "יש צורך הולך וגדל בפתרונות טכנולוגיים שימלאו את מקומו של כוח האדם".

כדי להמשיך לרכוב על אימוץ הקפנוגרפיה - ובאופן זהיר - מתכננת אורידיון להשקיע השנה לא מעט בבניית תשתית, וזה אומר מבחינתה בעיקר ייעול תהליך הייצור של המוצרים המתכלים והפיכתו להרבה יותר אוטומטי. "זו הסיבה מדוע שולי הרווח התפעולי לא יגדלו מעבר לרמה שבה נקבנו", מסביר טבצ'ניק. אורידיון אמורה למכור השנה למעלה מחמישה מיליון יחידות מתכלות, ואחד ממנועי הצמיחה הנוספים של החברה הוא פיתוח אותן יחידות מתכלות שיתאימו לטיפולים ולחולים שונים דוגמת פגים.

שם המשחק: סטנדרטיזציה

העבר, ההווה ויותר מכל העתיד של אורידיון תלוי במידה שבה לקוחותיה הסופיים - בעיקר בתי חולים - מאמצים את הקפנוגרפיה. במילים אחרות, בהפיכתה לסטנדרט. ככל שיש יותר ארגונים ואיגודים בעלי שם שממליצים על אימוץ קפנוגרפיה, כך עולה קרנה של החברה, וכך אכן קורה בעיקר בשנתיים האחרונות.

כך, לדוגמה, איגוד טיפולי הרדמה (Anesthesia Patient Safety Foundation) המליץ באחרונה על שימוש בקפנוגרפיה כאמצעי השגחה על חולים שמקבלים משכבי כאבים; איגוד בתי החולים הצבאיים בארה"ב (National Center For Patient Safety Of The Veterans Health Administration) קבע באחרונה כי למעלה ממחצית ממקרי המוות שהתרחשו בין כתליו יכלו להימנע על ידי ניטור של CO2; איגוד הרופאים המרדימים האמריקני המליץ להשתמש בקפנוגרפיה במהלך טיפול אנדוסקופי (בדיקת חללים פנימיים בגוף), ואילו איגוד הקרדיולוגיים האמריקני הוציא באחרונה הנחיות לפיהן יש להשתמש בקפנוגרפיה בעיקר בטיפול בחולי לב בחדרי טיפול נמרץ.

המלצות והנחיות אלו - שלפעמים מלוות במחקרים רפואיים בנושא - כשמן כן הן, המלצות בלבד, אך בעולם שבו פועלת אורידיון הן שוות זהב, ולמרות שיישומן אורך זמן (לרוב עוברות שנתיים עד שלוש שנים מהרגע שמתפרסמת המלצה או הנחיה ועד שזו מיושמת בפועל) - חשיבותן רבה.

כש"הוול סטריט ג'ורנל" עושה לחברה פרסומת

במהלך מאי האחרון יצאה הנהלת אורידיון לרוד שואו בארה"ב, כשלמזלה באותם ימים התפרסמה ב"וול סטריט ג'ורנל" כתבה שמהללת את יתרונות הקפנוגרפיה. תחת הכותרת "96 דקות ללא דופק", סיפר העיתון את סיפורו של הווארד סניצר, שף בן 54 ממינסוטה, שבינואר האחרון קיבל דום לב והתמוטט מחוץ לחנות מכולת. עוברי אורח שחשו לעזרתו, ביניהם שני מתנדבים במכבי אש, ניסו להחיות אותו במשך 96 דקות ודבר לא עזר. 34 דקות לאחר שעיסו את ליבו, הגיע הליקופטר והטיס את סניצר למרכז רפואי קרוב ובמהלך הטיסה הוא קיבל 11 מכות חשמל, ושוב - דבר לא עזר.

איך הצליחו האנשים שטיפלו בסניצר להציל לבסוף את חייו, ולא להתייאש במהלך יותר משעה וחצי? הרי ברוב המקרים, לאחר 20 דקות לא ניתן להשיב לחיים אדם שאיבד דופק. ובכן, במסוק בו הוא הוטס היה מכשיר קפנוגרפיה, וזה הצביע על כך שבאוויר שיוצא מהריאות של סניצר יש רמות בריאות של פחמן דו חמצני. עבור החובשים שליוו אותו זה היה איתות מספיק לכך שמאמצי ההחייאה נושאים פרי, ושהחמצן אכן מגיע למוח וללב של סניצר. "אם לא היה לנו את מכשיר הקפנוגרפיה, לא היינו ממשיכים במאמצי ההחייאה", סיפר ברוס גודמן, החובש המוטס שטיפל בסניצר.

מדי שנה מקבלים 300 אלף איש בארה"ב דום לב מחוץ לכותלי בית חולים, ויותר משליש מתוכם לא ניצלים ממנו. סניצר, דרך אגב, השתחרר מבית החולים לאחר מספר ימים והוא מקפיד להגיע לאותו מרכז רפואי בו אושפז לבדיקות רפואיות תקופתיות. "אני בחור רגיל. היה לי מזל ומתתי במקום הנכון ובזמן הנכון", סיכם בחיוך את החוויה.

בדרך לסטנדרט עולמי
 בדרך לסטנדרט עולמי

המספרים של אורידיון
 המספרים של אורידיון