יום שישי את יודעת, יש באו"ם ועידה

‎‎נאום נתניהו בעצרת האו"ם, שישי 16:00, ערוצים 1, 2 ו-10

‏‎‎עוד לפני ששמע נתניהו את נאומו האוהד של הנשיא אובמה, עוד לפני שהעניק לו את החיבוק האוהב שביקש הנשיא האמריקני בפתחה של שנת בחירות, כבר היה במצב רוח מרומם, כמעט באופוריה.

נתניהו חי בשביל הרגעים הללו: הבמה שלו, המיקרופונים פתוחים, המצלמות מתקתקות. האנגלית שלו צחה לעומת זאת של אבו-מאזן, הלוק המערבי שלו מנצח, כך הוא חושב, כך הוא יודע. נתניהו לא הביא בחשבון רק דבר אחד: לאורך זמן התהפך כאן החזון שגרס ש"לא משנה מה יחשבו הגויים, משנה מה יעשו היהודים" ל"לא משנה מה יעשו היהודים, משנה מה יגידו האמריקנים".

ובתוך האקסיומה הזאת נתניהו, עוד לפני שפתח את הפה, הוא כבר מנצח: לפלסטינים אין מנהיג שיוכל להתחרות בכישרון הרטורי שלו. האמריקנים יוכלו כמובן לגלות הבנה למצוקות הפלסטינים, אבל בסוף ייווכחו שנתניהו הוא "אחד משלהם": גבר לבן, מערבי, עם אנגלית טובה. מה שנתניהו לא מביא בחשבון הוא שהממזרים שינו את החוקים ופשוט לא סיפרו לו: ארצות-הברית חלשה, מרוששת, אולי בדרך המהירה לרדת מעל במת ההיסטוריה, וכרגיל במקרים כאלו - הפרובינציה הרחוקה ביותר, תהיה זו שתשלם את המחיר.

הפרספקטיבה הזאת הופכת את רוב דיוני האולפן לדיוני-סרק: פרשנים עוסקים בשיתוף-הפעולה בין מנגנוני הביטחון, ביחסים בין ליברמן לנתניהו ועוד. אני לא מאשים אותם - זה תחום מומחיותם, ממש כפי שהנאום הוא מומחיותו של נתניהו, וברגעי משבר, כל אחד שואף לאזור הנוחות שלו.

התוצאה היא לא רק (אולי) טרגדיה לדורות, אלא במיידי - משדרי חדשות משעממים שבהם רואה כל אחד את הסנטימטר שלפני אפו, אבל מחמיץ את התמונה בכללותה.

צ'רלי לא גר כאן יותר

"שני גברים וחצי", עונה חדשה, ש', 19:05, "יס קומדי"

‎‎כבר זמן רב שלא הייתי סקרן כל-כך לקראת עונה חדשה של סיטקום. "שני גברים וחצי" היא אחת הקומדיות המצליחות של השנים האחרונות. היא קומדיה כאילו-קלאסית שבהוליווד מייצרים טוב כל-כך, עם כתיבה נקייה, פאנצ'ים מתוזמנים בכל כמה שניות, חסר רק קהל חי באולפן כדי להשלים את התפאורה, ובכל זאת היא שונה כל-כך. הסיבה העיקרית לכך היא שהאמריקנים, כשהם מבקשים להעביר מסרים שחורגים מגבולות הפוליטקלי-קורקט, משנים לרוב את הפורמט: זאת יכולה להיות סדרת אנימציה, או סגנון מוקומנטרי כמו ב"משפחה מודרנית".

"שני גברים וחצי" לעומת זאת, היא סדרה כאילו-קלאסית, אבל עם טקסטים בוטים, לפעמים אפילו מאוד. הקדימונים ששודרו בישראל כיוונו לנקודה המעניינת ביותר שקשורה בסדרה הזאת: צ'ארלי שין, הכוכב שלה, לא היה עוד כוכב בסדרה מצליחה, אלא פשוט שיחק את עצמו: הולל, שתיין, ניהיליסט. העירוב הזה בין הסגנון האישי לדמות הטלוויזיונית היה הדלק של "שני גברים וחצי", עד שכמעט ושרף אותה. שין הועף מהסדרה ובנעליו לוהק אשטון קוצ'ר, שחקן מוכשר, אבל מבחינת אישיות, מוכר יותר כ"טוי-בוי" של ה"קוגרית" דמי מור.

היצליח קוצ'ר החביב להיכנס לתחתונים הגדולים שהשאיר שין מאחוריו? התשובות תתבררנה החל ממוצאי השבת הקרובים.